ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

אפיכה
שגיא ניר ,24/01/2005

שגיא ניר דילג בין השלוליות בדרך לאוסישקין, וגילה שהאפיכה האמיתית כבר כאן.

הפועל תל אביב הנוכחית היא קבוצה. זאת המסקנה הראשונית שלי מארבעים דקות משחק הערב באוסישקין. מודה אני שזו ההצצה הראשונה שלי העונה לאדומים של בירנבוים, אולי כחלק מתהליך התגברות על הקבוצה המופלאה של ארז שהיתה ואיננה. אוסישקין עומד איתן באדמומיותו (אם כי הגשם שבחוץ עשה הכל כדי להכנס פנימה, גם במחיר של ילד בן 13 שבילה את המחצית השניה בלנגב נקודה מסוימת בפרקט), הקהל של הפועל ממשיך לשיר בפה מלא (גם אם הכמות, איך נאמר, אינה כתמול שלשום), ובעמדת המאמן, ותסלחו לי איתן רוב וחברי הקווארטט מאיגוד הכדורסל, עומד (עומד? יושב, קופץ, מתזז וצורח) אפי בירנבוים, שמכל חבורה שתתנו לו הוא כבר ימצא את הדרך לעשות קבוצת כדורסל.

כבר על ההתחלה רואים שזה לא כוחות. קני ויליאמס, גם בגיל 36, הוא עדיין רמה אחת או שתיים מעל כל אלו שמתרוצצים סביבו. המכשף ירצה, הוא ירים יד לבלוק. אם רק יתחשק לו, הוא יישר את הברכיים והכדורים הטועים יעופו מהטבעת ישר אליו. אם ממש הוא יהיה ב"זון" – הוא יעלה לו בניחותא במעלה המדרגות שלא ממש שם כדי לדפוק דאנק. בשאר הזמן, הוא יטייל לו להנאתו על הפארקט, בכל זאת, בגילו ומעמדו, לאן יש לרוץ?

אז מכבי זה מכבי, ובאולם שעל גדות הירקון לא ממש מתקנאים וממש לא רוצים לחקות, אבל השנה – גם להפועל יש אודריך. זה לא בנו, זו גרסא מעט שונה, יותר מבוגרת, בטח פחות זולה, אבל סאמו אודריך האדום עושה את העבודה. כיאה לבוגר פס היצור היוגוסלבי (ותסלח לי המורה לגיאוגרפיה, בכדורסל, לפחות מבחינת יסודות ומנטליות, זו עדיין יוגוסלביה הגדולה) הבחור בא לעבוד. חודר, מחפש למסור, נלחם בהגנה, רץ מצד לצד, ובעיקר – חכם. ואת זה רואים גם מהשורה ה-15 באוסישקין.

אם לפני 20 שנה הייתם אומרים לאוהד אדום שהוא יעמוד ויעודד את ברקוביץ, לאיזה מוסד היו שולחים אתכם? אז זהו, ששירים אילן ברקוביץ עדיין לא מקבל מהקהל האדום (למרות שאפילו מ.י.ק.י לבש את הגופיה האדומה בעונתו האחרונה כשחקן), אבל האיש שקיבל את המפתחות היום כשקרטיס מקנטס יושב (בעונש?) בפינה, מביא את כל כולו למשחק. המהירות, הנחישות, הקפיצה לרבאונד התקפה גם כשאין ממש סיכוי להגיע לכדור, ובסוף, השלשה עם הבאזר. לא פלא שהחבר'ה מהעבר השני מתעצבנים לפעמים. נכון, אייברי?

ואיך אפשר הפועל בלי גילי. אדון מוסינזון ישב 16 דקות ראשונות על הספסל, גילגל את הגרביים למעלה ולמטה, דרוך כמו ילד שמחכה להזדמנות הראשונה שלו. אז אולי יש משהו חיובי בהתלהבות, בפרץ הנעורים, בתזזיתיות ובטרוף. בסופו של דבר, הכדורסל חי על האמוציות, על הדאנקים בפרצוף ועל התחנונים בפני השופטים. כן כן, קוראים לזה שחקן נשמה. וגילי הוא בדיוק אחד כזה. ובאוסישקין כל כך אוהבים אותו.

אז זו הפועל של אפי שראיתי היום. ברור ומובן שמשחק אחד לא מספר את כל הסיפור, אבל זה הסיפור שלי, מהיום הזה שבתחילתו קיבל אפי באופן סופי את ההודעה שהוא לא יאמן את הנבחרת. אבל אפי בא לעבודה, כמו כל פעם, יושב על הספסל בדקה הראשונה, וחי את המשחק עם הקבוצה שלו בשאר הזמן. אז הוא לא ילבש את חליפת ההד קואץ' אוף דה נשיונל טים. אבל ישאר על הפרקט שלנו. הישראלי. האמיתי. וטוב לנו גם כך.