הלב. יוני ניר
|
עצבים
שגיא ניר
,10/08/2005
שגיא ניר עדיין סופר את השלשות של המכונה האוסטרלית, ומוצא זמן לסיכום ביניים של החברים מהעתודה. עם הפנים קדימה
כבר ארבעה ימים אני לא ישן. לא מספיק ששלחו את אליפות העולם לארגנטינה, מה שמחזיר את השעון הביולוגי שלי לזמן ניו יורק (פלייאוף), חבורה של שחקנים (שאני מאוד מחבב) ומאמן (שפעם די חיבבתי) מתעקשים לעשות לי את החיים יותר ויותר קשים. החום ב-2 בלילה נובע מעצבים, ולא ממזג האויר הטרופי התל אביבי...
70% לחות הבטיחה אתמול החזאית, ואולי ידעה שהנבחרת ש/לנו תדייק (תדייק?) ב-70% מהקו מול האוזיס. מה לעשות שגם במשחק הכי טוב השנה של יותם, רביב וליאור, מגיעות המכונות האנגלוסקסיות מהצד השני ומפוררות לנו את הלב עם צ'אקות לשעת לילה מאוחרת. אבל לא רק האוסטרלים החביבים (איזה צלפים, כמה ביצים, נהדר!) אחראיים למאזן 3:0 של ישראל באליפות עד כה (ותסלחו לי שאני לא סופר את האיראנים) - גם ליהודים היתה יד בדבר.
שלושה הפסדים יש לעתודה באליפות, אבל בכל משחק ראינו נבחרת שונה לגמרי. למרות הנטייה לשקוע בדיכאון, היו גם כמה נקודות אור בינות לערפל. זה הזמן לשים את כל הכביסה על השולחן.
אריק שיבק
מגיע המון קרדיט למאמן על ההישג המדהים של הנבחרת בקיץ הקודם, ושיבק בטח לא אחראי על הכושר בו הגיעו השחקנים הפעם – לא הוא החליט על 4 זרים פלוס 12 מתאזרחים שישחקו לפני בחורינו המצוינים ברוטציה של קבוצות הליגה. אבל אולי משום כך, ומפאת השעה המוקדמת (אוגוסט, בנאדם), תמוהה הדרך בה מנהל המאמן את מסכת החילופים שלו. אנטון קזרנובסקי ראה ספסל מול ארגנטינה רק כשכמעט איבד את ההכרה, הלפרין נח אתמול 10 דקות על המגרש, כי לא סידרו לו מקום לנשום על הספסל, ויש עוד. אולי הכושר של ההולנדים זה משהו אחר, אבל שחקן שחזר לפני חודש מפגרה של שנה שלמה לא יכול לשחק 39 דקות. והוא שיחק מצוין, אגב. ועוד משהו, שיבק. רסקין אולי לא פיסיולוג, אבל את ההתנשפויות של יותם שמעו עד רחוב מלצ'ט.
יותם הלפרין
גם אני התחלתי לחבר את ההספד לקריירה של הילד אחרי ארגנטינה, אבל יותם הראה בשני הלילות האחרונים שיצר אי אפשר להרוג. אז יותם אוהב כדורסל ויש לו את זה כשצריך, ועכשיו הזמן שהוא יתן לנו את מה שאנחנו צריכים: לראות אותו משחק גם בחורף. וזה היה יותר מרמז.
רביב לימונד
בכתבה שעשיתי על היהלום מנתניה במקום אחר, דיברו קולגות ומאמנים של רביב על יכולת הקליעה המדהימה שלו. "פיור שוטר", הם אמרו. עד אתמול ראינו אתלט מדהים שיכול לחדור דרך כל דלת, אבל לא תמיד ימצא את המפתח. אתמול גנבו לו האוסטרלים את תואר ה-MVP.
ליאור אליהו
הילד מת על המשחק, ככה זה עם שחקנים שהתחילו בגיל מאוחר, ולא הספיקו להתיש אותם בגילאים הצעירים. לליאור יש את זה בלחיות על המומנטום, הוא קופץ, מלהיב וגם מרביץ צ'אקות מרחוק מדי פעם. אבל עד שהוא לא ילמד לשים קצת מהלא-יותר-מדי-גוף שיש לו כדי להיות יעיל גם בהגנה, לא בטוח שאפילו לשידורי ה-NBA בטלויזיה הוא יצליח לתפוס מקום.
אנטון, ולאדי ויוני ניר
אני מת על האנרגיות של קזרנובסקי. כשהבחור בטירוף הוא יכול למשוך נבחרת עד הסוף מול נבחרת כמו ליטא של לפני חודש. אז הוא חוסם, אז הכדורים מחצי מרחק נכנסים, והכל נראה נהדר. אבל כשזה לא הולך, קזה הופך למאבד כדורים כרוני, נחסם בלי הפסקה מתחת לסלים ויוצא מהמשחק.
ירמישין לא קיבל יותר מדי קרדיט באליפות הזו, וההבטחה הכי מבוזבזת של העיר חיפה בשנים האחרונות יצטרך לתת שנה גדולה בלאומית (שמעת ולאדי? בלאומית) כדי לחדד את הכישורים שלו ולהזכיר לכולם מי קופץ הכי גבוה.
יוני ניר הוא הדבר הכי יפה באליפות הזו (ולניר הזה, לשם שינוי, אין לי קשר משפחתי). בלי להגיד שמות, הלוואי וכל שאר החברים היו נותנים את הלב ועושים בדיוק את מה שהם יודעים, בלי לקפוץ מעל הפופיק. שאפו.
ליפשיץ וקוחנסקי
הם אף פעם לא יסיימו משחק עם 20 נקודות, לא יטביעו ולא יככבו כנראה על אף מגזין כדורסל (ולא שיש כאלה אצלנו). אבל בלי לחימה ונחישות כמו שיש לשניים האלה, אף קבוצת כדורסל לא היתה מגיעה לשום מקום. חבר'ה, אל יאוש. גם דרק שארפ, דרור חג'ג' ואבי סוכר, יחי ההבדל, היו פעם "שחקני הגנה". מפתיע רק שדווקא ראשון, זו שכל כך סבלה בשנים האחרונות מחוסר אנרגיה, מוותרת על בנים כאלה.
היום בלילה קנדה. אחרי הטראומה של אתמול, לא יפתיע אם גם מול הקנדים שחטפו 40 מסאנדס לא יבוא הניצחון. המשחק האמיתי של החבר'ה האלה מתחיל באוקטובר. "ספסל", כמו תמיד, יהיה גם שם.
כתבות אחרונות באתר
|