בגיל 26 נחשב ניר גולן (1.80) לאחד הרכזים הטובים בלאומית. בראיון פתיחת עונה הוא מספר מדוע לדעתו לא הגיע עד עכשיו לליגת העל, על ההצעות שהיו לו משם וגם על המטרות עם עירוני נהריה. רמז: המילה אליפות מוזכרת כמה וכמה פעמים.
שנתיים נהדרות העביר ניר גולן (26, 1.80) באליצור יבנה של נתי כהן. הרכז המנוסה הוביל את החבורה מ"שבזי" עד לפיינל פור הפלייאוף תוך כדי תצוגת כדורסל מרשימה ובעיקר חכמה. בקיץ האחרון החליט לנדוד לראשונה בקריירה עד לצפון הרחוק, וחתם בעירוני נהריה שמנסה לחזור לימיה היפים אחרי שנים פחות טובות מבחינה מקצועית וניהולית.
לתושבי המרכז והדרום, נהריה לא נשמעת כמו עיר אטרקטיבית לאזרח או התייר הממוצע, אבל מסתבר שהראייה של גולן שונה לחלוטין. "העיר עצמה הפתיעה אותי מאוד, יש שם מלא דברים, מסעדות, ים ואנשים. המתקנים שם מדהימים. ההיכל הגדול עומד לרשותנו מתי שנרצה, יש קאנטרי קלאב רק בשבילנו. על פניו הכול בסדר בינתיים, נקווה שרק ימשיך ככה".
הקבוצה שנבנתה בעין שרה כוללת יחד עם גולן את מוטי מוסקוביץ', אבירם זליקוביץ', רמון קלמנטה ואדם מקוי, שהגיעו מחוץ למועדון, ואת המקומיים, אורן בן חמו, ערן סעודאי, ג'ונתן בייז, בני אלשיר ועדאל מתא. על הנייר הסגל של נהריה חייב להתברג בצמרת ואם הכול יילך כשורה גם להגיע לשלבים המאוחרים של הפלייאוף, כשהמונח "עליית ליגה" לא מפחיד אף אחד במועדון.
עצם ההגעה שלך לנהריה היא הצהרת כוונות, המעבר שלך לצפון הוא במטרה לעלות ליגה או לעשות פלייאוף?
"ברור שבאתי כדי לעלות ליגה, כולם רוצים לעלות. זו גם המטרה הדי מוצהרת של המועדון. מבחינת הסגל זו המטרה, עוד לא שיחקנו בליגה ככה שקשה לדעת את הכוחות, אבל לשם אנחנו מכוונים. המעבר שלי עד לצפון לא היה מגיע סתם כדי לעשות פלייאוף ולשחק בקבוצת אמצע טבלה. יהיה קשה ומסובך, אבל בוא נראה איך נתחיל".
ספר קצת על הקבוצה שנבנתה?
"החמישייה הראשונה (גולן, מקוי, זליקוביץ', מוסקוביץ' וזליקוביץ', ב.ח) לא שיחקה אף פעם יחד וגם לא אצל שי. לאט לאט אנחנו מבינים לאן הוא מכוון. הדגש שלו הוא יותר הגנתי. זה מצחיק, אבל היה לנו אימון אחד שבמשך שעה וארבעים דק' תרגלנו חמישייה ראשונה על חצי מגרש רק הגנה בלי הפסקות, לא היה לי דבר כזה אף פעם בקריירה".
מינסטר. בעיקר הגנה
בשלישי האחרון הצליחה נהריה לנצח בחוץ את עירוני ר"ג 78-89, במסגרת הסיבוב הראשון בגביע המדינה, למרות שהייתה כבר בפיגור של 20 נק' במהלך המשחק. גולן מסביר מה קרה באותו מפגש בזיסמן: "התחלנו נורא, היינו ממש רעים. פשוט לא שיחקנו טוב, לא היינו אגרסיביים בהגנה וספגנו 70 נק' בשלושה רבעים, ששי מדבר איתנו על לקבל 60-70 בכל המשחק. הקאמבק התחיל מההגנה ברבע האחרון, קיבלנו רק 10 נק', אבירם התעורר, רמון נכנס לעניינים והכול התחבר, עד שכבר הורדנו לשלוש ואז היה ברור שלא נעצר. המונטום של המשחק היה אצלנו ביד, הם נסוגו ואנחנו המשכנו להתקיף וניצחנו".
במרחק נגיעה מליגת העל
בשנים האחרונות אנו עדים למעבר די גדול של שחקנים ישראלים צעירים מהלאומית לליגת העל. שנה אחת או מקסימום שנתיים כמובילים בליגה השנייה משכנעים קבוצות כמו מכבי אשדוד, בני השרון, גלבוע/גליל והפועל חולון לצרף את הכשרונות הללו בתקווה כי יצליחו לתרום. עמית שמחון, אייל שולמן ויועד בית יוסף, הם דוגמאות טובות לכך.
גולן, שייחל את עונתו התשיעית בליגה הלאומית, מסומן כבר כמה שנים בפנקסים של מאמני ליגת העל השונים, אבל לא כרכז שני או כשחקן שיכול לתת תרומה משמעותית בסגל, ומכיוון שכך הוא אינו מוכן לעשות את המעבר אחרי שצבר לעצמו מעמד מבחינה מקצועית וכלכלית בליגה השנייה.
הקיץ היו לך 2-3 הצעות מהליגה הראשונה, למה בסופו של דבר בחרת להישאר בלאומית?
