גל מקל, יוגב אוחיון, בר טימור, יובל נעימי, אפיק נסים, יותם הלפרין, רביב לימונד, דגן יבזורי, ניצן חנוכי, עמרי כספי, שון דאוסן, עוז בלייזר, ליאור אליהו, אלישי כדיר, גיא פיניני, דיאור פישר, אלכס צ'וברביץ', רוברט רות'בארט, יניב גרין.

על הסגל הזה אדלשטיין היה חותם בעיניים עצומות גם שנה לפני האליפות. מבט ראשון על סגל הנבחרת לאליפות אירופה לא מפיל אותי מכסא. סגל שהיה נורא צפוי, עם כל השחקנים הישראלים המובילים, המתאזרח הכי טוב שיש לנו (פישר), ותוספת כוח משמעותית מתחת לסל בדמותו של רוברט רוטבארט. בסכך הכל מדובר בנבחרת לא רעה בכלל, עם כמות נכבדת של שחקנים גבוהים (משהו שהיה חסר לנו לאורך השנים, מחדל בפני עצמו איך כל כך הרבה גבוהים גדלו פה ונשארנו שנים עם קוז'יקרו וגרין), ואם נקבל גם את גרין ופניני בכושר סביר, למאמן הלאומי זה שנים רבות יש כאב ראש חיובי. חיובי במיוחד.

ועם זאת, ברמת המיקרו שמסתכלים על הנבחרת, רצוי לציין כמה דברים:

שחקנים שלא בכשירות מלאה: גרין ופניני, שני שחקנים קבועים בסגל הלאומי שנים ארוכות, לא שיחקו חלקים גדולים של העונה העונה עקב פציעות. אני לא יודע מה המצב הבריאותי של השניים, בטח שלא באיזה כושר הם יגיעו לאימוני הנבחרת, אבל אולי כאן צריך להתחיל לחשוב לא רק על האליפות הזאת, אלא גם על השנים הבאות. רפי מנקו, טל דן ואבירם זליקוביץ נתנו עונה לא רעה בכלל, ואולי צריך להתחיל לחשוב עליהם כגיבוי למצב בו פניני לא כשיר, או לא נמצא ביכולת מספקת. במקרה של גרין, זה כבר הזמן להכין את הקרקע לשחקנים חדשים, ואין מתאים לזאת מרוברט רוטבארט, שנתן בחלק גדול מהעונה מספרים אדירים (ואפילו שלשות ראינו). גרין ופניני מביאים ערך מוסף, בעיקר בתחום ההתלהבות וההגנה (כאן ראוי לציין את הלויאליות והאמונה של אדלשטיין בגרין, שהולך איתו עוד מבני הרצליה, וזה לא פעם, ע"ע עונת 2004 בהפועל תל אביב, מחזיר לו בענק). מה גם שהניסיון שלהם ישחק משחק משמעותי. אבל לא חייבים ללכת בסיפור הזה ראש בקיר. אני לא הייתי הולך בכוח על שניהם. שווה לחשוב על אופציות אחרות. בנושא הפציעות, גם אוחיון וגם רוטבארט עצמו לא בקו הבריאות, ולזכות אדלשטיין יעמדו בר טימור, אפיק ניסים, יובל נעימי, אלכס צ'ורבצ'יץ, וגם ג'ייק כהן ומורן רוט שלא זומנו לסגל. יתכן שהשחקנים האחרים מביאים איתם יותר סיכון מרווח, אבל סיפור הפציעות שווה חשביה נוספת מי יועיל יותר, ומי לא יגמור קריירה או עוד עונה בגלל רצון מיותר ללכת הכי רחוק שאפשר.

העומס מהעונה החולפת: רוב הישראלים סיימו את העונה, כולל כספי ומקל, וכבר למעלה מחודש לא משחקים במסגרת סדירה. מי שכן משחקים הינם יותם הלפרין, אפיק ניסים, אלישי כדיר, יוגב אוחיון, שון דאוסן, ניצן חנוכי וליאור אליהו. לרוב השחקנים של הנבחרת, כולל לשניים הבכירים שבה (כספי ומקל) היה זמן מנוחה ארוך, לחלקם גם ארוך במיוחד. אני בספק אם תירוץ העומס יהיה קביל חוץ מהמקרה של כספי, שבאמת שיחק המון משחקים העונה). מצד שני, אובר מנוחה לא תמיד עושה טוב לספורטאים.

