ג'פרסון. המשך ישיר ל-NCAA
|
חוסר ניסיון? אצלנו זה יתרון
אורי סביר
,22/05/2009
כל כך הרבה כבר נכתב על הפיינל פור, אז ניסינו להביא לכם את הזוויות הפחות מדוברות: ההתעלויות של בוגרי הקולג' הטריים במעמד, הישראלים שעשו את האירוע, הסוד לחביבותו של ג'ף רוזן ותצוגת העל הכי נשכחת בתולדות האירוע. וגם: תהיות חסרות-תשובה בענייני ביגוד והלבשה.
1. עם כל הכבוד לדיאור פישר ודורון פרקינס, הזר המצטיין של הפיינל פור מבחינה אישית היה לטעמי דייבון ג'פרסון, שסגר שני משחקים פנטסטיים עם 20.0 נק', 11.0 ריב' ו-3.0 חס'. במשחק הגמר הוא היה היחיד שתיפקד בתחילת הרבע הראשון והאחרון בעיתות משבר, ושלוש הדקות האחרונות של המחצית אותן בילה על הספסל עלו לאשכנזי ביוקר.
לפני הגמר, תהו רבים האם ביכולתו של הרוקי החיפאי, רק בן 22.5, לעמוד בלחץ של משחק הגמר. זאת מבלי לזכור ששני המצטיינים בפיינל פורים הקודמים היו אמריקאים צעירים וחסרי ניסיון אירופי: וויל ביינום רשם 23.5 נק' באחוזים יוצאים מן הכלל עבור מכבי הלחוצה של ספאחיה לפני שנתיים ופי.ג'יי טאקר העמיד 20.5 נק' ו-10.5 ריב' בפיינל פור הסגול אשתקד. הזר היחיד שהיה צעיר משלושתם במעמד, ג'ון גילכרייסט במכבי ראשל"צ ב-2006, היה אף הוא מהטובים בקבוצתו, שהייתה רחוקה נקודת עונשין אחת מהדחת הפועל ירושלים.
לא יודע איך לא עלינו על המסקנה הזאת עד כה, אבל נדמה שאמריקאים צעירים בוגרי קולג' מתאימים כמו כפפה לשיטת הפיינל פור שלנו. אחרי הכל, עבורם מדובר בהמשך ישיר לטורנירי הקונפרנס וה-NCAA שנערכים בשיטת נוקאאוט. פרט למתי מעט שהגיעו ממחוזות מיד-מייג'ורז שנשלטים ע"י קבוצה אחת - תשאלו את ניר כהן כמה פעמים הוא הפסיד לגונזאגה - אותם צעירים "מלומדים" לא שמעו על שלטון יחיד של קבוצה אחת שזוכה בתואר כל שנה.
בניגוד לישראלים או זרים ותיקים שמתחילים לרעוד כשדריק שארפ עולה מהספסל ו"אלמנט ההרתעה" המדובר ביחד איתו, אל ג'פרסון, טאקר וגילכרייסט זה לא ממש מדבר. מבחינתם הם רחוקים משחק אחד מאליפות - ובמצב הנוכחי, הם גם צודקים. הליגה שלנו תמיד הייתה מלאה אבסורדים, אז הרי לכם אחד נוסף - כנראה שבכל הקשור לזרים בפיינל פור, חוסר ניסיון הוא בעצם יתרון.
2. אבל עם כל הכבוד לזרים, הפיינל פור האחרון הוכיח שמשחקי אליפות מנצחים עם ישראלים. בכל אחד מארבעת המשחקים ניצחה הקבוצה שהישראלים שלה קלעו יותר נקודות, כאשר בחצי הגמר הראשון הגיבורים האמיתיים לצד פרקינס וג'פרסון היו גור פורת ועמית בן-דוד עם שיאי עונה ומדד פלוס/מינוס מדהים וכמובן משה מזרחי שפתח את הפער הראשוני עם שלוש שלשות מאותה פינה.