"יכולתי לחכות אבל לא רציתי. בכל קיץ זה נופל על אותו דבר. אני אומר לעצמי שהפעם אחכה, אבל אז האופציות הריאליות להיות שחקן משמעותי בסגל ולא 11-12, לא היו מונחות על השולחן. לא רציתי להגיע למקומות שכאילו יבטיחו לי, אבל בתכ'לס למילים האלה אין כיסוי".
אבל אין לך שאיפות להגיע לבמה המרכזית?
"זה סוג של חלום לשחק בליגת העל, אבל קשה לי מאוד לשבת על הספסל אחרי שהייתי שחקן מוביל בכל הקריירה. השאלה הגדולה היא האם לשבת בחוץ ולחכות. אני כבר לא ילד, יש לי בית, חברה וזה כבר לא פשוט".
מה כן יגרום לך לעשות את המעבר?
"אני מרגיש שאם לא תהיה לי הצעה להגיע כרכז שני בליגת העל אני לא אלך. עוד רגע אני בן 27 ובראש אחר, יהיה לי קשה מאוד לעשות את המעבר הזה להיות אופציה שלישית או רביעית ומשחקים שלמים לשבת על הספסל. גם טוב לי איפה שאני נמצא מכל הבחינות, מקצועית, חברתית וכלכלית".
בגיל נוער גולן נחשב לאחד השחקנים המובילים בארץ כששיחק לצידם של יוגב אוחיון, ניב ברקוביץ', ניצן חנוכי ויוני ניר, ושימש גם כקפטן נבחרת הנוער. הארבעה שהוזכרו ממש לפני רגע כבר עושים חיל מספר שנים בליגת העל, בעוד הוא שכאמור היה שווה בין שווים מולם רק לפני מספר שנים משתרך די מאחור.
גולן. ליגת העל לא בכל מחיר
איך אתה מסביר את העובדה שאוחיון, חנוכי, ברקוביץ' וניר כן הצליחו לעשות את המעבר?
"הם עשו את זה בגיל 20, ואני באותו הגיל לא הייתי מתאים לליגת העל. עובדה שניב וניצן היו יותר טובים ממני באותו הגיל. יכול להיות שבגיל 19 כשקיבלתי הצעה מאלדד אקוניס להיות רכז שלישי אחרי טפירו וארז כץ, הייתי צריך לקחת את זה, אבל אני לא מצטער על זה, בטח עכשיו כשאני ישראלי מוביל בליגה".
אולי זה קשור לצורת משחק שלך?
"אני לא נוצץ, יש גארדים ישראלים שהגיעו מהלאומית לליגת העל שהם נוצצים, כמו יועד בית יוסף או שולמן. זה אני, אין מה לעשות".
כשמדברים על צורת המשחק של גולן מתכוונים בעיקר לכך שהוא משמש בשנים האחרונות כרכז טהור, או כמו שנהוג לכנות "רכז של פעם", כזה שחושב קודם על המסירה, טובת החברים והקבוצה. את הסוויץ' הזה הוא עשה בגיל 16 כשפגש לראשונה את רון נווה, מאמנו בעירוני רעננה. עד לאותו הרגע שימש כסקורר והיה מסיים כמעט כל משחק בליגות הנוער עם 30-40 נק'.
מי זה רון נווה בשבילך?
"פגשתי את רון נווה ועשיתי איזשהו שינוי תפיסה ולדעתי זה הציל לי את הקריירה כי לא יכולתי להיות סקורר ברמות הגבוהות. אני לא מספיק אתלט או מהיר כדי להגיע לרמות הגבוהות באמת. אין לי את היכולות הפיזיות שמצריכות את זה. זה גם חלק מהתעצבות של אופי בין גיל 15 ל-18. עשיתי גם מעבר מבחינת התפקוד, אני רכז במהות שלי, חושב קודם על הקבוצה ועל החברים לפני הזריקה. מבחינתי לסיים עם שתי זריקות לסל ושננצח, אין לי את הצורך הזה של לקלוע 20 נק' בכל משחק".
נווה. עיצב את גולן כשחקן
שאלות קצרות:
דמות לחיקוי: "רון בנוער עיצב אותי בצורה שונה, כיוון אותי לעבודה, שאבתי ממנו המון. הוא מקפיד על כל דבר קטן, אין דבר כזה לא להגיע לקו, או לעבוד בספרינט. אספתי כל מיני דברים ממנו שהשפיעו לי על הקריירה".
השחקן הכי גדול ששיחקת איתו: "יוגב אוחיון כששיחקנו יחד בנבחרות. תמיד אמרתי שהוא היה ככה מאז ומעולם, הוא רק חיפש את המקום שמתאים לו. הוא היה אמור להיות כזה גדול. הפתיע אותי שלקח לו קצת זמן להגיע".
השחקן הכי גדול ששיחקת מולו: "סרחיו רודריגז בנבחרת ספרד במסגרת אליפות אירופה. הספרדים בנו בשבילו את האליפות והוא לקח אותם עד למדליית זהב".
המאמנים הכי טובים שאימנו אותך: "רון נווה ונתי כהן".
הרגע הכי חיובי בקריירה: "שנשארנו עם לב השרון בליגה בעונת 2009/10".
הרגע הכי שלילי בקריירה: "הירידה עם לב השרון ב-2007/8, לקחתי את זה ממש קשה כי גדלתי שם".
ניר גולן עוד חמש שנים מהיום: "לשחק עוד המון שנים, מה אני יודע לעשות חוץ מזה. כמובן שעם משפחה ולא להפסיק לחייך".