על ההיסטוריה, על החזון, על האווירה, על השחקנים ועל החברה המאמצת. מסע בעקבות קבוצת הכדורסל של הפועל בארי, שתקווה לסיים מחר את עונתה הראשונה בליגה הלאומית עם חיוך מתוח ורחב על הפנים, ולא עם החץ שמראה לה את הדרך האופציונאלית חזרה לליגה הארצית.
כבר לפני שלוש שנים, עת הוחלט במשרדי איגוד הכדורסל על הרחבת הליגה הלאומית ל- 14 קבוצות (במקום 12 כפי שהונהג אז) נפלה בידיה של הפועל בארי האפשרות לעלות רמה אחת יותר למעלה, ולזכות, לראשונה בתולדותיה, בכרטיס לליגת הכדורסל הבכירה בארץ; להוציא כמובן את "ליגת הזרים" הראשונה, עוד בטרם עידן החוק הרוסי ונספחיו. בבארי עשו חושבים, העלו את כלל האופציות האפשריות ובסופו של דבר בחרו להישאר בלאומית, בעיקר בשל סיבות כלכליות אבל כנראה שלא רק - הרי מי רוצה לעלות ליגה רק בגלל ש"עושים לו טובה"? שנתיים נוספות בארצית הספיקו כנראה לקבוצה ממערב הנגב להתגבש, להתייצב כלכלית ולהעמיד סגל ששווה עליית ליגה, כמה פיקנטי, בדיוק בזמן בו הוחלט על הרחבתה של ליגת העל ל- 12 קבוצות, במשחק ביתי, במחזור האחרון, מול הפועל גבעתיים של עמוס פרישמן, עם למעלה מ- 400 צופים בקהל ועשרות בקבוקי שמפניות שנשפכו לרוב. "הפועל בארי בליגה הלאומית" זו כבר לא סיסמא על חולצה, זה חלום שהתגשם. ולאבי החלום הזה קוראים צחי גד.
"בלעדיו זה לא היה קורה"
מבט חטוף על ההיסטוריה של הפועל בארי לא מלמד על גדולות ונצורות. הקבוצה, אשר הוקמה בשנת 1972, דשדשה תחילה בליגות הנמוכות (ג' ו- ב' דאז), כשאת טבילת האש הראשונה שלה בליגה א', היא הליגה הארצית של ימנו, עשתה בשלהי שנות ה- 70', עם המאמן ואחד מהמייסדים גידי שב על הקווים, כשהביסה את הפועל אילת, לימים - סגנית אלופת המדינה ולימים יפים קצת פחות - עוד אחת מאלו שהגיעו למעלה מידי מוקדם מידי, ומצאו את עצמן איפשהו באותה נקודת פתיחה; למזלן של חלקן, לא על בלטות שבורות או "פרקט" מאספלט אלא עדיין בנקודה ממנה אפשר לטפס חזרה למעלה.
שנות ה- 80' של הקבוצה החלו טוב והסתיימו קצת פחות, כשבין עלייה לליגה הארצית ובין הישארות בליגה א' הפריד הפסד אחד, על חודה של נקודה. עם השנים נשרה בארי לליגה ב', אבל אט אט החזירה את עצמה לקדמת הבמה, ואחרי שחזרה לליגה א' בשנת 1998, עשתה צעד נוסף קדימה ורשמה היסטוריה קצרה, עונתיים לאחר מכן, כשהעפילה לליגה הארצית.
"המפתח של הקבוצה במהלך כל השנים האלה היה הקהל שלה", מעיד צחי גד, שכאמור - ליווה את הקבוצה עוד מימיה הראשונים ועד ימים אלה ממש; "הקהל הזה מלווה את הקבוצה עוד מהימים בהם שיחקנו במגרש הפתוח, ולמעשה עד היום". הקהל הזה, דרך אגב ואחרי הכל, לא שכח להיות שם, כמובן, גם כשההיסטוריה שדרגה את עצמה, במהלך העונה שעברה, וסידרה לבארי עליה היסטורית לליגה הלאומית.
