סיפורו של איגור סימין (27, 2.00) יכול היה בקלות להימכר כתסריט הוליוודי ולהפוך לסרט דרמה שובר קופות וסוחט דמעות. מקריירת נוער מבטיחה, דרך זכייה במדליית כסף באליפות אירופה, שלוש עונות קסומות בהפועל ת"א ועוד ארבע שנים בגרמניה, אלא שעל הדרך היו לא מעט טוויסטים בעלילה כאלה שיכלו בקלות לנפץ לו את חלום הכדורסל.

הכול החל אי שם ברוסיה הרחוקה כשלמשפחת סימין נולדו שני ילדים, איגור ופאבל. כבר מגיל צעיר הבינו במשפחה כי השניים יכולים להפוך לספורטאים גדולים וברגע שההורים החליטו לעשות עלייה לישראל הדברים החלו לזוז בכיוון הנכון.

האחים סימין החלו להתאמן במחלקת הנוער של מכבי רעננה ומהרגע הראשון צדו את עיניהם של אנשי הכדורסל בארץ. האתלטיות הסובייטית יחד עם הרצון להצליח מיתגו את השניים כפוטנציאלים גדולים שעוד יכולים להגיע רחוק. בזמן שהאח הצעיר, פאבל, נטש את המשחק, איגור המשיך, זכה עם ביה"ס מטרו-ווסט בליגת העל לתיכונים והיה חלק מנבחרת העתודה הגדולה של 2004 שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה.

במקביל החל לשחק בבני השרון, אך לאחר עונה אחת על הספסל הגיע ארז אדלשטיין שאימן אותו בנבחרת הנוער והחליט לקחת אותו עימו להפועל ת"א. החיבור עם הקהל האדום היה מדהים ולמרות שהפורוורד לא קיבל יותר מדי דק' את התקופה באוסישקין הוא לא יישכח לעולם. "זה אחד הדברים שילכו איתי לכל החיים. ארז הצליח לקבץ סביבו שחקנים מדהימים כמו מתן נאור, דרור חג'ג', ליאור ליובין, יניב גרין וישראל שיינפלד שיחד עם הקהל הזה שאין כמוהו בשום מקום בעולם הובילו אותנו לעונה סנסציונית בה ניצחנו פעמיים את מכבי ת"א הגדולה שבאותה שנה גם זכתה ביורוליג".



אלא שהתקופה בהפועל הסתיימה לאחר שלוש עונות כשהקבוצה התפרקה כלכלית וסימין עבר לעירוני ר"ג. את זיסמן הישראלי/רוסי לא ממש ירצה לזכור וזה כנראה גם מה שסגר עבורו את האופציה לשחק בארץ בשנים האחרונות. "גדלתי לסטיגמה של שחקן הגנה וזהו. קיבלתי הזדמנויות לשחק אבל כנראה שלא הייתי מספיק בוגר לנצל אותם. הרגשתי שאני נכנס פה לסוג של בועה וכדור שלג שאני לא מצליח להתפתח ממנו".

בסיום אותה עונה בר"ג החליט סימין לנשום קצת אוויר חדש, ניצל את דרכונו הרוסי ועבר לשחק בשאלקה 04 מהליגה השנייה בגרמניה. לצערו ההתחלה לא הייתה כ"כ מבטיחה. "הגעתי לשאלקה עם האף למעלה. ליגה שנייה בגרמניה, הייתי בטוח שאני בא לתת לאנשים בראש ולא הבנתי בכלל את המקום שלי במערכת. זו הייתה עונה מאוד לא מאוזנת עבורי עם המון עליות וירידות". את השנה הראשונה שלו מחוץ לבית סיים סימין עם ממוצעים מאכזבים מאוד של 5.3 נק' ו-2.1 רב'.

