לפני חמש שנים חזר גיא קוכלסקי לאליצור חולון כדי להקים מחדש את המחלקה שהיתה בעבר אחת המפוארות במדינה. הוא יצר את הקשר עם אביה בן מרגי, חולונית שגדלה באגודה כשחקנית והמשיכה כמנהלת ויחד החזירו את חולון למאבקי הצמרת לראשונה מאז 2011. השבוע הודיעו השניים על עזיבה והם פנויים להצעות ולאתגרים חדשים.

גיא קוכלסקי (40) זוכר ומכיר את אליצור חולון בתפארתה. היה זה בתחילת שנות ה-2000 כשהמחלקה שהצמיחה לא מעט כישרונות גדולים בעשורים האחרונים כבשה את הליגה לנערות עם רצף של 5 אליפויות רצופות, גביעים ושחקניות שהגיעו לליגת העל והנבחרות. זו הסיבה שאחרי עונות מוצלחות מחוץ לאגודה בחר קוכלסקי לחזור. "כשחזרתי לפני חמש שנים לאגודה לא היה בית ספר לכדורסל, בכל קבוצות הליגה היו 30 בנות", מספר. קוכלסקי רתם למשימה שהוא ראה אותה כשליחות את אביה בן מרגי, אז שחקנית ומאמנת צעירה בת 23, השניים שילבו ידיים ובנו חזון לאגודה. "המטרה אף פעם לא היתה להתחרות עם רעננה או ראשון לציון, אלא לעשות דברים אחרת, להגדיל את המחלקה ליצור תחושה של משפחתיות עם בסיס יציב של מאמנים ואנשי מקצוע. ההנחה היתה שההצלחות יבואו בעקבות העבודה הקשה".

קוכלסקי ובן מרגי איתרו מאמנים שהתאימו לחזון, מורן שטרית, עוד שחקנית בוגרת המחלקה הצטרפה לצוות, אושרה אמויאל (שעזבה במהלך העונה), אור בן פורת הצטרף בהמשך והעונה גם סיון בלליס. יחד איתם יצא לדרך הפרויקט שהעונה כבר החל להראות תוצאות "היום יש בבית הספר לכדורסל 200 בנות וקבוצות הליגה השונות משחקות 96 נערות וילדות. זה מדהים מה שעשינו פה בחמש שנים", אמר קוכלסקי. בן מרגי מוסיפה "מהרגע שהתחלנו היתה לי מטרה אחת מרכזית והיא ליצור המשכיות ובסיס לכל שחקניות האגודה. מי שתהיה טובה תלך לנערות לאומית והפחות טובות יוכלו להמשיך בקבוצות מחוזית. תהיה את הקבוצה הבוגרת בליגת העל ובהתאמה גם קבוצת בוגרות בלאומית ובארצית. כל שחקנית תוכל למצוא את עצמה במחלקה בקבוצה וברמה המתאימה לה ותהיה להן אפשרות לשאוף גבוה יותר ולהשתפר".

"הצלחנו להתמודד גם עם מה שאין, ויתרנו על דברים בדרך, אבל לא חסכנו מהשחקניות כלום, גם אם היינו צריכים למממן את זה בעצמנו" (גיא קוכלסקי)

הפרויקט הוכיח את עצמו גם בכל הנוגע לתוצאות. לא רק הכמות גדלה, חולון הצליחה להעפיל העונה גם בנערות א' וגם בנערות ב' לפלייאוף העליון ולהיאבק בצמרת "ללא פציעות של שתי שחקניות משמעותיות יותר, אני בטוח שהיינו יכולים להתברג גם לפיינל פור", אמר קוכלסקי. בליגה הארצית קבוצה המבוססת ברובה על שחקניות נערות ומחוזקת בבוגרות האגודה נמצאת בימים אלה במשחקי הצלבה על ההעפלה לליגה הלאומית, בוגרות האגודה כענבל מיכל, סבינה מרדנוב ויהל יובנוביץ שיחקו כבר העונה בליגה הלאומית תחת שרביטה של אביה בן מרגי – ונדמה שאחרי העבודה הקשה אפשר להתחיל ולקצור פירות.

ואז הכל השתנה....



"סיימנו באליצור חולון ופנינו לאתגר הבא"

דווקא כשנדמה היה שהפרויקט מגיע לשיאו ואפשר להתחיל ולתכנן על המטרות הבאות בתוכנית החומש. הוחלט באגודה שלא להמשיך עם הצוות שהביא איתו את ההצלחות. "התוכנית הראשונית שלי היתה להגיע לעבודה של חמש שנים במהלכה אחזיר את המועדון לצמרת, לעשות קפיצת מדרגה במחלקה הצעירה ולפנות את מקומי למאמנים שצמחו במחלקה כדי שימשיכו את דרכי" הסביר קוכלסקי. אבל לא הכל היה ורוד כשבתחילת העונה, שנה מוקדם מהמתוכנן הודיע כי מפנה את מקומה "הדברים והשינויים שהתפתחו במחלקה לא אפשרו את המשך העבודה כפי שראיתי לנגד עיניי. ביקשתי לסיים את עבודתי כמנהל מקצועי והמשכתי לעבוד ולבנות את שחקניו העתיד כמאמן במחלקה".

