|
"על הקווים" נוסע לירכא
שגיא ניר
,12/02/2005
הניצחון בביאליק בשלישי האחרון, פתח מחדש את סיכויי ההשרדות של הקבוצה הדרוזית הראשונה בליגת העל. שגיא ניר נסע לירכא, והוא חוזר עם הצבעים, הריחות והקולות מהגליל המקפיא
יום שישי, 15:30 אחר הצהריים. אחרי פיטרול ברחובות הכפר ירכא, אני מגיע לאולם הספורט החדש. חבורה של אנשים עטופי מעילים, צעיפים וכובעי צמר מקדמת את פני בכניסה. גם הקבוצה מחכה איתי שיפתחו את האולם. בינתיים, הקור חודר לעצמות.
אני מנצל את ההזדמנות ומכנס כמה מהחברים ליום צילומים מקוצר עבור "ספסל". ליאור שגב, רכז קרייתי שהשתחרר רק בשבוע שעבר מצה"ל וכבר מוכן לקרב האמיתי ביום שלישי מול ראש העין, לוקח על עצמו את תפקיד הצלם.
הנה חיידר. רפעת, כל כך הרבה שנים בכדורסל שלנו, הוא כבר מזמן רפי. ככה זה בישראל. אני מזכיר לו ימים רחוקים בהם אני לבשתי אדום וישבתי ביציעי רוממה, והוא העניש עם שלשות בצבע ירוק. אחרי כל כך הרבה שנים בכדורסל, ורצף לא קצר בירכא עצמה, אין טוב ממנו כדי לתאר מה קורה בקבוצה, מקום 11 בלאומית, 3 ימים לפני משחק ה"להיות או לחדול" מול ראש העין.
"הניצחון בקרית ביאליק העלה לנו את הביטחון. כולם יודעים שהפסד משמעו ירידה והעלמות של ירכא מהמפה. הקבוצה הזו חשובה לנו, אנחנו השחקנים הבאנו אותה לליגה הזו. לצערי, העונה הזו נפתחה בצורה לא אידאלית: האולם שלא אושר, ג'קי דוד המאמן שהלך, זר שלא היה לנו. כרגע אנחנו במלחמה לסגור את המינוס משאר הליגה, שההכנה הזו יצרה".
רפי מזכיר את חוסר הניסיון של ההנהלה, שהיה אחד הגורמים לבלאגן הגדול שקרה בקבוצה הזו. הוא מוסיף: "הקבוצה הזו חשובה לכפר ירכא ולמגזר כולו. יש הרבה התעניינות סביב הקבוצה, אתמול אפילו התקיימה ישיבה עם אנשי דת, וישנם גם אנשים מבחוץ שמתכוונים להירתם ולעזור במידה ונישאר בליגה".
בינתיים, נאלצת ירכא להאבק על קיומה הספורטיבי. לגבי הצטרפות של אנשי ממון מבחוץ, כבר שמענו מספיק הבטחות, אבל חיידר, ילד בן 37 ועדיין פקטור בליגה הזו, עדיין אופטימי. אני שואל אותו על התכניות לעתיד, אולי ללכת לשחק במכללה. הוא צוחק: "בינתיים אני משחק. אני לא יודע אם אהיה בלאומית בשנה הבאה, אבל בארצית כנראה שכן. אני אוהב לשחק יותר מאשר לאמן".
האימון נפתח, השחקנים מנסים להתחמם בקור המקפיא, גם אני, ופתאום מגיע אלי אדהם עם כוס קפה חם. נחת מהשמיים. אני מתיישב ליד נער צעיר שיושב לבדו ביציע. אמיר, בן 15, אוהד הקבוצה, נותן לי ניתוח מצב מפרספקטיבה שהיא אולי המדויקת מכולם: "במשחק העליה לפני שנה, היה כאן שמח. האוהדים היו בעננים. השנה הקבוצה קצת מאכזבת, אבל אנחנו אוהבים אותה מאוד, ורוצים שהיא תישאר בליגה. ההרגשה היא שהשחקנים לא נותנים את כל מה שיש להם".
על הפרקט האימון נמשך, השחקנים במשחקון פנימי נראים משוחררים ומשועשעים. יריב ורשיצקי, מאמן ותיק שכבר עבר בכל כביש בצפון במסגרת עבודתו, יורה כצפוי, בצורה מהוקצעת למדי: "הגעתי לקבוצה בלי אולם, מאמן או שחקן זר. לא נעשתה פה הכנה ראויה, ובירכא משלמים עכשיו את שכר הלימוד על הטעויות הרבות שנעשו. הקבוצה נבנתה לא נכון לליגה הזו, אבל אני מאמין במומנטום חיובי. הניצחון על ביאליק שיחרר הרבה לחץ, אבל אני מאמין שאפשר לעשות את זה, וזה מה שאני משדר לקבוצה".
ורשיצקי מדבר על קיפוח מגמתי מצד איגוד השופטים, וחיש מהר השיחה ביננו גולשת למור"קים ונוסטלגיה של כדורסל ישראלי.
ביום שלישי, ירכא תצטרך לשים את כל הדברים בצד. ההכנה, האולם שחיכו לו חצי סיבוב, הזר שהגיע אחרי זה, ההפסדים בבית. ראש העין מגיעה עם מאמן חדש ישן, וגם היא יודעת מה אומר הפסד מבחינתה.
את ורשיצקי זה לא מעניין: "אני לא מתייחס ליריבה. אם נהיה בטוחים בעצמנו, ננצח."
ביום שלישי הקרוב, 19:30 בירכא, נדע אם הוא צדק.
כתבות אחרונות באתר
|
|