ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חסרונו הורגש, גיא דותן

חריש עמוק 3 - הרצליה וגבעתיים מרשימות
יואב חריש ,04/11/2008

יואב חריש ראה כיצד נפתחים עוד פערים בין הקבוצות בליגה ומספר על החסרים שבגליל ובירושלים, העומק של הרצליה והבונקר המופלא של גבעתיים.

על הפרשים, פערים והפציעות שביניהם
עד עכשיו ראיתי חמישה משחקים בליגת הנוער, כשחמשת המשחקים היו על הנייר בין הקבוצות שאמורות להיות חזקות העונה. בפועל, ההפרש הממוצע עומד על 21.5 נק' למשחק. רק עשרה מתוך 35 משחקים הסתיימו בפחות משמונה נק' הפרש. הפערים שהיו מקודם ממשיכים לגדול ופערים שלא היו קיימים פתאום נפתחים. בכל המשחקים שראיתי, חיסרון של שחקן אחד חשוב (פציעה בד"כ) גרם למפולת קבוצתית והואקום לא התמלא. אם היינו רגילים שבמשחקים בין הקבוצות ה"גדולות" ל"קטנות" היו הפרשים גדולים בשנים האחרונות, מה נגיד על ההפרשים העצומים בין ה"גדולות ל"גדולות"?

מה שאין ומה שיש
גליל של העונה שונה מהקבוצות שהורגלנו לראות בשנים האחרונות בכפר בלום. אין שחקן שיכול לשחק בצבע (כמו ליוטרין, שירן) ואין גארד מספיק דומיננטי שדומה באיכותו לקודמיו (כמו יוגב, סבג). אבל יש את הרמלין, פייטר בלתי רגיל, מאמן בנשמה ומנהיג אמיתי מנסה לעשות הכל. מעודד מהספסל, מנווט את השחקנים על המגרש, מכיר את התרגילים של היריבה (לפעמים יותר מהיריבה עצמה), מקריב את הגוף בהגנה ולא מוותר עד השנייה האחרונה. תענוג עבור כל מאמן, היתרונות עולים על החסרונות.

זאב, זאב
העומס ההתקפי נופל על וולף ואוחנה. במשחק בתיה"ס בראשל"צ השניים נכנעו לשמירה מצוינת, אישית וקבוצתית, ולגליל לא היה מענה. מול הרצליה, ללא אוחנה וששון (פציעה קשה, שיהיה בריא), וולף לא יכול היה להתמודד עם ההגנה האגרסיבית של המקומיים לאורך משחק שלם. חוסר היכולת של חבריו לחדור לצבע, ליצור יתרון ולעבור את המגן שלהם בכדרור (למעט שטראוס), השאיר אותו למבצעים אישיים וקשה לבוא אליו בטענות. ובכל זאת, וולף (ואוחנה כשיחזור) חייבים מתחילת המשחק להפגין נוכחות, לקחת זריקות, לחדור ולהגיע לעונשין. אם הרבע הראשון נגמר ב-23-8 כשוולף לוקח בקושי שתי זריקות ואפילו לא עושים עליו דאבל אפ אז המשחק כמעט גמור. לזרוק יותר ולקלוע בחצי השני כשהיתרון סביב 25 נק' זה יפה, אבל חייבים אותו מהתחלה.

הואקום לא מתמלא-א'
בגליל יצטרכו לקבל את העובדה שבניגוד לשנים קודמות הם כנראה לא יתמודדו על אחד משני המקומות הראשונים בצפון ויאלצו לעבוד קשה להיכנס לפלייאוף. העובדה שהקבוצה התפרקה משחק שני רצוף צריכה להדליק נורה אדומה אצל ראובן נויברגר. חיסרון של שחקנים מרכזיים הוא הזדמנות לאחרים להוכיח את עצמם ולקנות את מקומם על המגרש. זה מתחיל בהגנה, מלחמה ומוטיבציה ועובר להתקפה, אסיסטים, חדירות, קליעות, סחיטת עבירות וקבלת החלטות. החטאות עונשין ואי ביצוע עבירות מראים על רמת נמוכה של מוכנות מנטלית ובריחה מאחריות של השחקנים. מי שלא לוקח את ההזדמנות כשהיא מגיעה, שלא יתלונן כשהיא לא תחזור.