כושר משחק: נקודה שמתחברת למנוחה הארוכה של השחקנים. העובדה שחלק מהסגל לא משחק זמן ארוך, מעלה תהיות על כושר המשחק בו הם יגיעו, ולא מעט פעמים בראיונות ראשונים מאמני נבחרת מדברים על הורדת חלודה. על פניו, מקל, פישר וכספי מגיעים לאחר עונה אישית טובה (מקל נתן מספרים לא רעים בכלל ברוסיה). לימונד קצת ירד במספרים, אבל עדיין היה ברומטר מרכזי בהפועל תל אביב. אליהו הראה שיפור ענק, בעיקר בהגנה, מאז גמר הגביע, רוטבראט העלה את רמת המשחק שלו פלאים, לכדיר וניסים היה חלק חשוב בהצלחה של אילת העונה, כאשר הלפרין היה טוב ירושלים נראתה מצויין, ובסך הכל רוב הישראלי מגיעים אחרי עונה אישית סבירה ביותר. השאלה היא, האם הם יגיעו באותו ראש ויכולת אחרי לא מעט זמן שהם לא שיחקו באופן מסודר.

מחדל הגבוהים הישראלי: הסנטרים הישראלים הבכירים כיום הינם דא'ור פישר ורוברט רוטבארט. שנים שלא גדלו בישראל. אצל גרין כבר מתחילים לראות את הסוף, ואליהו וכדיר לא נהיים צעירים יותר. ודור ההמשך? בדיוק כמו באותם שנים בהם הסתובבו כאן שחר גורדון, האחים קזרנובסקי, שוטבין, אוחנון, עמית תמיר ואחרים, גם כאן לא נראה באופק עוד גבוהים ישראלים שיתנו לנו פתרונות לטווח ארוך. גם עכשיו אנחנו מפספסים את רם אליאספור, דניאל תמיר, עידן זלמנסון ובן אלטיט, בשילוב המדהים של חוסר דקות משחק וחוסר בנייה נכונה של שחקנים גבוהים. זאת צריכה להיות אחת המטרות החשובות ביותר של הוועדה המקצועית של האיגוד. לא תמיד יהיו כאן מתאזרחים ברמה גבוהה.

שילוב דור העתיד: אדלשטיין עצמו אמר פעם, כאשר אליהו רק התחיל לפרוח כשחקן בליגת העל, שהוא צריך להיות בנבחרת ולו רק בשביל לטעום מהטעם של אליפות אירופה. מסכים, וחושב שבכל מקרה שון דאוסן, אולי הכישרון הכי גדול שיש לנו בליגה, חייב להיות חלק מהנבחרת בקיץ, רק בשביל שירגיש מזה אליפות אירופה לבוגרים, ולו רק בשביל ההכנה המנטאלית לקראת השנים הבאות. אגב צעירים, צמחו לנו לא מעט שחקנים מוכשרים בשנים האחרונות. מנקו, דאוסן, קולשוב, טימור, זליקוביץ, בלייזר ואחרים. אני מקווה שבשנה שנתיים הקרובות, לקראת אליפות אירופה של 2017, לפחות שניים מהם יהיו חלק מהנבחרת, כי צריך להכין את הקרקע לקראת העזיבה של כמה וכמה שחקנים.

הימורים: כי אי אפשר בלי. על פניו הנבחרת אמורה לסיים לפחות במקום השלישי בבית, כי שאר הנבחרות לא בדיוק ברמה שלה. בכל מצב ישראל תהיה בשלב הבא של האליפות. אבל כאן מתחיל החלק המעניין. ניצחון לכאן או לכאן על רוסיה או צרפת (יותר סביר מול הרוסים), והנבחרת תעשה צעד ענק לעבר שמונה האחרונות של הטורניר. עוד מוקדם לדעת על סגלים סופיים, אבל אם שואלים אותי, לא בשמיים לנצח את הבנחרת של קאון, שבייד, מוזגוב וקרלינקו. כבר עשינו את זה. על פניו ישראל אמורה לסיים את הבית אחריהם. מצד שני, כולם אמרו במונדובאסקט שספרד תגיע לגמר מול ארה"ב, ואני לא זוכר הרבה שנתנו סיכוי משמעותי לצרפת להיות אלופת היורובאסקט האחרונה (לתאודוסיץ ופרקר שלום). חומר למחשבה...