|
נדב זילברשטיין - ראיון סיכום תקופה
ספסל
,13/06/2007
ישבנו עם נדב זילברשטיין לסכם תקופה של 7 שנים כמאמן קבוצת הנוער של מכבי ראשון לציון ולדבר על הליגה לנוער. ראיון.
נדב, אחרי שבע שנים בקבוצת הנוער של מכבי ראשון לציון, למה החלטת לעזוב השנה ?
המחשבה לערוך שינוי ולהפסיק לאמן את קבוצת הנוער מקננת בי זמן מה. בשנתיים האחרונות התחלתי לאמן קבוצות בוגרים, דבר שמאתגר אותי מאוד ומביא עימו צורך להשקיע המון זמן ואנרגיה. בנוסף, מבחינת העיתוי, קבוצת הנוער של השנה האחרונה מורכבת רובה מילדים שהיכרותי עימם כמאמן נמשכת עוד מהימים שהחלו לשחק בקט סל - כך שעזיבה שלי יחד איתם מהווה סוג של סגירת מעגל.
אימון נוער הוא האהבה הגדולה שלי כי אני מאמין שישנה חשיבות גדולה לזיהוי, איתור וקידום כשרונות צעירים על מנת לבנות ולבסס תשתית רחבה של שחקני כדורסל כחול לבן. לכן אני חושב שאמשיך ואאמן גילאי נוער במסגרת זו או
אחרת.
איך אתה מסכם את התקופה שלך בקבוצת הנוער לאומית ?
קצרה היריעה מלסכם 7 שנים בכמה משפטים. אלו היו שבע שנים נפלאות, במערכת שהיא ביתי השני, תוך הכרות ועבודה עם שחקנים שהם, לפני הכל, בני אדם נפלאים ואיכותיים וכמובן רבים מהם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בליגה לנוער בשנים האחרונות.
אתה כבר 12 שנים מאמן במחלקת הנוער של מכבי ראשון, ספר איזה שחקנים עברו תחת ידך , מבין השחקנים האלה, מי מהם גורם לך גאווה מיוחדת ולמה ?
במהלך 12 שנותיי כמאמן וכמנהל מקצועי במחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ, הייתה לי הזכות לפגוש ולאמן עשרות רבות של שחקנים כולם, בלי יוצא מן הכלל, גורמים גאווה. כולם מצליחים בדרך בה בחרו בין אם זה בכדורסל ובכלל. שחקנים שאימנתי שנים רבות משחקים בנבחרות ישראל השונות ובקבוצות ליגת על וליגה לאומית, ביניהם: אופיר פרחי, ליאור ליפשיץ, אופיר סניור, חן גונשור ובני מחזורו ועוד .
בשנים האחרונות אימנת נוער בראשון לציון, בוגרים בליגה הארצית וגם בתיכון הגימנסיה הריאלית , איך עומדים בעומס ?
הכדורסל והאימון הם דרך חיים בשבילי והתמזל מזלי לעסוק במה שאני רוצה ואוהב. לכן אימון מספר קבוצות מהווה עבורי אתגר ועניין. הקושי העיקרי הוא בעיקר בצד המנטאלי וההתמודדות עם אי הצלחה במסגרת אחת כך שלא תפגע באחרת. בשנה האחרונה למדתי לעשות הפרדה כמעט מוחלטת בין המסגרות כך שאחת לא תשפיע על השנייה, למידה שעזרה לי מאוד להתפתח כאדם וכמאמן.
הרושם שהרמה בליגה לנוער הולכת ויורדת, האם אתה שותף לרושם הזה ? ואם כן למה זה קורה ואיך אפשר להחזיר עטרה ליושנה ?
אני לא חושב שרמת השחקנים יורדת, לדעתי בכל שנה גדלים פה כישרונות רבים, אולם לצערי מה שפוחת הינה רמת המחויבות וההשקעה. דבר זה נובע בעיקר מהעובדה שסביבת החיים דינאמית ומלאת פיתויים לילדים, דבר הגורם לירידה ב"היצע" ויוצר קושי באיתור וגיוס כישרונות ולזליגתם החוצה עם הזמן. בימים שהתחלתי כמאמן קט סל וילדים אני זוכר איך שחקני הנוער כמו אפיק ניסים, דרור חג'ג',טוהר חיימוביץ, צפריר וולפר ואחרים היו "חיים" במגרש ובחדר הכוח מהבוקר ועד הערב מחויבים למשחק ולעבודה קשה. כיום לצערי רמת המחויבות הזו קיימת אצל מעטים. אני חושב שניתן להחזיר עטרה ליושנה ע"י הקניית הרגלי עבודה נכונים, סביבה מקצועית וחברתית מאתגרת וחשיבה מתמדת על רעיונות חדשים שימשכו ויאתגרו את השחקנים.
