ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש על הלאומית - יבנה וחיפה הולכות למשחק שלישי
יואב חריש ,25/04/2008

אלעד הופמן בהגנה גדולה על סטרייט. חיפה בשתי טעויות שעלו לה ב 4 נק' בסוף הרבע השלישי. יואב חריש מסמן את הנקודות המכריעות במשחק השני בין מכבי חיפה לאליצור יבנה ומכין אותנו ואת הקבוצות למשחק השלישי ביום שני הקרוב

מה לא היה לנו במשחק הזה? שתי קבוצות טובות, אחת אימפריה מהעבר שרוצה לקום בשנית (או בשלישית, מי סופר...) והשנייה רוצה להיות אימפריה אבל יודעת שזה יכול לקחת הרבה מאוד זמן. מהלכים גדולים בשני צידי המגרש של השחקנים המובילים בליגה, טעויות של שחקנים מנוסים שכנראה יכולות לקרות לכולם וסיום מותח שמבטיח חגיגה גדולה ביום שני.

יבנה פתחה עם שני שינויים מהחמישייה איתה פתחה במשחק הראשון- אנדרי זלינבבא במקום אסף הררי ואור רון במקום יוני שחר. המטרה לעבות את הספסל ולא לקבל נפילה במהלך המשחק עקב עייפות ושחקנים פחות מנוסים על המגרש הייתה רעיון מצוין שהוכיח את עצמו בהמשך. זלינבבא עלה מצוין ואקטיבי בשני צידי המגרש, לקח את אייזיק לטבעת, הלך לריבאונד התקפה ושלח את אייזיק לספסל עם שתי עבירות מהירות. הד יצא החוצה ותפר שלשות על קוקיה (מי אמר שהוא לא קולע מבחוץ...) ואולי הכי חשוב - ליפרמן בא לשחק. זה לא משנה שהוא החטיא את הזריקות הראשונות, כי המסירות, החטיפות והמנהיגות, כמו גם שבירת האיזורית בחצי השני, הבהירו שבעל הבית הגיע מוכן למשחק.

מצד שני, סטרייט הופקד על רון, נח בהגנה ושמר כוחות להתקפה, כשאחרי חמש דקות עברה חיפה לאיזורית ונשארה בה עד הסיום. סטרייט ניהל מצוין את המשחק במשך שלושה רבעים ויצר יתרון אחרי כל P & R. השהייה וחזרה לא מנעו ממנו לחדור לצבע, לקפל את ההגנה ולמצוא את בן חמו לשלשות. בתחילת הרבע הרביעי הביא צוקרמן את השינוי ורתם למשימה את הופמן, ע"י מניעת הכדור ב-Deny אגרסיבי, דאבל אפ מהשחקן של קוקיה כשסטרייט מבודד בפינה ודאבל אפ על כל P & R. הגנה מדהימה של הופמן עד סיום המשחק הכריחה את סטרייט לזריקה אחת בלבד וארבע נק' עונשין. את הגג שהוריד לסטרייט בשניות הסיום של המשחק הרגיל לא ישכחו עוד הרבה מאוד זמן.

מומנטום הוא חלק מכריע שיכול לשנות משחק בכל רגע. חיפה ברחה לשש הפרש (המון ובמשחק הזה) אחרי רבע שלישי שהיה בשליטה שלה. 5 שניות לסיום, אחרי החטאת עונשין של תומאס, רץ זלינבבא את המגרש בשלוש וחצי שניות, הגיע לטבעת ללא הפרעה וסחט עבירה. מחדל ראשון. אחרי שתי קליעות עונשין ניסתה חיפה מסירה ארוכה שהגיעה כמעט ליציע. כדור של יבנה מתחת לסל של חיפה (אף אחד לא נגע בכדור) וסל בשנייה האחרונה של הררי (מחדל שני) גמרו את הרבע במינוס שתיים בלבד, החזירו את החיוך לביתיים והכינו את הקרקע להצגה של הופמן.

האיזורית של חיפה הייתה מאוד משמעותית, לטובה ולרעה, לא מעט בגלל יבנה. אני לא בטוח שאיזורית למשך 40 דקות רצופות זה יעיל, כי ההתקפה מתרגלת ויודעת שיש לה מספיק זמן למצוא פתרונות. ליבנה היה אתמול מספיק זמן תוך כדי המשחק למצוא פתרונות, חלקם עבדו וחלקם לא, אבל זה היה תלוי יותר במשמעת של שחקניה מאשר בהגנה של חיפה. בחצי הראשון הם זרקו מבחוץ ואפשרו לחיפה לצופף ולהימנע מעבירות. היתרון שלהם בצבע ברור- הד וזלינבבא גדולים על קוקיה ואייזיק, תומאס איטי ומסתבך בעבירות לעומת הררי המצוין, ובחלק גדול מהרבע השני חיפה אפילו שיחקה עם ארבעה גארדים (שניר בעמדה ארבע) מול שלושה גבוהים של יבנה אבל לא נענשה.

