|
חריש עמוק 2: סיכום נבחרת הנוער
יואב חריש
,11/08/2008
יואב חריש סוגר את עונתו השנייה של הטור שלו עם ניתוח הביצועים של נבחרת הנוער, שסיימה במקום העשירי באליפות אירופה בשבוע שעבר.
אליפות אירופה לנוער הסתיימה ואחרי מס' ימי מנוחה בחו"ל הגיע הזמן לסכם את מסע הנבחרת באליפות, כולל מבט קצר על משחק הגמר שהצלחתי לראות בשידור ישיר.
סיכום האליפות בכלליות
- הנבחרת סיימה במקום ה-10 מתוך 16 אחרי הפסד לטורקיה, במאזן של ארבעה ניצחונות וארבעה הפסדים.
- בלגיה, שנוצחה ע"י הנבחרת במשחק הראשון ירדה לדרג ב'. יוון, שהביסה את הנבחרת בביתה המוקדם, סיימה כאלופה. ספרד, שהביסה את הנבחרת ביום השלישי, סיימה במקום החמישי. ליטא שנוצחה ע"י הנבחרת בשלב השני סיימה במקום השני. איטליה שהביסה את הנבחרת בשלב השני סיימה במקום ה- 11. סרביה שנוצחה ע"י הנבחרת בשלב השני סיימה במקום השישי. אוקראינה שנוצחה ע"י הנבחרת במשחקי הדרוג סיימה במקום ה-12.
- הנבחרת קלעה 67 נק' בממוצע למשחק וספגה 77 נק' בממוצע למשחק. בניצחונות הנבחרת קלעה 69 נק' בממוצע וספגה 63 נק', כך שההבדל המשמעותי סטטיסטית בין הניצחונות להפסדים היה בהגנה (בהפסדים ממוצע ספיגה של 91 נק' למשחק). ליטא קלעה בממוצע למשחק 70 נק' וסרביה 76 נק' אולם מול הנבחרת הם ירדו ל-61 נק' כל אחת.
הבהרה חשובה
לא הייתי באליפות אירופה ולא ראיתי את משחקי הנבחרת, כך שלנתח את המשחקים מבחינה טקטית עפ"י עיון בסטטיסטיקות או במעקב אחרי ה-Play by Play (בהנחה שכל מה שנכתב היה מדויק) יהיה לא רציני ולא נכון. ישנם המון פרמטרים שלא ניתנים למדידה שקרו במשחקים ואנחנו לא יודעים עליהם כמו פציעות של שחקנים, עייפות, חילופים משיקולים שונים (כולל פסיכולוגיים) ופעולות שנעשו במשחק ושלא מופיעות בדף הסטטיסטיקה. בנוסף, מלבד שמועות, מי שלא היה באליפות לא באמת יכול לחוות דעה על איכות הנבחרות היריבות. ולמרות הכל, אפשר להסתכל ולציין מספר מאפיינים ונתונים ולבדוק דרכם אם עשר התקוות שהיו לי לאליפות אכן התממשו.
שהשחקנים ישחקו בעמדות שמתאימות להם לקראת המעבר לבוגרים
עפ"י ההרכבים שנראו במשחקים, אפשר לומר ששירן לא שיחק בעמדה שלוש ועידה לא שיחק בעמדה ארבע. לגבי בוכמן, אפשר לומר שכרבע מדקות המשחק שלו היו בעמדה ארבע. הנבחרת שיחקה עם שני מובילי כדור באופן קבוע כך שרייס שיחק בעמדה שלוש. העובדה שיצאו רק ארבעה גבוהים לאליפות ושירן היה אחד מהם הבהירה מראש שהסיכויים שנראה אותו משחק בעמדה שלוש קלושים. בתחום הזה היה פספוס כי שירן שיחק בעמדה זו בעונה האחרונה בגליל אצל ראובן נויברגר ואפשר היה להמשיך את המומנטום. מצד שני, לא היו שחקנים גבוהים בהיצע השוק, מה גם שנסטרנקו נפצע לפני האליפות (למרות שלהערכתי גם אם היה כשיר לא היה נוסע).
סביר שהיו שיקולי מצ' אפ למיניהם במשחקים השונים שהכריחו את הנבחרת לשחק בהרכב כזה או אחר, כמו גם בעיית עבירות, פציעות ויכולת חלשה. סביר גם שבעמדה ארבע שירן שיחק עם הפנים לסל בתרגילים שנועדו להוציא אותו החוצה ולהשתמש ביתרון שלו כשהוא חודר על שחקן גבוה. בכל מקרה, יציאה של עוד שחקן גבוה על חשבון אחד הגארדים הייתה חשובה ומאפשרת לשירן דקות משחק בעמדה שלוש (כפי שכתבתי בעבר).
