ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק - הגיע הזמן לירושלים
יואב חריש ,26/02/2008

עונה שלמה כמעט עברה ויואב חריש סוף סוף הגיע לראות את הפועל ירושלים שלא מפסיקה לנצח. על הSIZE של ירושלים, ההגנות של ששר, והטעויות של ראשון לציון

הגיע הזמן באמת
השערורייה שראיתי וכתבתי על ירושלים רק פעם אחת השנה כבר חצתה את גבול הטעם הטוב. קבוצה במקום השלישי, ניצחה 10 מ-11 המשחקים האחרונים שלה, י"א מוכשרים, י"ב שסוחבים, מאמן תותח ואני לא בא? אתמול עשיתי לזה סוף ואגיע גם ביום חמישי להדר יוסף. כיף לראות קבוצה שיכולה לשחק במגוון כ"כ רחב של הרכבים, החל מגארדים מהירים, דרך חמישייה אתלטית ועד לארבעה גבוהים. תשעה שחקנים מקבלים דקות משמעותיות כשתמיד עוד שניים עולים ותורמים בדברים הקטנים. אם אשכחך עוד פעם ירושלים, תישכח יכולתי לכתוב...

איזה גודל
ה-Size של ירושלים מרשים ביותר. תמיר בצבע מהווה נוכחות בשני צידי המגרש, רג'ואן משחק בחוץ ובפנים ובשני האיזורים עושה עבודה גדולה (שמירה טובה על סימון בחצי הראשון, עזרה מעולה באיזורית למעלה ולמטה בחצי השני), בורשטיין וליבנה שני סוסים שיכולים לשמור גם גארדים וגם גבוהים ואגדטוויט נתן דקות טובות מתחת לסל כשהחליף את תמיר. תוסיפו את לזר והרוש שכגארדים גבוהים יכולים לעשות הכל, את דותן וחלד ששומרים באגרסיביות מרשימה תוך יצירת מגע קבוע עם המתקיף ותקבלו קבוצה קשוחה וחזקה, רק שמשחקת כחסרת ניסיון.

שחר אדום
כשבאים לראות את ששר מאמן תמיד אפשר ללמוד משהו חדש. אני מקווה שלא אהרוס לו ואעזור ליריבות בחשיפת הסודות, אבל בימינו כבר אין סודות בחברה. ההגנה האישית שהוא שומר שונה מההגנות הרגילות. ה"אדום" מחייב את הגארדים לדחוף את המתקיף בצורה ברורה לכיוון הפינה. כשהכדור נמצא אצל המתקיף ב-45, השחקן ששומר את הפינה לא שומר אותו deny מלא אלא עומד כמעט באמצע הדרך בינו לבין הכדור. זה מפתה את המתקיף למסור לפינה, כשאין חשש מ-Back Door כי תמיר עומד במרכז הצבע, ומאפשר זריקות חופשיות מהפינה, במחשבה שהאחוזים משם נמוכים ועם שליטה בריבאונד אפשר יהיה לרוץ ולהעניש מהר.

אה מה מה
לא לוקחים ריבאונד! קיסלב, מייזליק ושולמן הגיעו מבחוץ והסתערו על ריבאונד ההתקפה. תוסיפו את קרפלס ואיגור (מצוין, התחיל לזרוק מחצי מרחק, נע מצוין בצבע ויוצא מהר וחוזר כשצריך לעזור ב- P & R) והגארדים/פורוורדים של ירושלים פישלו בסגירה ובמלחמה על הכדורים האבודים. אם תמיר יכול לזנק עם הרצפה אז גם האחרים יכולים. ראשל"צ זרקו באופן טבעי המון מבחוץ, הכדורים עפו רחוק מחוץ לצבע או רחוק בתוך הצבע (איזור העונשין) והלכו עם ארבעה ואפילו חמישה שחקנים לריבאונד אבל ירושלים נכשלו בסגירה ואיפשרו למקומיים הזדמנות שנייה ושלישית בהתקפה ולהישאר צמודים במשחק. מי אמר שגובה זה הכל בכדורסל?

אין סיבה לפחד
שליטה אבסולוטית כמו שאמורה להיות לירושלים בריבאונד צריכה לייצר עבורם נק' קלות במתפרצת ובמעבר. הבעיה שהם כמעט ולא רצים, אז הם לא משכנעים את היריב לא ללכת לריבאונד התקפה מולם ואז הרבה יותר קשה לקחת את הריבאונד ולרוץ. כשהם לוקחים את הריבאונד הם רצים לאט ובד"כ מגיעים למשחק מסודר, למעט תמיר שהוא היחיד שמסתכל קדימה כשלוקח ריבאונד ומחפש למסור לאיזור החצי. יותר דקות של חלד ודותן יחד (דותן שיחק פחות כי פצוע, אולי בד"כ הם משחקים יחד יותר) ייתנו נק' קלות, למרות שהרוש יכול לסיים מתפרצות ולהעניש במשחק מעבר (שיחק פחות דקות בשל בעיית עבירות).

