|
ספסל שלי
שגיא ניר
,02/10/2007
שגיא ניר, עורך הלאומית שלנו שעבר לפני שנתיים לדסק הכדורסל בוואלה!, מספר על הדרך הארוכה שעבר המושג ספסל, ועל קוספירציית הסתרים של שלומי פרי.
מתוך ויקיפדיה:
ספסל: "מעין מדף או כיסא רחב המיועד לישיבה של מספר אנשים".
אבל אצלי ההגדרה השתנתה כבר לפני שנים. בהתחלה זה באמת היה מקום ישיבה ארוך, יותר מדי אפילו, שמקצהו תיצפתתי על החברים שלי מצליחים במה שאני לעולם לא אוכל (אם זה לזרוק כמו שצריך לשער או לקלוע בדיוק לסל); אחר כך הוא אירח אותי בשעות הארוכות אל תוך הלילה, בהן ישבתי ובהיתי במ', לפחות עד שפגשה את האיש שנישאה לו; ולבסוף זה היה אתר קטנטן באינטרנט, עם רקע שחור וכיתוב צהוב וקטנטן, דרכו עקבתי אחרי התחביב המוזר שלי. מאז – זה בשבילי ספסל.
זה נכון שאני אוהב כדורסל, אבל באמת שלא התכוונתי להתמכר. זו לא אשמתי. הכל חלק מהמזימה הסדרתית של שלומי פרי, שחוטף בחורים צעירים, שוטף את מוחם ושולח אותם לשנים של מעקב אחרי אחיעד בוקרא ומתן סונגו. ברור שאתם לא יודעים מי זה שלומי פרי – כי הוא בעצמו לא בטוח שיזהה את הפנים הלא מגולחות שבוהות בו כל בוקר מתוך המראה – אבל האיש הזה אחראי לשימור ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי, בטח בעשר השנים האחרונות. האיש שמתפעל את המוזיאון, אם תרצו.
בשנים האחרונות הפכה תקשורת הספורט לאמבה - גם היא התחילה כחד תא שמכפיל את עצמו תוך ניצול סביבת חיים לחה במיוחד. הקרקע הזו הצמיחה סיקור אינסופי וחסר פרופרוציות של ענף הכדורסל, אבל תוך חתירה והתמדה להוכיח מומחיות בהתעסקות עם כל מה שאף פעם לא יהיה חשוב. ה"הארד-קור" – סטטיסטיקות, תיאורים מקצועיים ומפורטים ומבט מחויך אל הנוסטלגיה – היה ונשאר נחלתו הבלעדית של האתר המבורך הזה, שלפני שלוש שנים גם התהדר בפורמט חדש עם לוגו מחייב.
"הבית של הכדורסל הישראלי" – הסיסמא המאפיינת כל כך את עבודת הקודש של ספסל - הפך כבר לפני שנים לבית האמיתי של הג'ינג'י השמנמן, שגם בערב חג ינצל כל רגע כדי לברוח משרית, ניב ויוני כדי לעדכן תוצאה של משחק נערות. בסוף, אולי אפילו שרית תתרגל.
כתבות אחרונות באתר
|
|