שכל השחקנים יסיימו את האליפות עם ממוצע דקות בין 10 ל-28 כולל דקות ברצף שנתנו הזדמנות
עפ"י הנתונים, 11 שחקנים שיחקו בין 10 ל-28 דקות בממוצע, כשקרפלס, סבג ורוב לא שיחקו במשחק אחד ומורן לא שיחק בשני משחקים. סבג, לעומת האליפות בשנה שעברה בה עמד על סביבות 28 דקות למשחק, נפל באליפות הזו לממוצע של 14.5 דקות למשחק, כמו גם שינויים קיצוניים בדקות בין המשחקים (5 דקות למשחק בבית המוקדם כשבאחד המשחקים לא שיחק, לעומת 24 דקות בממוצע למשחק בשלב השני ושוב ירידה דרסטית ל-7.5 דקות למשחק במשחקי הדירוג). מפתיע לאחר שנראה היה שהוא יוצא כרכז וכשחקן מוביל עם אריאלי, אולם אי אפשר מכאן לדעת מה קרה. מצד שני רוב, שלא שיחק כמעט בטורנירי ההכנה, ביצע קפיצה משמעותית בדקות החל ממשחקי האימון מול אוקראינה בארץ ועד וכולל האליפות עם קרוב לעשרים דקות למשחק. רייס, אריאלי, שירן ובוכמן שיחקו סביב 25-27 דקות למשחק, היימן, ונטורה ותמיר שיחקו פחות מ-15 דקות למשחק (תמיר שיחק בבית המוקדם 12 דקות למשחק, בשלב השני קפץ ל-22 דקות למשחק ובמשחקי הדירוג ירד משמעותית ל-3 דקות למשחק. ייתכן שהפציעה ובעיית עבירות מנעו ממנו עוד דקות). עידה (התקדם מ-6 דקות בשלב המוקדם עד 13.5 דקות במשחקי הדרוג) וקרפלס שיחקו עשר דקות למשחק, מורן היחיד ששיחק פחות מעשר דקות למשחק. ברור לכולם שאי אפשר לתכנן מראש את הפרמטר הזה והוא ניתן לבדיקה רק בסיום האליפות ותלוי בכל משחק ומשחק.
שלפחות שלושה שחקנים יהיו בסיום האליפות בטופ 10 של חלק מהקטגוריות האישיות- ארחיב לטופ 15
טמיר אריאלי סיים את האליפות במקום השני מבחינת אחוזים לשלוש עם 52% ב-12 מ-23 זריקות, נתון מרשים מאוד, בהתחשב בעובדה שבין שבעת הבכירים של האליפות בקטגוריה זו רק שחקן אחד זרק יותר ממנו (בזריקה אחת) והמקום הראשון זרק רק 15 זריקות.
בוכמן סיים במקום ה-11 בריבאונד הגנה עם ממוצע של חמישה למשחק, במקום ה-11 בחטיפות למשחק (שתיים) וחמישי בחסימות עם 1.5 למשחק וסה"כ 12, כשאנחנו לא יודעים עוד כמה זריקות הוא שינה, כך שלא רק בארץ הוא מפחיד את החודרים והגבוהים אלא גם באירופה.
רייס סיים במקום ה-13 בחטיפות עם שתיים למשחק. לנתוני איבודי הכדור אתייחס בחלק של קבלת ההחלטות.
ששחקן אחד שלנו יהיה בחמישייה הראשונה או השנייה כשבוחרים בסיום האליפות
לא נבחר שחקן שלנו לחמישייה הראשונה, אולם לא ידוע לי מי נבחר לחמישייה השנייה (ואם בכלל הייתה בחירה).
שאחוזי הקליעה שלנו מהשדה (כולל לשלוש) יהיו סבירים (ל-2 לפחות 45%, ל-3 לפחות 35%)
ל-2 הנבחרת קלעה ב-42% (מקום אחרון) בממוצע של 21 מ-50. ל-3 הנבחרת קלעה ב- 31% (מקום חמישי, 5 מ-15 בממוצע) כשרק ספרד קלעה מעל 35%, כך שעושה רושם שבכל אירופה הקליעה לשלוש במשבר או שאולי היו הגנות שמנעו זאת. הנבחרת זרקה הכי הרבה זריקות ל-2 והכי מעט זריקות ל-3 בממוצע למשחק באליפות- מה שמצביע על משמעת טקטית. מצד שני, קשה לומר מה היה קורה אם היינו זורקים בכמויות גדולות יותר אבל אפשר לנחש וכנראה שזו הסיבה שלא זרקנו יותר. סך אחוזי הקליעה מהשדה עומד על כמעט 40 (מקום 14, 26 מ-65). לא ניתן לדעת מכאן אם השחקנים לקחו זריקות טובות והחטיאו (אחרי הנעת כדור, חדירה והוצאה או שחרור מתרגיל) או שלקחו זריקות לא טובות (לחץ של שעון, התקפה תקועה, מסירות לא טובות וכיו"ב). אם לקחו זריקות טובות והחטיאו- זה לא טוב. אם לא לקחו זריקות טובות- זה גם לא טוב.