קשה לתאר מה זו הפועל בארי עבור קיבוץ בארי, מסתבר. "כמעט בכל מקום בקיבוץ מדברים על הקבוצה, לפני משחקים, אחרי משחקים, בחדר האוכל, איפה שרק אפשר", ממשיך גד, וכנראה שההעפלה לליגה הלאומית רק הטיבה עם המצב, והפכה כל משחק לחוויה משמעותית עוד יותר וכל אירוע באולם הכדורסל "פנה ימינה קח ישיר" לאחד שלא כדאי לפספס. קפטן הקבוצה, איתי כהן, שמשחק בה זה למעלה מעשר שנים מנסה לתאר את התחושות אבל כנראה שגם לו זה לא ממש יוצא בקלות: "למועדון הזה אין תחליף בכל הליגות, וכל רגע ורגע פה שווה את כל ההשקעה", הוא מספר, ובדיוק כמו יו"ר הקבוצה ממשיך - "האוהדים פה הם שם דבר והם למעשה אלה שמייחדים את המועדון ועושים אותו למה שהוא". האוהדים, וצחי גד. "כל הקרדיט להצלחה של המועדון", מדגיש הקפטן, "שייך לצחי גד, המנוע שעומד מאחורי הכל ועושה כל מה שהוא יכול על מנת לקדם את הקבוצה. כל מי שמכיר את צחי יודע שתופעות שכאלה אי אפשר למצוא בכל מקום, במיוחד בליגה הלאומית, וברור פה לכולם שבלעדיו כל זה לא היה קורה".
"כל זה" משמעו, כנראה, הימים היפים והראשונים של הקבוצה בליגה הלאומית בכדורסל. המקום בטבלה אולי יכול להעיד אחרת, אבל לפעמים גם מה שכתוב בנייר לא בהכרח יכול לתאר את המציאות כפי שהיא מצטיירת למי שחי וחווה אותה. בשורה התחתונה, קיבוץ בן 1,000 תושבים הצליח לעמוד במשימה בה לא הצליחה אפילו בירת הנגב עצמה, המונה למעלה מ- 200,000 כאלה: להחזיק קבוצת כדורסל איכותית ואטרקטיבית בליגת הכדורסל השנייה בגודלה בארץ.
הפועל בארי של צחי גד ויניב גלברד
גאים לתת חסות
עם כל זאת, גם במהלך הקיץ האחרון השתתפותה של הפועל בארי בליגה הלאומית הייתה מוטלת בספק, הפעם - מסיבות כלכליות גרידא. במהלך תקדימי שהועלה ברגע האחרון הצליחה הנהלת הקבוצה לשכנע את מועצת הקיבוץ להכפיל את כספי התמיכה לקבוצת הכדורסל על מנת שתוכל להתמודד בכבוד בליגה הלאומית, אבל מעשית, מה שבאמת הבטיח עבור בארי את העונה בליגה הלאומית היה התמיכה הכספית שהגישה חברת התרופות נובו-נורדיסק שנכנסה לתמונה, חברה בינלאומית העוסקת בייצור ופיתוח תרופות לחולי הסוכרת, הממוקמת בכפר-סבא.
שיתוף הפעולה בין חברת נובו-נורדיסק לבין הפועל בארי נסוב סביב תרומה לקהילה וחינוך לספורט, אורח חיים בריא ותזונה נכונה. במסגרת המאמץ, יזמה החברה פעילויות רבות למען ילדי הדרום, ילדי מיון ילדים בסורוקה וילדי מרפאת סוכרת הנעורים בסורוקה. כך לדוגמא, בט"ו בשבט האחרון ביקרו שחקני הקבוצה במיון ילדים, שימחו את הילדים וחילקו להם חבילות שי של פירות יבשים וכדורי-סל. לפני כחודש וחצי ביקרו ילדי מרפאת סוכרת הנעורים בסורוקה ובני משפחותיהם בקיבוץ, זכו לאירוח מצד ילדי הקיבוץ והצטרפו לאוהדי הקבוצה למשחק שנערך באותו היום. השמחה שפעילות כזו מסבה לילדים לא תתואר. הקשר לספורט, לשחקנים והעובדה שקבוצה כזו מהווה מודל לחיקוי עבור כל הילדים והנוער שבסביבתה ושבאים איתה במגע היא פשוט מדהימה.
