|
"על הקווים" עם משחק העונה
שגיא ניר
,30/01/2005
ביום שלישי בזיסמן, עירוני רמת גן מול השכנה המוליכה מ. ס. רמת אפעל. זה דרבי, זה משחק עונה. זו היוקרה. שגיא ניר מתחיל לחמם את השטח לקראת המשחק הכי גדול שתראו כאן בתקופה הקרובה.
בגדול
לרמת גן הפסד בית אחד במשחקה הביתי הראשון העונה – מול ראש העין. קולעת בבית 94.1 נקודות , הכי הרבה בליגה. ניצחה בחמשת משחקי הבית ברציפות, ובהפרש ממוצע של 15 נקודות.
רמת אפעל סופגת פחות מ- 80 נקודות בממוצע במשחקי החוץ. לקבוצה 7 ניצחונות רצופים מאז ההתפרקות שהסתיימה בתבוסה בירכא. היא ספגה 97 נקודות באשדוד וניצחה, והשאירה את קריית אתא (ללא טוני יאנגר) על 61 בלבד כשחזרה עם ניצחון מפינסקר.
טיק רוג'רס הוביל את קלעי רמת גן ב-11 מ-13 משחקי הליגה עד כה. נתון מדהים. אמנם גם ברמת אפעל הוביל דיימון פטרסון את הקלעים בעשרה מ-13 המשחקים, אבל רוג'רס, מלך הסלים הזמני של הליגה,
עם 27.8 נקודות למשחק קולע 29.8% מסך הנקודות של רמת גן, בעוד פטרסון, השמיני באותה טבלה עם 20.5 למשחק,
קולע רק 23.7% מהנקודות של אפעל. לא מפתיע, אבל גם הסטטיסטיקה מראה מיהם אנשי המפתח בשתי הקבוצות. לרמת גן 5 שחקנים שקולעים יותר מ-10 למשחק (טיק, דור הופמן, מאיר בר דוד, ג'ו דאוסן וליאור לוי), באפעל עושים את זה פרט לפטרסון, רק איתי גרינבוים וירון להט.
המשחק הראשון העונה בין הקבוצות נערך באולם בית הספר "אליאנס" ולא ברמת אפעל. רמת אפעל, הקבוצה ה"ביתית" באותו משחק, ירדה מובסת 73 – 96.
השחקנים הראשיים בהצגה
החמישיות שיתוארו כאן הן גחמתו האישית של כותב הטור.... ומתבססות על ההרכבים במשחקי הקבוצות לאחרונה. אין המדור אחראי לחילופי הגנות, מעבר לאיזורית או חילופים בחמישיה. הפאול הראשון - עלי
רועי גופר מול ירון להט
הראשון גדל דווקא בנס ציונה, השני גדל דווקא בזיסמן. רועי גופר עדיין לא החליט עם הוא ממש רכז, או יותר קלעי שמוביל כדור ומוסר מצוין. פתח נהדר את העונה אבל ירד מהר ביכולתו, ענייני ביטחון אם אתם שואלים אותי. ביום טוב, יכול וצריך להכריע משחקים. ירון להט הוא אולי הרכז הטוב בלאומית בשנים האחרונות, והרקורד שלו מדבר לזכותי. מחפש קודם כל איך לדחוף את הכדור פנימה, מנהל משחק מצוין, חודר,קולע מבחוץ. כל החבילה.
ליאור לוי מול עופר גולדברג
שניים שהתחילו את העונה בליגות אחרות. ליאור לוי נהנה הרבה יותר לשחק כדורסל מאשר לצפות ברכבות של ימי ראשון, וכשנחה עליו המוזה הוא בלתי עציר בחדירה ובקליעה מחוץ לקשת. גם בהגנה יש לליאור לפעמים ימים גדולים, אבל דווקא לאחרונה סובל מחוסר יציבות. עופר גולדברג הוא גארד חכם, מוביל כדור, איום רציני מחוץ לקשת, ואני אישית לא הייתי עושה עליו עבירה.
עידו סמואלוב מול איתי גרינבוים
דו קרב הילדים. סמואלוב פתח את העונה חלש, אבל לאחרונה חזר הביטחון, והבחור האתלטי והכישרוני מתחיל להראות ניצוצות של פוטנציאל שעבר לשלב המימוש, מה ששווה מקום בחמישייה. גרינבוים כבר עשה כברת דרך משלב ההבטחה – משחק 30 דקות בחמישייה של המוליכה, ומוכיח למי שרואה כדורסל שכישרון צריך דקות כדי להתפתח. הידית עובדת, חודר מצוין, ואפילו שומר לא רע. הבעיה של איתי, כמו רוב רובם של צעירינו – היציבות.
טיק רוג'רס מול דיימון פטרסון
קרב הפורוורדים, המניות הבטוחות של שתי הקבוצות. סטטיסטית כבר ניתחתי את המאצ' אפ הזה. לרוג'רס פייד אווי הכי טוב שראיתי מזה שנים, וגם החדירה הדי מצחיקה שלו מסתיימת לרוב בסל פלוס קליעת בונוס. בהגנה, יש לציין, הוא לרוב נח. פטרסון הוא עובד במשרה מלאה. משחק מתחת לסלים ועושה את הנקודות שלו בשקט. כמעט ולא יורד מה- 20 הרגילות שלו, אבל נכס מבחינת חכמה, מנהיגות והגנה.