שהנבחרת תקלע באחוזים גבוהים (למעלה מ-75) מקו העונשין בממוצע למשחק
הנבחרת סיימה עם 60% שהקנו לה את המקום ה-13 באליפות (11 מ-19 בממוצע). אף נבחרת לא עברה את הסף שהצבתי לנבחרת (75%) אז מצד אחד אין מה לבוא לשחקנים שלנו בטענות, מצד שני חמש נבחרות קלעו מעל 70% ועוד חמש מעל 65%, כך שחבל לראות שדווקא אנחנו איבדנו נקודות יקרות. 50% של שירן וסבג לא מספיק טובים, כמו גם 11 החטאות של רייס ושש של קרפלס. אריאלי ורוב התקרבו ל-65%, לעומתם היימן ובוכמן הרשימו עם יותר מ-75%. דרך אגב, יוון וליטא שהגיעו לגמר, סיימו עם המאזן הגרוע ביותר מהעונשין.
שקבלת ההחלטות של כולם ושל הגארדים בפרט (יחס אסיסטים-איבודים וחטיפות) יהיה חיובי בממוצע
מקום ראשון באליפות מבחינת הכי מעט איבודים למשחק (רק 12) מהווה נתון מרשים שבהכרח מנע קבלת סלים קלים במתפרצות וביצוע עבירות נוספות. מצד שני, סיימנו עם 11.5 אסיסטים בממוצע למשחק (מקום 12), מה שאומר יחס קבלת החלטות טיפה שלילי אבל עדיין סביר בהחלט. כמות האסיסטים הנמוכה סביר שנבעה מזריקות שלא נכנסו, הן טובות והן פחות טובות ולא מאיבודי כדור שזה מאוד משמעותי. מעבר לכך, ההגנה שלנו בתחום החטיפות וכפיית איבודי כדור על היריב הייתה מצוינת, במשחקים מול הנבחרת איבדו היריבים בממוצע 20 כדורים למשחק.
אריאלי עם יחס חיובי נהדר של 2 אסיסטים לאיבוד (רק איבוד למשחק לשחקן שהיה המון עם הכדור- כל הכבוד). סבג סיים עם יחס חיובי של 1.5 לאחד ורשם 15 אסיסטים (ממוצע של אסיסט לשש וחצי דקות משחק). היימן ורוב סיימו עם יחס של אחד לאחד, ונטורה עם יחס שלילי של פחות מאחד. בוכמן סיים עם יחס טוב של 1.5 לאחד (13 אסיסטים), מצד שני שירן אחד לארבע ורייס אחד לשתיים הציגו מאזן שלילי בתחום זה.
שלא נפסיד בקרב הריבאונד בכל משחק
הנבחרת סיימה במקום האחרון בריבאונד התקפה (תשעה למשחק), במקום הלפני אחרון בריבאונד הגנה (22 למשחק) ובסך הריבאונדים במקום האחרון (31 למשחק). היריבות לקחו מול הנבחרת 13.5 ריבאונדים בהתקפה בממוצע למשחק, כשבממוצע המשחקים הנבחרת הפסידה בריבאונד 46-31. יש קשר הדוק בין אחוזי הקליעה של הנבחרת באליפות ובין קרב הריבאונד. ככל שירדה באחוזים ולא לקחה ריבאונד התקפה בהכרח כמות הריבאונדים בהגנה של היריבות גדלה. אם הוחטאו בממוצע 39 זריקות במשחק מהשדה ונלקחו בממוצע תשעה ריבאונדים בהתקפה, נותרו מלבד כדורים שיצאו החוצה המון ריבאונדים שהיריבות לקחו בהגנה, מכאן ההפרש העצום. הנבחרות לקחו ריבאונד התקפה מול הנבחרת שלנו במספרים דומים לממוצעים שלהם באליפות (למעט המשחקים מול איטליה וטורקיה), כך שלא בהכרח שהנזק נעשה מהתחום הזה. מצד שני, למרות שהיינו הנבחרת שלקחה הכי מעט ריבאונד התקפה, ריבאונד התקפה חשוב של בוכמן הפך לשתי נקודות מול בלגיה, שני ריבאונדים בהתקפה בדקות הסיום מול סרביה הפכו לארבע נק' קריטיות ושלושה ריבאונדים בדקה האחרונה מול אוקראינה הובילו לשש נק', בכולם הנבחרת ניצחה. חשוב לקחת ריבאונד התקפה, הרבה יותר חשוב מתי לוקחים אותו ואם מתרגמים אותו לנקודות.