"לקח לי תקופה ארוכה מאוד להתעורר על עצמי, חטפתי סטירה מצלצלת אבל זה בעיקר הכניס אותי למקום בו התחלתי להבין בדיוק מה מצפים ממני. קלטתי שאני זר ולא מקומי, והציפיות ממני שונות לחלוטין מהשחקנים הגרמנים". למרות האכזבה מיכולתו הגיע הצעה מקרלסוואה, גם היא מהליגה השנייה וסימין קפץ על ההזדמנות. "לקח לי בערך חצי שנה להיכנס שם לעניינים אבל ברגע שזה קרה סגרתי משחקים עם 17-18 נק' למשחק".

אז למה לא למנף את ההצלחה ולחתום בליגה הראשונה בגרמניה או במקום אחר באירופה?
"בסיום אותה עונה היו לי מספר הצעות מהליגות ברומניה ובאוקראינה וגם התאמנתי עם כמה קבוצות בארץ ביניהן גם עירוני נהריה. אבל הייתי יותר מדי חמדן, רציתי להרוויח כמה שיותר כסף ולא חשבתי על יותר מזה. בסוף כל ההצעות האלה שהיו לי לא התממשו ומצאתי את עצמי בליגה השלישית בגרמניה".

הליגה למקומות עבודה סטייל גרמניה

דווקא אז כשהוא בשפל מקצועי חסר תקדים סימין קיבל את ההארה שלו בנוגע לחיים בכלל ולכדורסל בפרט. "פגשתי בקבוצה הזו ששיחקה בליגה השלישית בגרמניה אנשים מדהימים. זו הייתה קבוצה חצי מקצוענית בלשון המעטה, ממש כמו ליגה למקומות עבודה. לפעמים לא היו מגיעים מספיק שחקנים לאימונים ולכל המשחקים הגענו עם המכוניות הפרטיות שלנו. אבל שם גם למדתי להעריך את אותם אנשים שהיו מגיעים לשחק רק בשביל האהבה שלהם לכדורסל בלי כל כוונה להרוויח כסף..."

רגע, גם אתה לא הרווחת כסף באותו הזמן?
"כן. החוזה שלי היה פתוח, זאת אומרת שהם סיפקו לי מקום להתאמן ולשמור על כושר ובתמורה יכולתי לצאת מהחוזה שלי שם בכל רגע נתון".

החוזה הפתוח אותו מזכיר סימין החזיק תשעה משחקים בהם התפוצץ על המגרש עם 20 נק' ו-5 רב' בממוצע וההצעה חזרה מהליגה השנייה לא אחרה לבוא. קבוצת אוסאנבורק שדורגה אז בתחתית הטבלה הציעה לו להצטרף והוא קפץ על ההצעה בשתי ידיים, סגר 16 משחקים בהם קלע 13 נק', הצליח להוביל את הגרמנים עד למקום השישי ונבחר לחמישיית הבוסמנים של הליגה השנייה. "הרגשתי נהדר בקבוצה והחלטתי לחתום לשנה נוספת כדי ליצור המשכיות".


סימין. סטיגמה של רק סטופר הגנתי

אלא שכאן שוב החלו הצרות. אוסנאברוק החלה את העונה אבל מהר מאוד הכול התפרק מבחינה מקצועית ולאחר מכן כלכלית. "מההתחלה היו הרבה אי וודאויות. המאמן ושחקנים רבים הוחלפו ולאחר מכן גם ההנהלה התפרקה. הפסקנו לבוא לאימונים והיו בערך שלושה משחקים אליהם הגענו מבלי להתאמן בכלל. פרקטית הקבוצה התפרקה כבר בחודש פברואר, אבל איכשהו משכנו את זה עד לתחילת אפריל".