ג'ו דאוסן מול גלעד מאור
הפרש של 20 שנה יש ביניהם. דאוסן סובל העונה מלא מעט פציעות, ונראה בירידה. הגב מציק, הרגליים זזות מעט יותר בקושי, אבל עדיין מדובר באיש עם הכי הרבה מוניטין בכדורסל הישראלי הפעיל. חיית צבע הוא היה ונשאר, הניתור והקליעה מבחוץ – קצת פחות. גלעד מאור לא קולע הרבה בצוות הסקוררים של אפעל, אבל לבחור הצפוני הבנוי לתלפיות יש את האתלטיות שמאפשרת לו להיות פקטור בכל הקשור למה שהתפקיד דורש.
הספסלים
בצהוב
מאיר בר-דוד, למרות הפיחות במעמדו ויכולתו, עדין יכול לשים שלשה או לחדור בקלות לטבעת, שחר גולן על הריכוז וההגנה, עדי רחמים על הלב הגדול מתחת לסלים, דור הופמן הוא מכונת שלשות, אוריה גור נותן המון אנרגיה ווירטואוזיות מעמדת הרכז, וגל נוראני הגבוה משלים את הסגל, יחד עם יואב הרטמן.
בכחול
אייל אלמקייס מביא המון כח והגנה, דני וינריב אחראי על האנרגיות והחדירה, אייל פרידמן יהרוג אותך משלוש, רן לפלר הוא שומר נפלא ומוביל כדור, אלדד דייגי קולע, שי קרביוב ומוריס היימן הם עזרה משמעותית למסה בצבע, וניר גולן, גארד נבחרת הנוער.
המאמנים
דני פרנקו. רק בן 30, ומאמן העונה בשלוש מסגרות בהן הוא מסתער על התואר. עם "בליך" כבר הגיע מרחק נגיעה מאליפות ליגת העל, נוער עירוני רמת גן בהנהגתו ממוקם במקום השני אחרי מכבי תל-אביב. לקבוצת הבוגרים הוא הוקפץ במחזור השביעי, מאזן 6 – 1 מאז שבא.
פרנקו מנסה קונספציות שונות בחמישייה כמעט בכל משחק, לא מעט בגלל פציעות שעברו על הקבוצה, מה שמביא אותו לא פעם למשחקים צמודים.
חנן קרן. עודד קטש. זו האסוציאציה המידית שעולה כשמוזכר חנן קרן, בעקבות הפרשה החלמאית סביב התעודה הלא-תעודה של מאמן הגליל.
אבל קרן הוא גם יושב ראש ארגון מאמני הכדורסל, מאמן ותיק ומנוסה, שמשמש כ"אבא של רמת אפעל" עוד מימיה הלא ממש רחוקים בליגה א'. גם היום, מצמרת הלאומית, הקבוצה נראית לעיתים כמו מועדון חברים מבחינת ריבוי החילופים בו, אבל עם התוצאות אי אפשר להתווכח.
מאחורי הקלעים
בני ברנר החליף הקיץ את השליטה רבת השנים של ההנהלה הרמת גנית הקודמת. לקבוצה שהיתה שקועה בחובות אדירים והיתה על סף העלמות בוצעה פריסת חובות, וההנהלה הוחלפה. בראשות ההנהלה הנוכחית עומד בני ברנר, ואיתו אילון טלמון, עו"ד יורם כהן ויורם ורשצוק.
רמת אפעל היא פרויקט של כמה אנשים טובים מהישוב. מודי אשכנזי ,ישראל רביב ואייל קורן, כל אחד בנישה שלו, עושים בשביל הקבוצה הקטנה הזו הכל, החל מגיוס כספים ועד חלוקת צעיפים, כדי שזו הקטנה – גדולה תהיה.
היוקרה
המרחק בין זיסמן לרמת אפעל הוא דקות. רמת גן עד לפני שנתיים-שלוש – אימפריה במושגים של הכדורסל הישראלי, עם עשרות שנים רצופות בליגת העל, כשדורות של שחקנים גדלו באגודה המפוארת – חלק לא קטן מהם, משחקים היום באפעל.
רמת אפעל היא המטאור של הכדורסל הישראלי. קבוצה קטנה שהתחילה מהתארגנות של כמה חברים שרצו להפוך את התחביב שלהם למשהו טיפה'לה יותר מאורגן, חיזקו פה, חיזקו שם והיום הם נראים בדרך הבטוחה לטופ.
המסורת מול ההתלהבות, הדומיננטיות מול האנרגיה. איזה דרבי. איזה קרב.
הבמה
אולם הספורט על-שם שלום זיסמן, צמוד לאיצטדיון וינטר ברמת דן. קו 67 מרמת גן, 32 מתל אביב, ואתם שם. גם חניה באיזור תמצאו ללא בעיות מיוחדות, בטח ב 20:00 בערב, שעת המשחק. כאורח קבוע פחות או יותר בזיסמן העונה, עדיין לא יצא לי לראות אותו מלא, ואפילו לא קרוב לכך. הנהלת רמת גן לא לוקחת שבויים, וגם הכניסה חופשית, אז נצלו את ההזדמנות ובואו לראות כדורסל ישראלי במיטבו. אני אהיה שם.
כתבות אחרונות באתר
|
|