|
על הקווים מספר 6 – אבישר הביתה, השופטים לא. חולון בחשיכה.
שגיא ניר
,27/11/2004
עוד מחזור מטורף עבר על הלאומית, בסיומו מאמן ראשון שהולך הביתה – איציק אבישר מעירוני רמת גן. שגיא ניר מנסה להסביר למה, ומדבר על השופטים בליגה ועל הקהל של חולון, שמאבד לפעמים את העשתונות – והקבוצה חוטפת.
שלישי בערב ברמלה. אחרי המשחק המצוין שראיתי בין הראשונה לשניה, אני רואה הודעת SMS משלומי פרי. לב השרון 96 רמת גן 92.
יומיים אחרי זה, שמגיעה אלי הידיעה "עירוני רמת גן ואיציק אבישר נפרדו בהסכמה", לא הופתעתי. אולי זו אדישות מהסוג שצוברים אחרי הרבה שנים בכדורסל (הלו, לא כל-כך הרבה...), אולי כי לאור התוצאות זה היה צפוי.
בעירוני רמת גן בנו הקיץ קבוצה לעלייה. פשוט כך. זה המשפט הראשון שאמר לי אבישר בשיחה הראשונה שלנו. הנהלה חדשה הגיעה, כסף הוזרם, כשהמטרות ברורות – אחרי 38 שנים בליגת העל, רמת גן לא רוצה להפוך לסוס אפור בים של הליגה הלאומית. מבלי להכנס לויכוח האם עדיף לשחק כדורסל בלאומית או עמודו בליגה של ימי ראשון, המטרה הברורה והמוצהרת יצרה לחץ. ואת הלחץ הזה ראו בזיסמן כמעט מהרגע הראשון.
קבוצה שמורכבת ממספר גדול של שחקנים בעלי שם בליגה הזו, כל אחד עם האופי שלו (והאגו שלו...), כשהתפקיד של המאמן הוא לקחת את כל זה וליצור יחידה אורגנית ומגובשת, הוא לא תפקיד קל.
אבל בשביל זה אנחנו כאן, וזה היופי שבכדורסל, ואבישר כבר אימן בהצלחה, ואף העלה לפני שנתיים קבוצה, בדיוק בליגה הזו (אליצור אשקלון).
אז מה השתבש? אולי עודף שחקנים כישרוניים, שמגיעים ממקומות שונים, ולא מיהרו להתחבר, היו קצת יותר מדי בשביל המאמן... אולי העובדה שכולם נפגשו קצת לפני הרגע האחרון (מה שקורה כל עונה בכמעט כל קבוצות הליגה).... אולי הפציעות של ג'ו דאוסן, מיקי גורקה, אוריה גור ומעל כולם ישראל ישי שנאלץ להפסיק לעשות את מה שהוא הכי הכי אוהב – לזרוק לסל (ולקלוע!)..... אולי העובדה שרמת גן של החודש וחצי האחרונים לא אוהבת לשמור ולא ממש יודעת אצל מי המפתחות..... ואולי הסיפור שיצא בשבועיים האחרונים על המבחן שחסר למאמן בקורס מאמנים מלפני 20 שנה... הכל אפשרי. הכל ספקולציות. הכל יכול להיות סיבה. או תירוץ. תשפטו בעצמכם. ובכל זאת – למרות העבודה הקשה שמחכה למאמן החדש, דני פרנקו, התחושה שלי היא שעירוני רמת גן עדיין תשחק כדורסל בחודש אפריל. בפלייאוף. שיהיה בהצלחה, לרמת גן עם פרנקו, ולאבישר.
ולנושא אחר. השבוע הייתי כאמור ברמלה. משחק כדורסל נהדר היה שם. את זה כבר סיפרתי. מה שהפך למטריד ממש בתקופה האחרונה הוא סוגיית השיפוט. אז נכון שאת הכתבה הזו אפשר לשלוח 10 שנים אחורה בזמן, וכנראה שגם 10 קדימה, אבל בואו נהיה מעשיים לרגע ונראה איך אפשר לפתור את בעיית חוסר האחידות, וחמור מכך – מה שנראה לעיתים כנקמנות ממש מצד שופט זה או אחר אל מול שחקן, מאמן או קבוצה.
השופטים בארץ עובדים כמעט בהתנדבות. השכר זעום, הרמה בהתאם, והיחס מהסובבים הוא על גבול ההשפלה אם לא חמור מכך (ראו ערך "אוהדים"...). אז לנסות ולהמציא את הגלגל מחדש אני לא רוצה. לכן, לא אנסה לפנות כאן לאיגוד השופטים בהצעה להפוך את השיפוט למקצועני, או לפחות לחצי, להעביר סדנאות והשתלמויות במינון רב יותר, או לשבץ את החברה באפור בצורה רגישה והגיונית יותר. את זה אני משאיר לאחרים. אני פונה אליכם השופטים. כולנו יחד בעסק הזה. כולנו רוצים להצליח, אבל מה לעשות שרק החברה עם הגופיות, ומקסימום החברים על הקווים שצועקים עליהם (ואני לא מתכוון לעורך של הלאומית ב"ספסל"...) יזכו לתהילה, אהדה וכבוד. אז פשוט – אל תקחו את זה אישית, ואל תנסו בכח.
ועוד דבר, ביקורת כלפי שופטים, גם באתר שלנו ועל-ידי, מגיעה רק כשבאמת אני מרגיש שעברו כאן גבול. אבל – גם אני בנאדם. מי שנפגע מכך באופן אישי – אני מתנצל.
ונסיים בחולון. קבוצה עם כל כך הרבה מסורת, כל כך הרבה אוהדים, ובעיקר כל כך הרבה הערכה מכל מי שבאמת אוהב ומעריך כדורסל ומסורת. אבל. מה שקורה בשנתיים האחרונות עם חלק מהקהל החולוני עובר כל גבול. חברים – יש לי המון המון הערכה לארגון, לאחדות ולשירה האדירה שלכם במהלך משחקים (הנה רפי, זה בשבילך) – אבל התכנים, התכנים. ואני לא אדבר בכלל על השלב שבא אחרי הקללות, כי גם אליו אתם מגיעים, לצערי, עונה אחרי עונה.
בסופו של דבר, מי שיוצא המפסיד הגדול מהבלאגן, זה אתם – שבשבועיים הקרובים לא תוכלו לראות את הקבוצה שאתם כל כך אוהבים.
אז בואו נסה לפתוח דף חדש – ואני לא מתכוון שתקראו בקול "השופט שגה" – תתחילו להראות יותר את האהבה הגדולה כל כך שיש לכם לאימפריה החולונית, ותעזבו רבאק, את הקללות, האיומים, והאלימות.
שבת שלום.
לתגובות על הטור, ובכלל לחצו כאן
כתבות אחרונות באתר
|
|