למה חשוב לרוץ?
כי יכולת הסיום בהתקפה המסודרת שלהם לוקה בחסר. ההתקפה זורמת נהדר, כולם בתנועה, אבל חוץ מדותן הם לא מצליחים לגבור על המגן באחד על אחד בלי לבזבז ארבעה כדרורים שעוזרים להגנה להסתדר חזרה לעזרה.
מתחת לסל הולכים פנימה לתמיר אבל הוא חייב לשפר את האחוזים מתחת לסל, בעיקר כשמשחק בצד שמאל וסוגרים לו את הצעד לאמצע. מול האיזורית 1:3:1 של המקומיים הם לא הצליחו לחדור והסתפקו בזריקות לשלוש. שולמן ומיארה הענישו אותם במתפרצות קלות, אבל כשקרפלס ואיגור נכנסו לבעיית עבירות ראשל"צ נאלצו לעבור להרכב נמוך של ארבעה ואפילו חמישה גארדים והכדורים הלכו פנימה לתמיר בקלות.

התהפוך איזורית 3:2 לאיזורית 2:3?
ירושלים עוברים לאיזורית 3:2 בכל Out Baseline וזה מקשה מאוד את הכנסת הכדור למגרש כי הגופות הגדולים עם הידיים הארוכות מסתירים את הנוף. גם בחצי מגרש הם שומרים איזורית מעניינת כי היא מורכבת מהבסיס של האישית המיוחדת, מפנה את הכדור בכוח לפינה אבל מחפה על תמיר שבד"כ יוצא לפינה רק כששעון ה-24 עומד להיגמר. בהתחלה רג'ואן ובורשטיין (ששומרים אחד למטה ואחד בכנף הנגדית של חברו) רצים מצד לצד ומשאירים את תמיר בצבע, כך שזה נראה לא מעט כאיזורית 2:3. הגמישות והיציאה לשחקן עם כדור של הגארדים/פורוורדים מצוינת, כך שהם מספיקים להגיע וששר בכל מקרה מוכן לקבל זריקה מהפינה, כל עוד תמיר מחכה בצבע לריבאונד.

בכוח או במוח?
בפלוס עשר, בתחילת הרבע האחרון, ספג סימון את העבירה הרביעית. מכאן ובמשך כחמש דקות ניסו האורחים לבודד עליו את השחקנים כדי שיחדרו ויוציאו ממנו את החמישית. השינוי הזה תקע את ההתקפה הקבוצתית של האורחים ויצר המון איבודי כדור שלמזלם לא תורגמו לסלים קלים במתפרצות. מיארה וקרפלס קיבלו החלטות לא טובות בניהול המתפרצות (בניגוד לדותן) ומנעו מקבוצתם אפשרות למומנטום שיהפוך את התוצאה. ירושלים קלעו רק חמש נק' בחמש הדקות וראשל"צ בריצה של 13-5 הורידו ל76-74.

ואז כרגיל
כשהמארחים הגיעו למינוס שתיים הם שוב ביצעו טעויות במתפרצת (אחת זריקה לשלוש והשנייה חדירה עם הראש בקיר, שניהם ביתרון מספרי של שלושה מול אחד), ספגו מיד שני סלים במתפרצת חכמה של דותן כשתמיר מסיים נהדר ועובר מהר את המגרש (מסיים יותר טוב את המתפרצת מאשר במשחק המסודר מתחת לסל) והרסו משחק ענק של קיסלב שקלע באחוזים מדהימים מחוץ לקשת. אפשר כנראה לומר שלום לתקוות הפלייאוף.

צל"ש
האלי הופ של מיארה לדאנק של איגור ברבע הראשון, ממש כמו ב-NBA.
הירושלמים קלעו בדקת הסיום 5 מתוך 6 זריקות העונשין שלהם. מזל טוב.

טר"ש
ראשל"צ, לקבל דאנק משחקן שעומד לבד בצבע כששומרים איזורית 1:3:1?
הירושלמים מאבדים כדור ב-out baseline ויוצרים מתפרצת של היריב. עדיף שיהיה 5 שניות מאשר סל קל בצד שני.