ואפרופו תלונות
שחקני הגליל לא הפסיקו לנדנד לשופטים מתחילת המשחק. כמעט כל שריקה לוותה בתנועות ידיים, הבעת פליאה עמוקה ותגובה בסגנון הקוזאק הנגזל. אני מציע לשחקנים להתרכז במשחק ולא בשופטים. הטעויות שהם מבצעים והיכולת החלשה לא קשורים לשופטים. כדאי לחזור לפרופורציות ולהגינות ולהפסיק להציק. כשמגיע שופט ליגת על כמו דודי רומנו צריך לתת כבוד ולכבד שריקות, גם אם הן לא מוצאות חן בעיניכם. לא צריך להוציא את התסכול האישי והקבוצתי עליו, וזה לא משנה אם זה רומנו או שופט שהגיע בפעם הראשונה לשפוט נוער. לרומנו אני מציע להרגיע במהרה את השחקנים הסוררים ולהחזיר אותם לסורם. מי שלא לומד במוח- לומד בכוח.

עומק
הקבוצה של רוני קאן, להבדיל מהשנתיים הקודמות, נהנית לא רק מחמישייה טובה אלא גם מספסל שתורם. הדומיננטיות של השלישייה המובילה ברורה (וינטר, שמואלי, חבקין) אבל התרומה של החברים משמעותית ולמעשה תכריע לאן תגיע הקבוצה. שמואלביץ' עוזר בהובלת הכדור ויוצר, חממי תורם הגנה ושליטה, אלחדף, שמעוני ורוטשילד נלחמים בשני צידי המגרש והקינוח הוא אלבז, שחקן חזק עם יד רכה וביצועים יפים בצבע. אם רק יימנע מצבירה מהירה של עבירות יוכל להיות יותר דקות על המגרש ולעזור לקבוצה.

הבעיות הישנות והעתיד של חבקין
הסגירה לריבאונד והמחויבות של השחקנים לכך לוקים בחסר. אם גליל לוקחים בארבע הדקות הראשונות של המשחק חמישה כדורים חוזרים בהתקפה אז עדיין יש מה לשפר. למזלם גליל החטיאו עונשין ולא הענישו אותם מיד בהתחלה. גם הכדורים שעפו רחוק מהסל היו של גליל, לכן ברור שלא רק חבקין צריך לקחת ריבאונד, אלא גם ובעיקר וינטר, שמואלי ושמואלביץ'. סימן השאלה ירחף מעל חבקין ככל שהעונה תתקדם. יכולת יש ובשפע, גם אתלטיות וכישרון. השאלה אם מבחינה מנטלית הוא יצליח להוביל את הקבוצה ולשמור על יכולת גבוהה לאורך זמן. זה המבחן האמיתי של שחקן בכיתה י"ב שרוצה להוביל את קבוצתו להישגים ולשחק בנבחרת הנוער.

השקט שלפני הסערה
בשקט בשקט, עונה שנייה ברציפות, גבעתיים מהווה כוח משמעותי במאבק על האליפות. מי שהצביע על ירושלים ומכבי כמועמדות להגיע לגמר צריך מעכשיו לקחת בחשבון עוד קבוצה. נכון, ההפסד הביתי בגביע לרעננה היה לא צפוי (לא לשכוח- בלי סולומון), אבל רעננה מצטיירת כאחת מארבע הטובות בארץ ויום גרוע עם נפילה מנטלית (אחרי זכייה בטורניר גבעתיים) הוא היוצא מהכלל שלא מצביע על הכלל. אל תמעיטו בערכם רק כי דותן ומנחם לא שיחקו. תנו להם קרדיט על מחצית שנייה נהדרת ומשחק קבוצתי מרשים ושובה עין. רוטנברג הופך לכוכב בליגה ומזכיר את ימי יועד בית יוסף ואם ימשיך כך לא תהיה ברירה אלא לבצע השוואה בין השניים.

רוטנברג והחברים
הצוות המסייע של רוטנברג משמעותי וצריך להוביל את הקבוצה רחוק. הדבר הכי טוב שקורה לו למען העתיד הוא העובדה שחן שניידרמן מצוות אותו בעמדה מספר שלוש ונותן לו חופש פעולה. גברי ושם-טוב יצטרכו להוכיח מול קבוצות שלוחצות שהם מסוגלים להתמודד מול הלחץ. ירושלים, גם אם נורא רוצה, לא יכולה ללחוץ (בטח ללא דותן ומנחם) ובקרוב הם יפגשו אחת שיכולה. פלג עושה עבודה נהדרת בהגנה, נלחם כמו אריה מול גדולים אבל חייב לשפר את קבלת ההחלטות בהתקפה. סולומון, ברגע שישאיר את הרכות בבית, יוכל להיות שחקן דומיננטי.

5 לב לבן
ירין הרט מגדיר מחדש את המושג קליעה נכונה. האם זוהי קליעה שמבוצעת טכנית נכון, או שמא קליעה שנכנסת? יש מקום לשיפור בנושא טכניקת הקליעה שלו (מקום נרחב) אבל אין מקום להשאיר אותו לבד על השלוש. הוא יעניש בכל הזדמנות, אם זה יציאה מחסימה נגד אישית (משחקים בשבילו), התמקמות בתפרים נגד האיזורית וכמובן במשחק המעבר. מובילי הכדור מחפשים אותו והוא מתמקם באומנות על השלשה ודופק אותן אחת אחרי השנייה. המטרות של הקבוצה ברורות והוא יהיה חלק קריטי מהתוצאות.

