ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

לירון כהן, ויסלה קראקוב

אגדה אמיתית
אורלי קלינגר ,25/12/2014

נו, אי אפשר באמת לסכם את הקריירה של לירון כהן. זה גם ממש לא הגיוני שהילדה שאנחנו מכירים בערך מגיל 17, פורשת היום בגיל 32. בטור שלפניכם ניסינו לסכם קצת, ובעיקר להביא לידי ביטוי את גודל ההערכה שלנו לקריירה המדהימה של מספר 7.

היה מוזר לשבת היום במסיבת העיתונאים של לירון, שפורשת ממשחק פעיל בגיל 32. אתר כדורסל הנשים של 'ספסל' גדל לצידה של כהן. אנחנו היינו בתיכון כשראינו אותה סוחפת את אוסטרובסקי רעננה לאליפות התיכונים, ושמה קץ להגמוניה הבלתי נגמרת של קריית שרת חולון. אפשר לומר שהאסימון לגבי הפוטנציאל של לירון התחיל ליפול רק באותו יום באפריל 2001, כאשר הילדה בת ה19 הובילה את מכבי רעננה לניצחון 80 – 79 בגמר גביע המדינה ביד אליהו על חשבונה של רמת השרון הגדולה. כותבת שורות אלה הייתה אז ביציע כאחת האוהדות, לא מאמינה למה שהתרחש שם.

גם אז וגם בשנים הבאות ברעננה וברמלה, שם זכתה כהן בתארים, עוד לא היה ברור לכולם שניצבת לפנינו אחת השחקניות הגדולות ביותר שאי פעם נראה צומחת במחוזותינו. היו שקראו לזה "חוצפה ישראלית" בניסוח העדין, היו שקראו לזה "יצירתיות יתר", היו שייחסו את זה לגיל, והיו לא מעט שאמרו שהיא "בחיים לא תהיה רכזת". כהן בהחלט הביאה סגנון משחק שונה, לא עוד לעמוד ולזרוק מהשלוש. היא העיזה, והרבה. היא גם איבדה, לא מעט, אבל היא בעיקר ניצחה. הרבה. היה ברור מאד שהכישרון תמיד היה שם, בכמויות מסחריות, אבל משהו בשנים האלה עוד היה חסר.

כהן הייתה הראשונה שהבינה בדיוק מה חסר. כשיצאה לאירופה לראשונה ב2004, כהן שיחקה עונה אחת ביוון ולא השתלבה שם כפי שהייתה רוצה. כהן חזרה לארץ לשתי עונות ברמת השרון, בהן השתנתה הגישה שלה למשחק והיא לקחה את המקצוענות לרמה אחרת שלרוב לא הייתה נחלתן של שחקניות ישראליות. את השינוי הגדול אפשר היה לראות מעבר לים, כאשר ה"בחיים לא תהיה רכזת" עברה לליאון בליגה הספרדית המעולה, ונבחרה ב2008 לרכזת העונה באירופה.

רשימת ההישגים שבאה מכאן מגמדת את הדברים הנפלאים שעשתה בעונות שלה בישראל. קבלת חוזה בלוס אנג'לס ספארקס ב2008 (אם כי לא נכנסה לסגל הסופי), העפלה לפיינל 8 של היורוליג עם קוסיצ'ה הסלובקית שמעולם לא הגיעה לפני כן לטופ 16, והעפלה עם ויסלה קראקוב לפיינל פור היורוליג בהישג חסר תקדים למועדון. אפשר להוסיף לרשימה גם דאבל עם סקיו האיטלקית ב2011. לירון כהן "שלנו" פרחה מעבר לים ברמות שאף אחת אחרת לא הייתה בהן בעבר, והכי מדהים – בעקביות מרשימה.

מהזוית שלנו פה, זכינו בעיקר לראות את לירון בקיץ במדי הנבחרת הלאומית. הקפיצה הגדולה שכהן עשתה מעבר לים חלחלה היטב לשורות הנבחרת, שעד שנת 2005 רשמה 17 הפסדים רצופים. החל מקמפיין המוקדמות של 2006, כהן ונבחרת ישראל החלו לספק ניצחונות והצליחו להעפיל ל3 אליפויות אירופה ברציפות, ב2007, 2009 ו-2011.