חברת נובו-נורדיסק עוסקת בפעילות מבורכת הראויה לכל התשבחות שיש, גם בגלל שהיא מכירה בחשיבות שקבוצה כמו בארי תשחק בליגה השנייה בישראל ובעיקר בזכות תרומתה הרבה לקהילה ולחולים, כשמרבית מהפעילויות אותן היא מבצעת כלל לא מפורסמת ונעשית מתוך רצון אמיתי לתת ולהעניק. החברה, שחרטה על דגלה לפעול "למען עתיד הסוכרת" מאמינה כי פעילות ספורטיבית היא אחד מהדברים "מצילי החיים" עבור חולי סוכרת הנעורים, והתמיכה בקבוצת הכדורסל, היא כאמור, רווח כפול לקהילה; במיוחד כשמדובר בקהילה הממוקמת באזור בו אורח חיים תקין הוא לא עניין שמובן מאליו, כשקבוצת כדורסל מעין זו מהווה עבורה חווית ספורט בלתי נשכחת וקרן אור גם בימים הקשים, כאלה היו גם לא מעט במהלך העונה האחרונה.
לארי אידלסון, מנכ"ל נובו נורדיסק-ישראל, מסכם: "חברת נובו נורדיסק ישראל שמה לה למטרה לפעול למען מניעת וקידום המודעות למחלת הסוכרת, הנחשבת למגפה עולמית, בין היתר - באמצעות אורח חיים בריא, הכולל פעילות ספורטיבית, קידום וטיפוח הספורט בישראל. אנו גאים לתת חסות לקבוצת הכדורסל בארי, שערכיה הם מצוינות, שאיפה להישגיות, הטמעה וחינוך לערכים של מקצועיות, ספורטיביות ופעילות במסגרת מעורבות קהילתית".
מנכ"ל חברת נובו-נורדיסק, לארי אידלסון וסמנכ"ל החברה, דרור אורן (צילום: דונדי שוורץ)
מזל, סיטואציה, מוטיבציה
עונה רבת תהפוכות עברה על הפועל בארי. הסגל המקומי, שתחילה התבסס ברובו על השלד ששרד מהעונה שעברה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מלא בליגה הלאומית ובתום שישה מחזורים עמדה הקבוצה על מאזן של ני ניצחונות מול ארבעה הפסדים. הצטרפותם של שי ברוך, ובשלב מאוחר יותר - של הרן שיפמן, הכניסה בקבוצה רוח לחימה חדשה, כמו זו שהשניים הציגו בעונתם המשותפת בקיבוץ משמר העמק, אבל המלחמה האחרת, שהתנהלה מסביב ושהביאה להקפאת משחקי הליגה לא אפשרו לקבוצה למצות את הפוטנציאל שהיה גלום בה, ואת הסיבוב הראשון סיימה בארי עם רצף הפסדים לא קטן שהוריד אותה למקום האחרון בטבלה.
על הנייר אמנם הדברים נראו קצת אחרת, אבל בשורה התחתונה אפשר לומר שהסיבוב השני היה מוצלח הרבה יותר עבור בארי, ואחרי שהשיגה ניצחון על אליצור יבנה במשחק השלמה, המשיכה הקבוצה, אז בהובלת אסף פוס בניצחונות על הפועל יקנעם/מגידו ואליצור כוכב יאיר שעוד השאירו לה תקווה לפלייאוף העליון, אבל איכשהו הדברים שוב חזרו להתבלגן, ובארי מצאה את עצמה מדרדרת שוב למעמקי הטבלה. התבוסה לעירוני נס ציונה, במסגרת משחקי המחזור ה- 23, סגרה תקופה מבחינת בארי, כשמאמנה, אסף פוס, מאדריכלי עליית הליגה בעונה שעברה, נטל אחריות ופינה את מקומו לטובת צביקה רוזנברג, אלוף ישראל במיל' עם הפועל חולון של מיקי דורסמן.
