ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

צילום: מוטי קלינגר

אמא אמבר
רועי רובינשטיין ,07/03/2006

אמבר הול לא יכלה לשחק בחצי גמר הגביע בגלל גב תפוס, אבל המנהיגה של מכבי רמת חן לא נחה לרגע על הספסל. רועי רובינשטיין עקב אחריה מקרוב ומביא את סיפור המשחק מזווית אחרת.

לכל ספורטאי בין אם הוא נער שמשחק בליגה מקומית ועד לכוכב בעל שם עולמי שמשחק בN.B.A יש את אותו סיוט, להגיע למשחק הקריטי ביותר של העונה ולהיפצע שעות אחדות לפני הכדור ביניים. חלום הבהלות הזה בדיוק קרה אתמול לכוכבת מכבי רמת-חן אמבר הול, שנאלצה לא להשתתף במשחק חצי הגמר של קבוצתה עקב גב תפוס.

הול ידעה כי אין לה ממש סיכוי להיכנס למגרש אתמול אבל כמו קפטנית אמיתית לבשה את מדי הקבוצה, צירפה אליהם מכנס טריינינג שחור ובנדנה אדומה ויצאה למלחמה אחרת, שונה מלחמה שמתחילה על הספסל ונגמרת ליד קו האורך של המגרש. אילו יכלה הייתה מצטרפת לחברותיה אך הדוקטור והכאבים העזים לא מאפשרים לה ממש להיות שם, אז היא קרובה וכמו תמיד נדמה שהלב שלה קרוב יותר למשחק מאשר גופה הגבוה והשרירי. אומרים שלניצחון יש הרבה אבות ובכן אתמול לפחות היה לניצחון של רמת-חן אב ואם, האב הגאה היה כמובן שיקי פלח, האם - כבר ניחשתם, הול.

מדהים לראות את האנרגיות של הבחורה הזו לא מפסיקה לזוז לרגע. באה לחן נוסל ולוחשת מילה קטנה לילדה, מתעצבנת מהחטאה של שירי שרון ומיד הולכת אל קיר האולם במטרווסט ומותחת את גבה. כשהיא שבה לכיוון הקו היא צועקת לשרון "לא נורא". עכשיו שחברותיה בהגנה היא פוצחת בקריאות ה"דיפנס" ואליה מצטרפות כל שחקניות הספסל, רגע אחרי שהמקהלה חוברה היא מפסיקה וצועקת הוראות לנוסל "שימי עין על צעירי".

הול מעודדת את הבנות כמו שהיא משחקת, דרוכה וקופצנית, כל שריקה, שינוי תנועה או חסימה מביאה אותה לשינוי כיוון משל עצמה. בפסקי הזמן אנו מגלים את הצד האימהי החבוי שבה, דואגת שכל אחת משחקניות החמישייה שעל הפרקט תקבל את בקבוק המים שלה, תשתה ותנגב את הזיעה. לא מתערבת בדבריו של פלח רק מעודדת מעט מהצד, בסוף הפסק זמן היא זו ששמה יד ראשונה וצועקת "רמת" השאר עונות לה "חן" בחן רב.

המשחק שוב מתחיל הפרש כבר גדול אבל היא לא מפסיקה לרגע. "שמישהו יוציא לה את הבטרייה מהגב" אני אומר לאחד מאנשי הספסל ואז חושב מי יעז? כשרעננה הרצלייה מתחילה לצמק לקראת סוף הרבע השלישי אמבר נלחצת, ובעוד עוד זריקה של שירי שרון מרחפת לה באוויר ולא מוצאת את הטבעת היא מעקמת את גבה וכמו מנסה לדחוף את הכדור קדימה בסוג של גמישות שאתה לא מצפה מאחת עם גב בריא, כזו שלא תבייש אפילו את נאדיה קומונצי. בהגנה היא שוב זועפת, הפעם על השופטים ומנסה להבין מתי הפעם האחרונה שהם התבוננו בחוקת הכדורסל? בהתקפה הבאה של רעננה הרצלייה שמסתיימת בעוד סל קל של זלץ היא מפנה את גבה למגרש, מתבוננת באצבעותיה ומנסה לשמור על סוג של קור רוח, אותו קור רוח שמכוון אותה גם בשמירת המורל הגבוה של הבנות בהפסקה בין הרבעים.

"זה פנטסטי בנות בואו נמשיך", היא מעודדת מהצד רגע לפני העלייה לרבע האחרון כשקבוצתה בהפרש גבוה ובטוח. בהתקפה הראשונה של הרבע קיי.בי. שארפ חודרת ונשרקת לזכותה עבירה. הול מחייכת את החיוך המפורסם שלה והפעם מוותרת לאותו שופט ממקודם "תעשה את העבודה שלך שופט, לי אין שום בעיה עם זה". עכשיו ב17 הפרש היא גם מתפנה מעט לרקוד לאחר כל סל של קבוצתה. בהגנה היא עוד סוערת, היא רוצה לא רק לנצח אלא להביס.

6:30 דקות לסיום גם נוסל לא יכולה לעמוד במתח, באה לעמוד ליד הול וממלמלת "זה התקף לב המשחק הזה". עוד שלוש דקות עוברות ואחת ממנהלות הקבוצה באה לאמבר עם בקבוק השתייה שלה, זה שמספר 11 מתנוסס עליו ואומרת לה "קחי מגיע לך על כל המאמץ". כעבור דקה גם ליאור הכט הצעירה מפלסת את דרכה אליה בכדי לחוות עימה חיבוק ניצחון. הקהל המעיר של הקבוצה שוב נזכר בה ושר לה, אמבר לא מאכזבת ושולחת לאוהדים נשיקות באוויר. כשאנשי ערוץ הספורט מגיעים לצלמה היא כבר לא מוכנה לשתף פעולה ומסובבת את ראשה. כך היא מסיימת את הערב ממש כמו ווינרית אמיתית שאומרת זה לא אני זה הן. ואיך היא הרגישה בסיום אתם שואלים? היא לא אמרה דבר לנו "התקשורת" אבל אני יכול לומר לכם בבטחה שהיא חשה כמו אימא גאה.