טל בורשטיין היה מקבל קיטונות של ביקורת על רצף ההחטאות ברבע האחרון לו מכבי הפסידה לגליל/גלבוע, אך בסופו של יום, עשה עבודה טובה בהחלפתו של מרכוס בראון הפצוע. אין סמליות גדולה יותר מאשר העובדה ששתי השלשות של דריק שארפ ברבע השני העבירו את היתרון בפעם היחידה במשחק וששתי השלשות של בורשטיין ברבע האחרון העלו את הפער בפעם האחרונה לדו-ספרתי.
לא יודע אם בורשטיין ימשיך במכבי או לא - אני בעצמי לא בטוח מה עדיף לו ולמכבי עצמה - אבל למרות החתמתם של רביב לימונד וגיא פניני לעונות הבאות, אסור לצהובים לוותר בכזאת קלות על עמרי כספי וליאור אליהו. שניהם נמנים כיום על הטופ המקומי במידה זהה למה שהיו הנפלד, ג'מצ'י ודניאל בעבר ושום זר לא יוכל למלא את מקומם כל עוד החוק הרוסי עומד על כנו. מכבי לא מצטיינת בהפקת לקחים בשנים האחרונות, אבל קשה להאמין ששנה אחת בלבד אחרי שחרורו השגוי של יותם הלפרין אנחנו קוראים שבקבוצה "לא ימררו בבכי אם אליהו יילך לספרד".
3. כבר עונה שלמה שאני מנסה להבין מה גורם לי לחבב את ג'ף רוזן כל כך. איני מכיר את האיש לא אישית ולא בכלל, חובב גדול של צעצועים מעולם לא הייתי ונוכח ההיסטוריה של משקיעים זרים בכדורסל הישראלי, אני נוטה להתייחס אליו ולשכמותו בחשדנות גדולה מאוד.
אתמול נפל לי האסימון וסוף-סוף קלטתי מה מבדיל אותו מהעסקנים המאוסים שלנו. בניגוד למנהלים, היו"רים ושאר הכותרים חסרי המשמעות שמתלווים לשמם וישובים אופן קבע על ספסל קבוצתם, רוזן מסתפק בכיסאות הכבוד או ביציעים ומעודד ומתרגש כמו אחרון האוהדים. בניגוד אליהם, הוא לא מנסה לאמן (ואולי בעצם חבל, לדורסמן זה ממש הצליח) ולא מציק לצוות האימון הלחוץ בלאו הכי עם הערות "מקצועיות" תוך כדי משחק.
גם את הגישה שלו אי אפשר שלא לאהוב. דקה אחרי שהבייבי שלו הפסידה גמר שני העונה הוא מתייצב מול המצלמות ואפילו מצליח לשחרר חיוך למרות האכזבה. כן כן, לבחור יש פרופורציות! לא ברור איך הוא מעז. מי ייתן והאדון רוזן יישאר בחיפה עוד שנים רבות והלוואי שגם יתר הקבוצות ימצאו בעל בית דומה. לא יזיקו לנו עוד אנשים שזוכרים שבסופו של דבר זה רק ספורט.
4. פרט לחלקים מסויימים בחצי הגמר הראשון והמחצית הראשונה של הגמר, הרמה בפיינל פור לא בדיוק הייתה משהו לכתוב עליו הביתה, או אפילו ל"ספסל". עם זאת, עד עכשיו קשה לי להירגע מתצוגה אישית פשוט אדירה שהשאירה מאחור את כל היתר והגיעה דווקא משחקן של קבוצה שהפסידה בשני משחקיה.
אני מדבר כמובן על טראוויס ווטסון, שהוכיח נגד חיפה למה הוא משתכר מעל 600,000 דולר בעונה. פרט למספרים האישיים הפנטסטיים (24 נקודות, שיא עונה, לצד עשרה ריבאונדים, שלוש חטיפות, אפס איבודים ו-73% מהשדה), מה שהוא עשה במחצית השנייה היה פשוט בית-ספר לכדורסל בכלל ולהגנה בפרט.