התוצאות לא איחרו להגיע, וכבר במשחקו הראשון על הקווים הביסה הפועל בארי של צביקה רוזנברג את הפועל "מרנין" טבעון באחד ממשחקיה הטובים העונה. אלא שבשלב מאוחר יותר, שוב הגיע תורו של המזל, או ליתר דיוק - חוסר המזל, לשחק תפקיד, בארי הפסידה שני משחקים על חודו של מהלך אחרון, לעפולה וליבנה, "סבלה" מניצחונות של יריבותיה לתחתית והגיעה לשלב הפלייאוף התחתון עם בור משמעותי בטבלה, בדמות 2 נקודות, כשעל הלוח נותרו חמישה משחקים בלבד.
"המצב היה ידוע עוד בטרם הצטרפתי לקבוצה", מספר צביקה רוזנברג, "אבל לא חשבנו שהפלייאוף יתפתח בצורה חד צדדית שכזו. אנחנו עשינו את שלנו במשחקי הפלייאוף התחתון ונקווה שנצליח לעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו גם במשחק מחר נגד כוכב יאיר, אבל חבל שאולי לא כל הקבוצות שיחקו באופן ספורטיבי". "לדעתי", הוא מוסיף, "התשתית כאן היא מצוינת ובהחלט מגיע לקיבוץ להחזיק קבוצה בליגה הלאומית, הן מצד הקהל הרב שמגיע לתמוך ולעודד והן בשל היכולת לקדם שחקנים צעירים ולתת להם במה. חבל שהגענו למצב הזה, בו אנחנו לא תלויים בעצמנו, כי ברור שאם היינו מתעוררים מוקדם קצת יותר היינו מתמודדים עכשיו בפלייאוף העליון ולא נגד הירידה לארצית. אם היו מבטיחים לי להשיג 6 ניצחונות ב- 8 משחקים מהרגע שהגעתי כמובן שהייתי לוקח את זה בשתי הידיים, אבל כנראה שזה לא מספיק, ושלא הכל נמצא בידיים שלנו".
גם צביקה רוזנברג מפרגן. הקהל של בארי בפעולה
במהלך השבועיים האחרונים אוהדי הפועל בארי הרבו לתפוס את הראש, פעם אחר פעם, כשראו איך כל הימור לניצחון מיוחל של קבוצה כזו או אחרת מגשים את עצמו בדיוק... לכיוון ההפוך. "זה יותר מסוכן מלהמר בווינר", אמר לי אחד מהם, ובהחלט אפשר להבין אותו. הפועל בארי היא יותר מעשרה שקלים ששווים הימור. הפועל בארי, כפי שכבר ניתן היה להבין מהלכי הרוח בכתבה, היא באמת שם דבר בכדורסל המקומי.
הרן שיפמן, שהצטרף לקבוצה במהלך העונה והיה לאחד משחקניה הבולטים במהלך השבועות האחרונים אמנם כבר זכה לחוות את ההרגשה של "אווירת כדורסל בקיבוץ", כששיחק לפני שנתיים בהפועל יקנעם/מגידו, אבל גם לו די ברור שבבארי זה עדיין קצת אחרת. "קשה לי להשוות בין התחושה כאן לבין התחושה במשמר העמק", מספר שיפמן, "במיוחד בגלל שלכאן הגעתי רק באמצע העונה בעוד שבהפועל יקנעם/מגידו שיחקתי עונה שלמה. אחרי הכל, מדובר במקומות די דומים, בהם הכדורסל לוקח חלק מרכזי משגרת החיים המקומית. תענוג לשחק כאן, אבל חבל נורא שהתוצאות במשחקים האחרונים לא מצליחות לקדם אותנו כיוון שתוצאות הסיבוב הראשון היו בעוכרינו. ברור שאם הליגה הייתה ממשיכה עוד 2-3 מחזורים המצב מבחינתו היה משתנה לחלוטין".
