|
איזה הבדל
שלומי פרי
,11/08/2005
בהפרש של שעתיים ראינו שתי נבחרות שונות, נבחרת הנשים שנתנה את הלב את הפרקט בזיסמן ונבחרת העתודה ששברה לנו את הלב על הפרקט בקורודבה.
בחודש האחרון אורלי וליאור, עורכות מדור הנשים של ספסל, נדבקו באופטימיות של אלי רבי, והחלו לפמפם באתר כתבות וראיונות עם שחקניות הנבחרת ועם רבי עצמו, לקראת טורניר ההזדמנות השניה. רבי והשחקניות הצהירו שהנבחרת באה להילחם על נפשה, השחקניות הבטיחו שיתנו הכל על המגרש, רבי הכריז שהנבחרת הולכת על המקום הראשון.
אני חייב להגיד שממרומי מקום מושבי אי שם ליד הרי ירושלים, הייתי מאוד מאוד סקפטי לגבי הנבחרת שלנו,
כשהסנטרית שלך היא 1.82 במקרה הטוב, כשהנבחרת לא ניצחה 16 משחקים ברציפות, כשהמאמן לא ממש מנוסה בזירה האירופית ושהמשחקים האחרונים של הנבחרת היו בשיטת מסור ללירון וזוז הצידה, אני חשבתי שהנבחרת שלנו הולכת לקבל חזק בראש.
לא יודע למה, אולי כדי לא לאכזב את אורלי וליאור, החלטתי ללכת למשחק בזיסמן. האינטואיציה לא איכזבה, נהניתי מכל רגע, האולם היה כמעט מלא לגמרי, האווירה היתה נהדרת, באולם הפרצופים המוכרים והרגילים ממשחקי נשים, אוהדי רמלה שהגיעו לעשות קצת רעש, שחקניות הליגה שתמיד כיף לראות כמו ענת גולדברג, שירה העליון ושמרית גיגי, אורחות נכבדות כמו ליעד סואץ, מאמנים, סוכנים, משפחות השחקניות וסתם אוהדים שבאו לתת כתף לנבחרת. אפילו שרון ששון בא לעודד את הגיס, אלי רבי.
על המגרש הבנות הגשימו את מה שהצהירו, לחץ על כל המגרש, הגנה אגרסיבית, השתטחויות על הפרקט, מלחמה ברבאונד מול שחקניות גבוהות בראש, עידוד נהדר מהספסל ושיתוף של כל 12 השחקניות במשחק.
בסוף המשחק היה קשה לבחור את השחקנית המצטיינת. מיכל אפשטיין נתנה דקות נהדרות במחצית הראשונה, תמר מעוז קלעה כמה שלשות חשובות, מירב דורי נתנה מלחמה אדירה, המון מרפקים ושלשה אחת ענקית, לירון כהן הבריקה כרגיל אם כי בסיום כמעט הרסה, ושירי שרון לקחה אחריות בדקות המכריעות. כשקשה לבחור MVP הקרדיט צריך להיות של המאמן. אלי רבי הוא מבחינתי האיש של המשחק. האיש הכמעט תמים הזה, הדביק את הבנות בהתלהבות שלו, כל שחקנית קיבלה טפיחת עידוד כשיצאה מהמשחק גם אם עשתה נזק על המגרש, כל 12 השחקניות שיחקו כולל הצעירות שעלו מהעתודה, גם ביצים גדולות יש לרבי, בדקות האחרונות היה לו את האומץ להוציא את לירון כהן ולתת לבנות האחרונות לנצח את המשחק. כהן ששיחקה נהדר איבדה קצת את העשתונות בדקות האחרונות והלכה לבד, רבי הוציא אותה וזה בעצם מה שניצח לישראל את המשחק, שירי שרון ומירב דורי לקחו אחריות ועשו את זה בשביל הנבחרת. לירון כהן, יש לשבח, לא שיחקה אותה פרימדונה, והיתה ראש להקת המעודדות מהספסל, התבגרה הילדה.
היה כיף לבוא לזיסמן, בשביל המלחמה, בשביל אלי רבי, בשביל הרבה סיבות אחרות אבל בעיקר בשביל החיוך של מירב דורי בסיום.
שעתיים אחרי זה, נבחרת העתודה של ישראל, עלתה לשחק מול קנדה, אם אצל הנשים ראינו 3 שחקניות מתנפלות בטירוף על כל גבוהה אוקראינית מתחת לסל, אצל העתודה ראינו רכות מעצבנת ושליטה של קנדה ברחבות, אם אצל הנשים ראינו רוטציה רחבה, בעתודה ראינו שחקנים שהגיעו לארגנטינה על תקן עציצים כמו בן שימול ואלעד אליהו.
אם אצל הנשים ראינו יציאה נואשת לכל נסיון שלשה אוקראינית, אצל העתודה ראינו שלשות קנדיות נוחתות באין מפריע. אם אצל הנשים ראינו איך ריבי גרינבוים, לא אחת הכוכבות של הנבחרת, אוספת את השחקניות על הפרקט ונותנת להן הוראות, אצל העתודה ראינו איך לאף אחד אין שמץ מנהיגות. אם אצל הנשים ראינו רצון להוכיח משהו, אצל העתודה ראינו מחלק מהשחקנים אדישות בלתי נסבלת.
אם אצל הנשים ראינו שחקנית בת 19 לוקחת אחריות במשחק בוגרות, אצל העתודה ראינו שחקנים מנוסים נעלמים בדקות הקריטיות.
נבחרת העתודה הנוכחית הצהירה שהיא רוצה להאפיל על הישגיה של נבחרת העתודה של 2000. הנבחרת ההיא פתחה את משחקיה באליפות העולם עם מאזן 4 - 0 לזכותה, הנבחרת הנוכחית כבר עם 0 - 4 לחובתה. אי אפשר להשוות בין שתי הנבחרות האלה. לנבחרת הנוכחית אין יניב גרין, אין ארז כץ, הנבחרת הנוכחית לא מסוגלת לעצור אף כוכב, לא מסוגלת לסגור לרבאונד ולא מסוגלת לנצח.
כתבות אחרונות באתר
|
|