ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

משפטים ממלחה
שלומי פרי ,13/10/2008

שלומי פרי הגיע למלחה למשחק השלישי של הערב,קיבל פטור מסיקור המשחק ומצא כמה משפטים לכתוב על כל שחקן בירושלים ואשקלון: על הנוכחות המטעה של סניד, הכוכבות בדרך של בן-שימול, זריקות העונשין של אדי פובס ועוד...

כמה משפטים על כל שחקן בירושלים
אדם הלסקה – התאום של מייקל קיובלר ששיחק בעירוני ר"ג בעונה שעברה. שחקן שבדרך כלל סכום הנקודות שיקלע במשחק יתחלק בשלוש. שחקן שקופץ ומתלהב ומכניס אנרגיות. פוטנציאל להיות אהוב הקהל במלחה.

שרון ששון – כל פעם שניסה להוביל כדור זה נגמר באסון. גם כשהוא מתקרב לגיל 30 עדיין משחק בלי בגרות ועושה דברים שהוא כבר צריך לדעת שלא מתאימים לו. היד מבחוץ עדיין קטלנית וכשהוא יחד עם הלסקה בהרכב, ירושלים מסוכנת מאוד מעבר לקשת.

ארז מרקוביץ' – הגבוה הישראלי הטוב בליגה כיום לטעמי. הטאץ' שלו פשוט נהדר. אם רק היה ריבאונדר טוב יותר, בירושלים לא היו מבזבזים כסף על כל מיני ראשון קלארקים מיותרים.

מורן רוט – משהו בשמחת החיים שלו מהעונה שעברה כבה. נראה פחות רעב אחרי האליפות. נקווה שהרעב יחזור במהלך העונה.

יובל נעימי – 3 שניות וחצי אחרי שעלה למשחק לראשונה מהספסל הספיקו לו בשביל לזרוק שלשה, שכמובן לא נכנסה. הוא המשיך והחטיא את כל הזריקות שלו מהשדה במשחק. בחירת הזריקות שלו בהחלט לוקה בחסר. מסירת האלי-הופ שלו לבאוורס לעומת זאת הייתה לא פחות מגאונית.

עומאר סניד – הנוכחות שלו במגרש עצומה, הראסטות, הקעקועים, השיחות האינסופיות עם השופטים, ובכל זאת התרומה שלו היום היתה אפסית קרוב ל-30 דקות, עד שברבע האחרון קצת התעורר. לפי הרוח והצלצולים שלו הייתי בטוח שקלע 20 נק', הסתפק רק בחצי מזה.

ראשון קלארק – שיחק 3 דקות ואי אפשר לחוות עליו דעה, לדעתי לא יישאר בקבוצה עד לפתיחת העונה.

טרוויס ווטסון – הסתבך בבעיית עבירות ושיחק 8 דקות בלבד בהן הספיק לאבד 4 כדורים. תרם דאנק אדיר בתחילת המשחק ועשה רושם שהוא הולך למשחק גדול, אבל אחרי הדאנק הגיע כלום גדול.

טימי באוורס - ההפך הגמור מסניד. שקט ובלתי מורגש על המגרש, אבל סיים את המשחק עם 24 נק' ו-7 אס'. שחקן נהדר ונכס לירושלים.

בכללי: הפועל ירושלים של המשחק הערב הייתה מאוד משונה. בדקה אחת הקבוצה קלעה 7-8 נק' ובשלוש הדקות הבאות נחה על זרי הדקה ההיא. שוב התעוררה כדי לעשות ריצה מהירה בדקה אחת ושוב נעלמה לעוד 3 דקות וכך הלאה והלאה. שום ניסיון לדרוס, שום אגרסיביות שנמשכה יותר מדקה ברציפות ולא נדבר על הגנה, כי מלבד פה ושם הבלחות הגנתיות, הצבע של ירושלים הזכיר יותר את טיילת החומות ואפילו חודר לא גדול כמו אור איתן עשה שם ככל העולה על רוחו.

כמה משפטים על כל שחקן באשקלון
אדי פובס – זריקת העונשין הראשונה שלו היתה איירבול שהגיע כחצי מטר ימינה מהסל, ביציע העיתונאים התחלנו להתבדח על חשבונו, אבל פובס דייק ב-9 הזריקות הבאות שלו מהקו וסיים את המשחק עם 17 נק' ו-12 ריב'. יעשה הרבה נק' בליגה מטיפים בריבאונד התקפה אבל מהלך פיק אנד רול יפה שעשה עם בן שימול הראה שיש לו גם יכולות אחרות. מה שחסר לנו אצלו זה יכולת חסימה, לא יכול להיות ששחקן בגובה 2.10 עם ידיים ארוכות שכאלה, אפילו לא ינסה לחסום פעם אחת.

שחר כהן – אין מילים

אור איתן – לא ממש הורגש, אולי בגלל שלא קלע אפילו שלשה אחת. לפי הסטטיסטיקה שיחק 32 דקות. בלי לראות את הסטט, אם היו שואלים אותי כמה דקות הוא שיחק, הייתי אומר אולי 15.

דרור דווידי – ב-16 דקות משחק לקח זריקה אחת בלבד. נראה הססן ולא זרק אפילו כשהיה חופשי. דווקא במשחק כזה, לא מחייב וללא שני זרים חסרים, היה יכול לזרוק בלי חשבון.

אבי בן שימול – הנה המועמד שלי לקפיצה של השנה. נראה שחקן אחר לגמרי ממה שהכרנו. בטחון עצמי אף פעם לא חסר לו, אבל הפעם הוא גם קיבל את המושכות, את הדקות ובעיקר את הכדור בידיים ושיחק נהדר ובניגוד להרגלו מאוד מפוקס. שיחק כמעט 39 דקות ואכן התעייף לקראת סוף המשחק ופחות הורגש.

עמית תמיר – הגיע לקבוצה הנכונה. בשנה שעברה לקח 123 זריקות כל העונה במדי חולון. העונה יקח לו 8 משחקים כדי להגיע לאותה כמות. שלושה ריבאונד בלבד ב-33 דקות משחק, לא מספיק.

סטיב בארט - זרק 11 שלשות הערב ולא ניצל את הרכות של ירושלים כדי לחדור. אמנם סחט 5 עבירות אבל יכל לסחוט פי שניים. מזמן לא היה לנו פה מלך סלים שלקח את התואר פעמיים ברציפות (ג'ו דאוסן ב 90/91 ו-91/92), בארט יעשה את זה השנה.

בכללי: ללא שני זרים, ביום חלש של אור איתן ובינוני של עמית תמיר, אחרי פקקים ארוכים ומתישים בדרך ועם ספסל שכלל את דווידי, שחר כהן ואופיר לוי, אשקלון נראתה לא רע בכלל. לנו לא ברור אם מדובר בחולשתה של ירושלים או שבאמת האשקלונים יכולים להפתיע גם העונה ולהתברג בצמרת.