באיזורית 3:2 חיפה מוציאה את הגבוהים לפינה, כך שנוצר מיס מצ' בצד השני- גארד מהכנף שומר גבוה בצבע. יבנה חייבת לנצל את הרגע הזה כדי להעניש. חדירות מהאמצע זה טוב, גם P & R שמקפל את ההגנה ומשאיר שלשות חופשיות בפינות או סיומת קלה מתחת לסל. הבעיה שלא תמיד זה מצליח, וכשנתקעים מתחילים לאלתר. אופציה ראשונה של ניצול המיס מצ' שנוצר כתוצאה ממעבר של קלעי מצד לצד יכול להיות מכריע, יעניש את חיפה בצבע, ימשוך עבירות מהגארדים (סטרייט עבר שמונה דקות ברבע השלישי עם שלוש עבירות) ויכריח את חיפה לשנות.

הישיבה של חולי על הספסל ברבע האחרון ובהארכה עזרה ליבנה ופגעה בחיפה. אומנם בן-חמו קלע באחוזים מצוינים, אבל פרג (סיים באחוזים רעים) וסטרייט (נכבל באזיקים של הופמן) התעייפו ככל שהמשחק התקדם. דקות של חולי היו משחררות את פרג לקליעה (במקום שיצטרך לנהל את המשחק), מאפשרות לו לנוח ובעיקר להגיע טרי לדקות המכריעות. במשחק המכריע זה יכול לעשות את ההבדל בין שתי קבוצות צמודות.

דבר נוסף שיעשה את ההבדל במשחק המכריע הוא הרוגע של הקבוצות. בחיפה היו מאוחדים ומגובשים, עד הרגע שנכנסו לפיגור. מרגע זה השופטים (שהיו מצוינים) היו אשמים בכל מהלך והיה בלגאן על המגרש. יבנה היו עצבניים מאוד על הספסל (השחקנים, לא הצוות המקצועי הרגוע). כל חילוף לווה בפרצופים ותנועות ידיים, כשהם לא מבינים שאם יש להם שלוש עבירות אז צריך לשמור אותם מרביעית ובכלל מי שואל אותם למה עושים חילוף? צאו החוצה בריצה, תנו יד למחליף ותתכוננו לחזור. זה נותן הרגשה לא נעימה וחוסר גיבוש קבוצתי שמשפיעים בסופו של יום.

עוד קושייה למשחק המכריע תהיה מי יוציא לפועל בשני צידי המגרש ומי יוביל בתחילת הרבע הרביעי. כל עוד חיפה מובילה אז הכל רגוע, ליבנה היו אתמול לא מעט הזדמנויות לעלות ליתרון ברבע הרביעי ובכל פעם היא בעטה בדלי. איבודי כדור טיפשיים של ליפרמן ורון, ומתן חופש לקוקיה לקלוע שש נקודות רצופות מתחת לסל, למרות שליבנה היו רק שתי עבירות קבוצתיות ואף שחקן עם ארבע עבירות, וכשאחוזי העונשין של קוקיה ידועים לכולם. אפילו באמצע ההארכה, כשעלתה ליתרון ארבע, הופמן במקום לגמור את המשחק החטיא ליי-אפ קל וחיפה מיד רצה ל-7-0.

אפשר לדבר גם על הטעות של ליפרמן בסוף המשחק הרגיל כשהחזיק את הכדור ולא זרק או מסר בשניות הסיום, מצד שני זה אותו שחקן שדפק שלשה ענקית במינוס שתיים, שתי דקות לסיום. אפשר גם לדבר על הטעות ההגנתית של זלינבבא, שדקה לסיום שמר בחוץ את קוקיה והשאיר את הופמן בצבע מול תומאס שהעניש בסל אחרי ריבאונד התקפה. אפשר גם לדבר על שחר שהחטיא לא מעט במשחק אבל דפק שלשה ענקית (כן, מול האזורית) והכריע את המשחק. אפשר לדבר על הרבה דברים נוספים, אני בטוח שידברו עליהם מעכשיו ועד יום שני בערב.