שהנבחרת תנצח את המשחקים הצמודים (עד 5-6 הפרש)
לנבחרת היו שלושה משחקים צמודים ובשלושתם היא ניצחה (בלגיה בשמונה הפרש, סרביה בארבע ואוקראינה בנקודה, למרות שגם ליטא היה צמוד לכל האורך אבל הסתיים בפער דו ספרתי). מצד שני, הנבחרת התפרקה ברבע הרביעי מול יוון וספרד והובסה מול איטליה וטורקיה (סף שבירה נמוך), אם כי לא ניתן לדעת אם העייפות השפיעה, שיפוט, פציעות, חלוקת דקות או יכולת ביצוע נמוכה של השחקנים.
שנעלה למשחקי הדירוג 1-12
לא רק שעלינו, ניצחון על איטליה בבית השני היה מביא אותנו לחצי הגמר ולהשתתפות וודאית באליפות העולם. רק בגלל הפרשי סלים הנבחרת לא עלתה למקומות 5-8. ניצחונות מרשימים על סרביה וליטא שעל הנייר נחשבות חזקות מאיתנו ואף מועמדות למדליה וניצחון קטנטן אבל כ"כ חשוב על בלגיה במשחק הראשון, שלמעשה הבטיח לנבחרת את משחקי 1-12 ולא התמודדות על הירידה לדרג ב'.
מבט קצר על הגמר
ראיתי את משחק הגמר בשידור ישיר ובסה"כ התאכזבתי מהרמה. קבלת החלטות ברמה נמוכה ואחוזי קליעה נמוכים אפיינו את המשחק, אולם ברור שהלחץ של המעמד והעייפות מכל האליפות השפיעו על ביצועי השחקנים. ראיתי שחקנים שמרשימים ברמה האתלטית, ראיתי שחקן או שניים שעולים על האחרים (וגם על שלנו) ברמה הטכנית והאתלטית אבל אני לא בטוח שהבדלי הרמות בינינו כ"כ גדולים. מצד שני, ראיתי רק משחק אחד וזה לא מספיק כדי לחוות דעה מעמיקה על הנבחרות ועל האליפות.
סיכום
בעיניי ארבעת הפרמטרים בנבחרות הצעירות היו ונשארו לקחת את השחקנים הפוטנציאליים, למקצע אותם בעמדות הנכונות, לחלק את הדקות בצורה חכמה שכולם זוכים להזדמנויות ולהישאר בדרג א'. המיקום הסופי לא מהווה בעיניי פרמטר עיקרי. ניתוח של הפרמטרים יכול להתבצע רק ע"י אנשי המקצוע שנכחו באליפות.
בשיטה הנוכחית מספיק בד"כ ניצחון אחד (לעיתים בתוספת הפרשי סלים) כדי לעלות לשלב השני ולא תמיד המיקום מצביע על המאזן (נבחרת העתודה שסיימה באותו מקום כמו נבחרת הנוער ניצחה רק שני משחקים). הנבחרת עמדה בסטנדרטים של מיקום הנבחרות בשנים האחרונות, מקומות 9-12. האם הנבחרת יכולה הייתה להגיע רחוק יותר? כן. האם הנבחרת יכולה הייתה להפסיד לבלגיה ולהיות קרובה לדרג ב'? כן. באליפות שכזו יום אחד יכול לקבוע הכל.
מבחינת לקיחת 12 השחקנים הפוטנציאליים ביותר להגיע רחוק - רוב השחקנים מוסכמים על רוב אנשי המקצוע. לגבי אחד-שניים ישנן דעות שונות ורק העתיד יוכיח, כשסביר שלא היה הבדל כ"כ גדול בינם לבין השחקנים 13-15.
לגבי חלוקת הדקות ונושא ההתמקצעות כבר כתבתי קודם. כולי תקווה שבוכמן באליפות הבאה ישחק בעמדה ארבע.
בסופו של יום הניצחון על בלגיה היה החשוב ביותר, אולם עושה רושם שאם ניצחנו את ליטא וסרביה אז בכל זאת יש משהו בשחקנים שלנו והם יכולים להתמודד מול האירופיים, למרות החששות והפחדים מהגרוע מכל.
בטור הבא
הסתיימה רשמית עונה מס' שתיים של "חריש עמוק". הטור הבא יפתח את העונה השלישית ויתייחס לשינויים המקצועיים שנקבעו בוועדה המקצועית.
כתבות אחרונות באתר
|
|