|
על הקווים – שיא הרגש
שגיא ניר
,04/03/2005
על הקווים מספר 18: על הטיסה של איזור חיוג רמת גן, הדיכאון בעמק זבולון, החלמאות הישראלית שחזרה השבוע לביקור ועל השחור הכי מאיר שהיה במזרח התיכון
הגדולות
השבוע נוכחנו שוב לדעת שאין מי שיעצור את רמת אפעל ורמת גן בדרך לליגת העל. מעבר לכך ששתי הקבוצות כבר שריינו לעצמם את מקומות אחת ושתיים שמקנים יתרון ביתיות, הקבוצות בכושר מצוין, החיבור שחיכינו לו מתחילת השנה כבר מזמן כאן, וכל מה שנותר לחברים בזיסמן ובקאנטרי של אפעל זה לשמור על דריכות, להמשיך להתאמן טוב ולקוות שכולם ישארו בריאים. לאור הרמה הנמוכה של הליגה, דווקא איזור רמת גן בדרך להחזיר לעצמו את היוקרה בכדורסל הישראלי, כשגם האימפריה האיזורית הפועל גבעתיים חוזרת אט אט לליגה השניה. שמח באלוף שדה.
ההחמצה
מקום קצת פחות שמח הוא אולם פינסקר בקרית אתא. כבר בקיץ הודיעה הנהלת אליצור קרית אתא שבשל גרעונות תקציביים אין ביכולתה או בכוונתה להתמודד על העליה לליגת העל. מבחינתנו אנו, כקהל, כחובבי כדורסל, מה שעומד כרגע לנגד עינינו הוא ההתרסקות המקצועית של הקבוצה. מבלי להיכנס לשיקולים של ראשי המועדון, שמעבר להיגיון הכלכלי גם להם כואב על המחיר שהם צריכים לשלם (בכך שהם יכולים עכשיו לשלם פחות), הזיכרון של אותה קבוצה מגובשת שדרסה את הליגה בדרך ל 0:8 בתחילת העונה עדיין טרי. אז נכון, זו לא הפעם הראשונה שקבוצה משחררת שחקנים כדי לחסוך עלויות, וגם שיחרור זרים זו לא המצאה יחודית וחדשנית, אבל רק המחשבה על איך היתה יכולה להראות הליגה עם אתא בסגל של תחילת העונה גורם לטעם חמוץ בפה. במצב הנוכחי, עדיף שאתא תישאר מחוץ לפלייאוף, כדי ששתי הקבוצות שהוזכרו קודם לפחות יזיעו קצת לפני שיזכו בכרטיסים לליגה הכי פחות מעניינת בתבל.
החלמאות
נאמר כבר הכל, נכתבו אלפי מילים (משום מה לא השבוע), והסיפור הזה פשוט לא מפסיק להרגיז בכל פעם מחדש. בירכא שיחקו השבוע בלי לוח תוצאות. גם את הזמן לא יכלו בקבוצות לראות – היה צריך לשלוח שליח עם דף ועט לכיוון המזכירות. זו פשוט בושה, אבל מעבר לכך – חלמאות.
האשמה אינה של הפועל ירכא. האולם שלה אושר על-ידי האיגוד, וכבר קיים מספיק משחקים שעברו בצורה חלקה, כמו גם שלא נדרוש לסגור את האולם החדש ברמלה, בגלל 30 דקות ההמתנה לפתיחת ההארכה במשחק בין רמלה וקרית אתא במחזור השישי, הארכה ששוחקה אגב באותם תנאים.
את שחקני שתי הקבוצות ששיחקו בשלישי האחרון בירכא לא מעניין מי אשם. התנאים מסביב הפכו משחק ליגה חשוב למשחק של שכונה. וזו, כמו שכבר אמרתי, חלמאות.
הנוסטלגיה
חלפו כמעט 5 חודשים מאז שהשקנו את "ספסל" החדש. למי ששם לב, די מהר הפסקנו להשתמש בביטוי "חדש" שכן האתר הזה הפך להיות העיקר, ואני מקווה שלא רק בשבילנו. אבל כמו בלא מעט מקרים בחיים שלוקחים אותנו בקצב מטורף במסלול המציאות, אנחנו מוצאים את עצמנו נתקלים פתאום במישהו מן העבר שמעלה זכרונות, מחשבות ורגשות.
אתמול נכנסתי בלילה לפורום "ספסל", אותו פורום שהספיק כבר לקלוט כמעט 1100 גולשים קבועים. בין ת'רד של חמישיית כל הזמנים לעוד עיסוק רמת אפעלי, נתקלתי לפתע בלינק לדף שמאפשר לי לחוות שוב את העבר. "ספסל" הישן, הבתולי, השחור-צהוב, שחי שנים על שעות ללא שינה של שלומי פרי. הדף הראשון אליו נכנסתי בישר על רחובות מלאומית ב' ששיחררה את שני הזרים שלה ותסיים את העונה ללא זרים. חייכתי. איך ש"ספסל" מסתובב לו.... להתחלת המסע הקסום בדפים השחורים
לתגובות והעלאת זכרונות או סיפורים מעניינים מה"ספסל" אורגינל, כתבו לעורך הלאומית
שבת שלום,
שגיא
כתבות אחרונות באתר
|
|