אני לא זוכר איבוד של הירוקים אחרי ההפסקה - והיו עשרה כאלה - שלא היה קשור אליו במישרין או בעקיפין. פעם זה טראפ בפינה, באחרת סגירת קו מסירה או סתם עזור וחזור אגרסיבי שתוקע תרגיל. גם בהתקפה הוא הבין מהר מאוד שברוקס סיילס הפצוע לא יכול לשמור אותו ולקח אותו לטיול אחד אחרי השני. כששלחו אותו לקו, הוא עמד בצורה יוצאת-דופן בלחץ וקבר 8 מ-9 שגרמו לאשכנזי להוציא את המטפחת תוך התלבטות אם לצחוק או לבכות.
אין לי ספק שלולא ירד לנוח בגלל בעיית עבירות ברבע האחרון או בגלל פציעה בהארכה, ירושלים הייתה יוצאת עם ידה על העליונה באותו משחק. בהיעדרו, במשחק על מקומות 3-4, ראינו אפילו את גליל/גלבוע תופרת את קבוצת הריבאונד הכי טובה בליגה מתחת לסלים ונותנת עוד חותמת לחשיבות העצומה שלו.
החדשות הרעות לאוהדים האדומים הן שאלא אם כן הפציעה שלו תשבית אותו למספר חודשים, בשנה הבאה ירושלים תוכל רק לחלום על שחקן בקליבר שלו. החדשות הטובות הן שנוכח היכולת שהציגו בפיינל פור, היא כנראה תוכל להשאיר שני זרים שהיו אמורים להפוך לסחורה חמה בפגרה.
כמה הערות קטנטנות שחייבות להיאמר
- האם אף אחד לא שם לב לפאול הברור של עמרי כספי על אלישי כדיר בסיום חצי הגמר השני? כספי ממש התחנן בפני השופטים שישרקו לו עבירה, עיכב את האאוטלט פאס לגל מקל במספר שניות יקרות מפז ולמזלו ראה את השופטים עושים לו "אנטואן רייט".
- אם שחקן ישראלי היה עולה לשחק פצוע כמו שברוקס סיילס הצולע עשה, היינו קוראים על השוואות בינו לבין גיבורי מערכות ישראל. לא כל זר שכיר-חרב היה מקריב את עצמו במצבו ואין לי אלא להצדיע לו על כך, רגע לפני שהוא הולך לסמן וי על נקודות אחרות בגלובוס.
- ברחבי אפריקה ניתן לראות ילדים נזקקים מסתובבים עם חולצות הנושאות את הכיתובים הבאים: "טמפה ביי רייז - אלופת העולם בבייסבול 2008" או "ניו אינגלנד פטריוטס - מנצחת סופרבול XLII". אין קבוצה שמגיעה לגמר ולא מתכוננת לרגע הזכייה עם חולצות מוכנות מראש, אבל מה לעשות שבצד אחד הן נשארות במסתור. כל שנה אני מנסה להשיג אחת כזאת, אך ללא הצלחה. אז אנא מכם, ענו לי לאן בדיוק הולכות חולצות "מכבי חיפה אלופת 2009" או "בני השרון מחזיקת הגביע 2008"? אין לי ספק שכל אחד משלושת הסטים של מכבי ת"א אשתקד יהפוך ללהיט באי-ביי.
- על צעדי הכדורסל שנקטה המנהלת בראשות אבנר קופל התלוננתי מספיק בעבר, אבל בכל המסביב לכדור, אין שני להם. הישגי שיווק ויחצ"נות לא חסר, אבל אף אחד מהם לא גדול מזה של השנה: תפירת חליפה לשלומי פרי, איש שע"פ השמועות התחתן עם מכנסי ברמודה וחולצה שהייתי מתבייש להיראות איתה אפילו בקיבוץ. מי יודע, אולי בשנה הבאה הוא גם יתגלח. אז באמת שיהיה קשה לזהות אותו - בדיוק כמו את האתר הכושל-לשעבר של המנהלת שהפך לאחד המועדפים אצל כל איש כדורסל שמכבד את עצמו מאז מינויו של שלומי לעורך.
כתבות אחרונות באתר
|