נשמע הזוי לחלוטין. יש איזה אירוע משמעותי שאתה זוכר מהשנה האחרונה שלך בגרמניה?
"וואו, היו לא מעט. אחד האירועים שהכי זכורים לי זה אחרי משחק ששיחקנו וניצחנו, הגענו למגרש החניה והמכוניות הפרטיות שלנו לא היו שם. שאלנו איפה הן ומההנהלה אמרו לנו שחברת ההשכרה לה הייתה עסקה עם הקבוצה החליטה לחזור בה והשיבה לעצמה את המכוניות. גם מבחינה מקצועית היו כל מיני דברים מצחיקים. היה לנו מאמן סרבי קשוח מאוד שהיה מתעצבן לעיתים קרובות. אחרי איזה הפסד ליגה הוא החליט לעשות אימון ב-6 בבוקר ושלח אותנו לרוץ 45 דק' בקור של מינוס 20 כשמפלס הגובה של השלג עומד כמעט על חצי מטר, ואחרי זה הוא עוד היה עושה לנו אימון רגיל".

בשורה התחתונה איך אתה מסכם את התקופה שלך בגרמניה?
"מבחינה אישית למדתי על עצמי המון. התבגרתי בצורה משמעותית והיום אני נמצא במקום הרבה יותר טוב מבחינה מנטאלית ממה שהייתי לפני ארבע שנים. גם מבחינה מקצועית אני מרגיש טוב יותר ובטוח בעצמי. לגבי גרמניה עצמה אם אנשים חושבים שבחו"ל הדשא יותר ירוק אז לא הסיפור שלי. בגרמניה אין כזה כסף ובטח לא בליגה השנייה".

"לא פוסל אפשרות לחזור לארץ"

בשבועות האחרונים יש לא מעט שמועות לגבי קבוצות ישראליות המעוניינות בשירותיו של הפורוורד בן ה-27. המועדון ששמו של סימין מתקשר אליו הכי הרבה אליו הוא כמובן הפועל ת"א שמינתה חזרה את ארז אדלשטיין למאמנה. הישראלי היה מאוד שמח לחזור ללבוש אדום. "אין ספק שהפועל ת"א זו אופציה מצוינת עבורי. הפועל בשבילי זה בית, אסור לשכוח ששיחקתי שם שלוש שנים ברציפות, מה גם שארז חזר לשם".

אז הייתה כבר הצעה מהם?
"אישית לא דיברתי עם ארז או מישהו מהפועל. הסוכן שלי, אלון בירנצוויג, בודק עבורי אופציות וממה שהבנתי הפועל היא אחת מהאופציות הכי טובות עבורי. אני יודע שיש התעניינות שלהם בי".


אדלשטיין. נראה שילוב מעניין

בסוף חודש יולי ותחילת אוגוסט סימין ייקח חלק בליגת הקיץ של המנהלת בה יוכל להרשים את מאמני הכדורסל משתי הליגות הבכירות בישראל לאחר שלא ראו אותו במשך ארבע שנים. זו הזדמנות מצוינת עבור הפורוורד להראות את יכולותיו. "אין לי יומרות לבוא ולהגיד שאני הולך להראות את עצמי ולקבל חוזה דרך ליגת הקיץ, אבל זה יכול להיות מאוד נחמד לבוא ולשחק עם אנשים שכבר הייתי איתם בעבר ולראות איפה אני נמצא ביחס עליהם".

אבל בטח שאתה רוצה להרשים.
"בוא נגיד שתתן לי כדור ביד ולא משנה איפה אני אהיה אם זה בנוקיה, מלחה, גרמניה או בספורטק בהרצליה תמיד אנסה להרשים ולהראות לכולם מה יש לי".

מה הלאה עבורך, אחרי ארבע שנים לא קלות בגרמניה השאיפות שלך הצטמצמו או שאתה עדיין רוצה להתקדם ולשחק בקבוצה גדולה?
"השאיפה לשחק בקבוצה גדולה זה תמיד, אבל אצלי זה הולך יד ביד עם העונג שאני מקבל מהמשחק ומהחוויה. ברגע שלוקחים את זה ממני אז זה כבר לא שווה ולא משנה כמה יהיה גודל הצ'ק או הקבוצה. ברגע שאני לא מרגיש חלק מההישג הזה אז זה מוריד לי מהערך של עצמי. אני אומר שלדברים יש זמן ומקום לכל דבר.