עם כל אלה, בהחלט מגיע קרדיט לאנשי הקבוצה, שחקניה ואוהדיה, שלמרות התוצאות מסביב עדיין ממשיכים להילחם, להתפלל ולהאמין, במקום לשקוע במרה שחורה. "הקהל שלנו ממשיך להוכיח שלמרות שאנחנו במקום ה- 13 הוא יישאר איתנו בטוב וברע. זה לא קהל של ניצחונות, זה קהל שהלחימה חשובה לו לא פחות מהניצחון, קהל ששווה שתהיה עבורו קבוצה", מסכם איתי כהן, שבהמשך מגלה שלמרות הצעות חוזרות ונשנות שקיבל במהלך השנים האחרונות לשחק בקבוצות שונות בליגה הלאומית, העדיף להישאר בקיבוץ רק מעצם היותו סוג של סמל, שימשיך להיות כזה גם בשנים הקרובות, בציפייה שגם באותה הליגה.
"מסיבת טו בשבט" בקיבוץ
מתפללים לנס
בכדי שהפועל בארי תשרוד בליגה הלאומית לעונה נוספת, בזכות ולא בחסד, צריך להתרחש נס, קטן, אבל עדיין, כשלצד ניצחון מחויב המציאות שלה, בבית על כוכב יאיר, היא אף זקוקה לניצחון של בית"ר בנימינה, שלא עשתה זאת זה ארבעה חודשים, על אליצור יבנה. נשמע מופרך, במיוחד למביט מהצד על הסגל של אליצור יבנה מול זה של בית"ר בנימינה (אם כי נשמע מופרך עוד יותר אם יספרו לכם שהסגל הזה לאורך העונה כולה אפילו לא היה פקטור במאבקי הכניסה למשחקי הפלייאוף העליון, לכו תבינו), אבל כשכל כך הרבה "ניסים" קורים בדיוק בצד השני ליריבות שלך, אתה עדיין יכול להמשיך להישאר מופתע. "הסטטיסטיקה מתאזנת בסוף", אומרים המומחים. השאלה היא אם מצבי עולות ויורדות בטבלת הליגה הן גם סוג של סטטיסטיקה.
הקפטן איתי כהן מבקש להישאר ריאלי ולא ממש מאמין בניסים. יו"ר הקבוצה, צחי גד, מקווה שגם אם בסופו של דבר הקבוצה תרד ליגה היא תמצא את הדרך להישאר, כשכמוהו, לכך גם צביקה רוזנברג, מאמן הקבוצה שרק בעונה שעברה נכנס לאחד מספרי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי על תקן חבר צוות מקצועי בקבוצה שעשתה את הבלתי יאומן, מאחל ומייחל.
איכשהו, בימים עם הפועל באר שבע, תמיד השתדלתי להעלות את הצד האופטימי בזמן שחצי עולם, או לכל הפחות - הרוב המוחלט של אוהדי הקבוצה, היה נגדו, או ליתר דיוק - נגדי. בעונה הראשונה זה "השתלם" ועם סדרת הגמר המטורפת נגד הפועל חולון אפשר היה להבין שבאמת קרה משהו בלתי צפוי, אבל הגיוני. בשנה שעברה זה עבד קצת פחות טוב, אבל גם זו סטטיסטיקה, והימורי ליגה לאומית הם לא משהו שחוזר על עצמו כל יומיים, כך שבהחלט יש עוד פתח של אופטימיות, לפחות מבחינתי, ומבחינתו של הרן שיפמן, שהעלה דעה אופטימית מכולם. אם הגיוני שבארי תישאר בלאומית ותהנה מקצת מזל אחרי עונה נטולת סממנים ממנו? הגיוני. עכשיו צריכים שם בעיקר להתפלל, לנס, אבל חשוב לא פחות - ואולי אפילו הרבה יותר, לייחל למימוש חזונה של החברה המאמצת, נובו-נורדיסק, לעתיד טוב יותר לחולי הסוכרת בישראל ובעולם. בתום שלושים וחמש שנים הוכיח צחי גד שעל מנת לממש חזון צריכים בעיקר לקוות, לדחוף ולהאמין. מי כמו לארי אידלסון, שבחר לתמוך בהפועל בארי ולממש בעזרתה את חזונו שלו, מבין ויודע עד כמה זה נכון, ועד כמה השפעה יש ברצון למימושו של החזון, למימושו בפועל.
כתבות אחרונות באתר