מי שהיתה צפויה לרשת את מקומו היא אביה בן מרגי (28). אחרי 12 שנים באגודה ובשנים האחרונות מנהלת תפעול, מאמנת בבית ספר לכדורסל ובקבוצת הנערות ובעונה האחרונה אימנה גם קבוצת בוגרות בלאומית. נבנתה והוכשרה להמשיך את הפרויקט כמנהלת מקצועית אחרי קוכלסקי. אבל בחולון בחרו להנחית מישהו מבחוץ. "מבחינתנו זה היה מהלך שהצביע על חוסר אמון", אמרו. "אין בנו כעס, יש הרבה הערכה לאגודה שהיתה בית בשנים האחרונות, אבל המהלכים האחרונים והשינויים שקרו רק הוכיחו כי באגודה לא בונים על הצוות המקומי להיות זה שימשיך להוביל ולהגיע להישגים כפי שעשה בשנים האחרונות". בעוד קוכלסקי עבד לקדם את מי שהגיעו דרכו לאמן ולעבוד במחלקה, המהלכים שקרו בתקופה האחרונה עצרו את כוונת הקידום.

"החליט מי שהחליט שלא רוצים שנמשיך את הדרך שלנו. לצערי, משמעות הדבר שעוד מאמנים בחרו ובוחרים לעזוב את המחלקה. לאן זה יוביל אני לא יודע, אבל המחלקה יקרה לי ואני מקווה שתמשיך להצליח גם אחרינו – בכל מקרה מבחינתי הפרק הזה מאחורי", סיכם קוכלסקי.

"אני חייב להדגיש ולומר שלא היה אף אחד בצוות שדרש שלא יבוא מנהל מקצועי חדש, אבל יש דרך לעשות את הדברים והתחושה היתה שלא מעריכים את העבודה שנעשתה. לשלוח 4 אנשים אחרי שנים של עבודה קשה, לקח 20 דקות."

בן מרגי קצת יותר פגועה ממנו, "כמי שגדלה במחלקה ולא מכירה שום דבר אחר, כל עוד היינו הצוות הנוכחי שהרכיב את המערכת, האמנתי שאפשר להגשים את החזון והמטרות. אנחנו שבמהלך "צוק איתן" אימנו את הנערות במגרשים שבפארק פרס, כי לא היו לנו אולמות, עשינו את זה למענן והן באו לעבוד. כשרצינו לשמור על השחקניות במערכת והגנו בהתנדבות מלאה לאמן אותן מספר פעמים בשבוע במהלך חודשי הקיץ יוני-אוגוסט, עשינו את זה כי האמנו בתהליך. זו היתה משפחה", בן מרגי ממשיכה "לכן היה לי ברור שביום שגיא לא ימשיך אני אמשיך את דרכו, הרגשתי שמאמינים בי ומעריכים אותי וזו הסיבה שאני מרגישה שההחלטה הנוכחית משדרת חוסר אמון. בי ובדרך שלנו ובסיטואציה הזו אין לי אפשרות להמשיך.

"היה לי חשוב שלשחקניות יהיה איך ולאן להתקדם, שלא יברחו החוצה, כי בחולון זה הבית"(אביה בן מרגי)

"אחד הדברים הכי קשים בעזיבה – לא להמשיך עם הצעירות שהתחילו את התהליך"

כל מי שעבד במחלקה היה יותר ממאמן, לא רק בפן האישי, גם המקצועי. היעדר המשאבים הביא לכך שלכל מאמן היה תפקיד נוסף אם בפן המנטאלי, אימון כושר, מציינות, אימון סגל הזהב או ניהול המחלקה. "כל אחד עשה את מה שהוא הכי טוב בו למען המחלקה".

בן מרגי היתה קשורה לשחקניות ולהורים אולי אפילו יותר מקוכלסקי. מי שארגנה עבורם את האירועים, מסיבות, הפנינג וגם פעילויות של התנדבות ותרומה לקהילה הכירה כל שחקנית , כל ילדה וכל הורה במחלקה. בן מרגי אימנה בכיתה ה' שחקניות שהיום מנסות להוביל את הקבוצה הבוגרת ללאומית, זו תחושת הסיפוק מהתהליך שהצליח והיום, במסיבת הסיום של העונה המוצלחת ביותר באגודה, הם מודיעים כי לא יהיו פה בעונה הבאה.