בשנים הראשונות כהן לא היססה להציב ציפיות של עלייה לאליפות בכל ראיון, למרות שהפעם האחרונה שישראל הייתה שם הייתה ב1991. כהן, שמונתה לקפטנית הנבחרת ב2010, הייתה כמובן הנשק ההתקפי העיקרי של הנבחרת בכל קיץ, למרות שזכתה למירב תשומת הלב של ההגנות היריבות.

לא נשכח את 33 הנקודות שקלעה כהן במשחק בית במוקדמות יורובאסקט 2007, מול הונגריה שניצחה את ישראל ב19 הפרש עשרה ימים קודם. אי אפשר לשכוח את אווירת הנכאים ששררה בזיסמן בתחילת המשחק, כשאף אחד לא האמין שניתן יהיה למחוק את הפער. בסיום לוח התוצאות הראה 82 – 60 לישראל, בניצחון שסלל את הדרך לאליפות אירופה. כהן לבדה קלעה יותר נקודות מהונגריה במחצית השנייה (25 לעומת 21), ודייקה ב5 מ8 מהשלוש. "היא אחת הגארדיות המוכשרות באירופה, ואני מקווה שהיא תדע למצות את הפוטנציאל שלה כי אין הרבה כאלה", פרגן אלי רבי בסיום לכהן. נראה שהיא הצליחה.

בקמפיין המוקדמות הבא אחד הניצחונות הגדולים היה בחוץ על נבחרת גרמניה, שהיה ניצחון החוץ הראשון של ישראל במשחק רשמי מאז המעבר לשיטת המוקדמות, 68 – 66. כהן קלעה 17 נקודות ומסרה 4 אסיסטים בניצחון ההוא. משחק נוסף שעולה מיד לראש היה דווקא באליפות עצמה בלטביה ב2009, כאשר כהן קלעה 30 נקודות מול נבחרת צרפת המדהימה, במשחק שהסתיים בהפסד של 70 – 73 והדחה כואבת כבר בשלב הבתים. כאמור באליפויות אירופה עצמן, הנבחרת לא הצליחה להשיג ניצחון למרות שהייתה קרובה עד מאד מספר פעמים. למרות תחושת ההחמצה, כהן תמיד דאגה להחזיר לפרופורציות, ולהזכיר לכולם מה חשוב באמת.

העובדה שנבחרת ישראל הצנועה העפילה אז 3 פעמים לאליפות אירופה היא לא טריוויאלית כלל, והעובדה שלא העפילה מאז היא לא בגדר הפתעה לאף אחד מחוץ למדינתנו הקטנה. מהזווית העיתונאית, תמיד היה כיף ונעים לבוא לדבר עם לירון אחרי כל משחק, ולא משנה התוצאה שלו.
אי אפשר שלא להתייחס לעובדה שפרישתה של כהן משאירה חלל גדול מאד בנבחרת ישראל ובכדורסל הנשים בכלל, אבל אפשר להתנחם בכך שגם פרישתן של רבות וגדולות אחרות יצרו רושם דומה. יש לקוות שפרישתה המתוזמנת נכון של כהן תפתח את הדלת למישהי שהיום מוגדרת כמוכשרת מאד, אבל אף אחד לא מדמיין שהיא באמת תגיע לגבהים הגדולים באמת.

מומלץ לשחקניות ולשחקנים למפות את קבלת ההחלטות שעשתה כהן במהלך הקריירה הנפלאה שלה, לנסות להבין את מוסר העבודה וההשקעה שנדרשה כדי להגיע לשיאים האלה לבד, רחוק מהתקשורת ורחוק מהמשפחה. המורשת שמשאירה כהן צריכה להיות דוגמא ומופת לאחרות, שבתקווה יצליחו ללכת בעקבותיה.

ונסיים במילה אחת ללירון – תודה.