ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

זוכרים את בויד
שגיא ניר ,10/04/2005

במלאת שנתיים למותו הטראגי בתאונת דרכים, 'ספסל' מרכין ראש לזכר קבלן העליות הקנדי של הליגה הלאומית. יהי זכרו ברוך

"... רק אתמול כששמענו שהוא נתן גג לישראל ישי בשניות הסיום של משחק הפלייאוף בקרית ביאליק שוב הבענו תדהמה מהוינריות הענקית שלו. הבוקר התדהמה היתה מסוג שונה. דארט בויד נהרג. מסיבה שאינה ברורה בחר דארט בויד להגיע אמש למשחק בקרית ביאליק ברכבו הפרטי. בדרכו חזרה על כביש חיפה-תל אביב איבד את חייו בתאונת דרכים קטלנית..." מתוך הידיעה ב"ספסל" הישן

שנתיים חלפו להם מאז אותו לילה מטורף, 11.4.03. זה היה המשחק השני בלאומית שראיתי באותה שנה, השני בסדרת הפלייאוף בין קרית ביאליק ואשקלון. חוץ מכמה חברים על הפרקט, לא הכרתי שם אף אחד. חוץ מאותו בחור אתלטי ומחייך, עם הצמות הצמודות לפדחת. זה לא היה משחק גדול לדארט בויד, אבל התעלות שלו בדקות האחרונות נתנה לאשקלון ניצחון חוץ חשוב בדרך לליגת העל, עוד עליה של דארט בויד מהלאומית, שכמו משה, ראה את הארץ המובטחת ולא הגיע אליה. הסיפור העצוב הוא, שדווקא בפעם היחידה שהיה לבויד סיכוי לעשות את זה – הוא לא זכה לו. למחרת בבוקר, עדיין תחת הרושם האדיר מאותו משחק נהדר, הגיעה הבשורה המרה. דארט בויד היה בן 30 במותו, והותיר אחריו שני ילדים.

יעקב וקנין, יו"ר אשקלון באותה תקופה: "דארט בויד הוא בחור שכל הזמן היה חיובי. ביום שנפטר, שיחקנו את המשחק השני בסדרה נגד קרית ביאליק. הוא קפץ לעננים במהלך התקפה של ביאליק, בכדי לחסום זריקה לשלוש וכאילו שהוא אמר: אני רוצה לסיים כאן את הקריירה. ככה הרגשתי באותו הרגע ולצערנו זה מה שקרה."

אבי סוכר: "אני מאוד אוהב אותו ומתגעגע אליו. בחור צנוע, מוכן להקריב הכל, היה הכי טוב בליגה השנייה ואף פעם לא השתחצן. תמיד דיבר על המגרש. באימונים היינו משחקים חמש על חמש והוא תמיד היה מקבץ סביבו לקבוצה את הצעירים בקבוצה, את השחקנים השישי, שביעי, שמיני, משחק איתם ומסביר להם. אם הוא היה מתעצבן הוא ישר היה שולח הודעה בסלולארי ומצטער על כך. הוא חסר לכדורסל בכלל ולי כחבר."

אחרי מאבקים ממושכים הצליחו אוהדי אשקלון להציב פינת זיכרון לזכרו של בויד בכניסה לאולם האשקלוני. גם באתר האוהדים של הקבוצה ישנה פינה לזכרו, למרות שבפעם האחרונה שבדקתי שם הופיעה תגובה אחרונה מאפריל 2004. זו דרכו של העולם, אנשים טובים נשארים באמצע הדרך, הגלגל ממשיך לנוע. אנחנו רצינו לאמר: דארט בויד, לא שכחנו אותך. תיזהרו בדרכים.

לתגובות