חוק ההעברות שהוחל השנה הוא בעצם רעיון שלך, מה גרם לך לבקש את החוק הזה ? האם אתה חושב שהוא מיושם כמו שצריך ?
הרעיון שעומד מאחורי ההצעה הוא אחד: לגרום לאגודות הקטנות, הבינוניות והגדולות להשקיע עבודה בבניית שחקנים-תהליך איטי שדורש סבלנות והתמדה לאורך שנים- תוך ידיעה שבסוף היא תקצור את הפירות ולא אגודה אחרת שאליה יעבור השחקן. כפועל יוצא בעוד מס' שנים תיווצר שוויוניות בליגות השונות, יותר ילדים בפריפריות יחשפו למשחק ומאגר השחקנים ילך ויגדל. בנוסף מעמד המאמן בקבוצות הנוער השונות ישתפר כיוון שקידום שחקנים יעשה רק ע"י בעלי מקצוע טובים שמשקיעים ימים כלילות לנושא ומתוגמלים בהתאם. לגבי יישום החוק יש לי השגה אחת והיא: שהעברות אפשר יהיה לעשות רק מכיתה ט' והעברה אחת בכל שנתון, בשונה מהחוק המוצע היום שלמעשה לא משנה את המצב שינוי מהותי.
איזה עוד שיפורים צריך לעשות בליגה לנוער לדעתך ?
ברמה המקצועית ניתן לעשות מספר דברים לשיפור הרמה: הגבלות מסוימות ברמה הטקטית בכלל וההגנתית בפרט. החזרת חוק החריגים כך שבגיל נוער יוכל לשחק חריג גיל אחד או שניים שצריך את השנה הנוספת הזו כהכנה לבוגרים. צמצום הליגה לנוער ל- 10 קבוצות במחוז כך שלא תיווצר חפיפה בין ליגת בתי הספר לליגת הנוער וכפועל יוצא אפשרות להעברת יום המשחקים לשישי (והעברת ימי פעילות הנבחרות לתחילת השבוע) . ברמת החשיפה: שידור משחקי נוער בטלוויזיה וחשיפה נוספת בתקשורת הכתובה. פלייאוף- בסדרות של הטוב משלוש בלבד.
תן שלושה טיפים למאמן שמתחיל לאמן קבוצת נוער
אני מאמין שכל מאמן במהלך הזמן מגבש את הדרך שמתאימה לו ולקבוצה.
אני כשיטה וכדרך פועל בשני מישורים: חינוכי - אני מאמין שהכדורסל זה החיים בקטן, יש בו שאפתנות ,השגיות, עבודה קשה וכל אלו לצד סובלנות, סבלנות ופיתוח כישורים חברתיים. אלו דברים שאני מנסה להכיל בקבוצות אותן אני מאמן.
מקצועי- עיקר העבודה ,בעיני, היא על הטכניקה האישית של השחקנים(הקניית יסודות המשחק ותרגולם באינטנסיביות) ושילובה בטקטיקה הקבוצתית.
לאן פניך מועדות ? איפה אתה מתכוון לאמן בשנים הקרובות ? מה השאיפות שלך ?
בשנה הקרובה אמשיך לאמן בגימנסיה הריאלית ובנוסף אתרכז באימון בוגרים תוך שאיפה ללכת הכי רחוק שאפשר - והכי חשוב ליהנות!
לסיכום ברצוני להודות למספר אנשים שעזרו ותמכו בי לאורך השנים:
לניסים אלג'ם מנהל מחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ שתמיד היה שם בשבילי, עזר, דחף ועודד.
לזיו ארז, שמלווה אותי במהלך השנים ויש לו חלק גדול בהתפתחות המקצועית שלי.
לשרון קארש על העצה והתמיכה.
ואחרונים חביבים- לעשרות השחקנים המדהימים ולהוריהם שהיה לי העונג לאמן ושלהם זכויות רבות במי שאני כמאמן וכאדם.
כתבות אחרונות באתר
|
|