הואקום לא מתמלא-ב'
מעבר להררי הגובה של שחקני ירושלים לא תמיד מתגלה אופק ורוד. השליטה האבסולוטית בריבאונד ההתקפה כמעט ומתבטלת מול הגנה איזורית, התלות האדירה בדותן בניהול המשחק וביצירת חדירות מתחילה לבעבע, הקליעה מבחוץ לא מרשימה והאופי יעמוד למבחן כל העונה. החיסרון של הגארדים הפותחים לא התמלא והסתבר שלא תמיד יש כיסוי לביטוי שאוהבים לומר ש"בכדורסל אין ואקום". לא רק שיש ואקום, לפעמים הוא ממש גדול. תוסיפו לכך את הפציעות של זיסו ואודסר ותקבלו קבוצה כמעט נטולת גארדים, כשכל המעמסה נופלת על מאייר, בכר ולוגסי. לוי פתח את המשחק על רוטנברג במצ' אפ מאוד מעניין. מבחינה גופנית ואתלטית הוא בנוי נהדר להתמודד עם רוטנברג, אבל ירושלים שמרו המון דקות איזורית והמצ' אפ נמנע מלהתקיים לאורך זמן.

הבונקר של גבעתיים
הרבע הראשון הסתיים בשיויון 24 ונראה היה שאנחנו הולכים למשחק כמיטב המסורת בין המועדונים עם הרבה נקודות (כשאימנתי את גבעתיים ניצחנו בירושלים 129-124). שבע וחצי דקות למחצית, בתוצאה 30-26 לירושלים, חפרו המארחים את אחד הבונקרים המרשימים בתולדות האנושות. האורחים התפתו להפציץ מבחוץ, הכדור לא נכנס פנימה, לא היה שחקן שיכול לייצר חדירה ועמדת ההיי פוסט נותרה יתומה. כל אלה הביאו להיחלשות ריבאונד ההתקפה והמחצית הסתיימה ביתרון מקומי 36-34, כלומר רק ארבע נק' בשבע וחצי דקות לירושלמים.

התוספת לבונקר
הרבע השלישי סגר את המשחק כששניידרמן עבר לאיזורית לוחצת על רג'ואן העייף (שמטבעו אינו מוביל כדור). בחצי הראשון זה נעשה רק לפרקים ולא הניב תוצאות, ברבע השלישי הם חטפו ורצו להעניש. כשלא חטפו הם חזרו להתבצר בעמדות, סגרו לריבאונד והענישו במתפרצות. הרט ובר-נתן קלעו באחוזים נהדרים אחרי הנעת כדור מסודרת וחכמה, אהרוני ליהטט מחוף לחוף עם אתלטיות מדהימה כשהוא שורף את המגרש ומסיים נהדר מתפרצות וגברי את שם-טוב ניהלו נהדר ומצאו את החברים בכל הזדמנות. זה העלים את החיסרון של סולומון (שוב בעיית עבירות מוקדמת), מנע התמקדות מוגזמת ברוטנברג והותיר את שחקניו של דניאל ששר חסרי אונים.

הפואנטה
כדי שקבוצות יריבות לא יתמקדו בחיסול רוטנברג, חייבים השחקנים האחרים להראות שאי אפשר להשאיר אותם לבד. בשונה מהעונה של יועד בית יוסף, לרוטנברג יש צוות מסייע מעולה שיכול וצריך לדחוף את הקבוצה קדימה. המקום השלישי בעונה שעברה לא היה מקרה וכעת אחד משני המקומות הראשונים אפשרי, אפילו שמוקדם לדבר על זה. מצד שני זה לא מוקדם, כי דווקא המשחקים הקרובים, בפ"ת ובאשקלון, מהווים מוקש גדול. כדי להיות בצמרת אסור להפסיד לקבוצות המוקש בחוץ, שהרי בבית יותר קל מולן. ואם מנצחים את השתיים האלה בחוץ אפשר להגיע עם מאזן מושלם למחזור החמישי ולארח באמת למשחק עונה את השדים הצהובים.

בטור הבא
הפועל ירושלים מארחת את מכבי ת"א. אמור להיות אחד ממשחקי העונה, תלוי איך דותן ומנחם חזרו מפולין ואם הפצועים יבריאו. אני סוגר עכשיו על משחק עד עשר הפרש, חייבים לשבור את הממוצע.