ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק 2 - ירושלים בגמר
יואב חריש ,09/05/2008

יואב חריש ראה משחק כדורסל גדול בין ירושלים לר"ג והתאכזב שקבוצה אחת הייתה צריכה בסוף להפסיד. כל מה שהיה לנו במשחק הענק של חצי הגמר בטור מרגש ומיוחד.

הקדמה:
איך אני יכול לסכם ולפרשן כזה משחק גדול בעמוד A4 אחד? זה לא הגיוני, זה לא מקובל וזה לא מוסרי לדרוש ממני לבצע דברים בלתי אפשריים. צריך לבחור דברים ספציפיים אבל היו כ"כ הרבה. משחק ענק היה לנו בין ר"ג לירושלים, מתח, דרמה, 14 פעמים שיויון, 21 שינויי הובלה במשחק, מהלכים גדולים, טעויות מוזרות ושחקן אחד בי"א שאם ימשיך להתקדם עם המאמן שלו יוכל להיות העתיד של הכדורסל הישראלי.

המאמנים:
היה תענוג לראות את דו-קרב המאמנים. כל אחד הביא דברים חכמים מהבית (ר"ג פתחה באיזורית רגילה, עברה ל-1:3:1, לחצה המון, ירושלים באישית-איזורית כשתמיר לא יוצא מהצבע, אח"כ הגנה מיוחדת שתפורט בהמשך). חילופים בזמן, החלפת הגנות, פסקי זמן מתוזמנים ושינויים טקטיים בהתאם הביאו לכך שההפרש הגדול ביותר במשחק עמד על שש נק'. רוב המשחק עמד על יתרון של נקודה-שתיים לאחת הקבוצות, ובסיכומו של המשחק למאמן שהיו יותר כלים הזדמן לנצח את המשחק. הוא לא עשה זאת בסיום הזמן הרגיל אבל עשה זאת בגדול בהארכה.

הצבע בשליטה מוחלטת של ירושלים:
ירושלים הכריעה את ר"ג ע"י דומיננטיות בצבע בשני צידי המגרש. מתחת לסל של ר"ג תוצאת הריבאונד הייתה 21-19 לר"ג, מ-19 הריבאונדים ייצרה ירושלים 30 נק', סיבכה את ר"ג בעבירות (ארבעה שחקנים בחמש עב') וזרקה 41 זריקות עונשין. ר"ג לקחה 15 ריבאונד בהתקפה אבל זה היה לעומת 33 של ירושלים בהגנה, ובד"כ נבעו מזריקות שעפו רחוק מהסל. הם ניסו לצמצם את הפער ע"י שימוש נרחב בהגנה איזורית אבל הבדלי הגובה והמסה הכריעו. בהתקפה נתקלה ר"ג לאורך כל המשחק בחומה של תמיר בכל ניסיון חדירה ולא הצליחה לסבך אותו בבעיית עבירות.

הספסל של ירושלים:
רק שמונה שחקנים שיחקו דקות משמעותיות בירושלים, אבל רק אחד יצא בחמש עבירות וגם זה היה בסוף ההארכה. השמינייה המובילה של ירושלים התחלפה כל הזמן (עוד ארבעה שיחקו מעט) והספסל תרם 45 נק' ו- 18 ריב'. הכניסה של דותן, הרוש ולזר משפיעה מיידית בשני צידי המגרש. בעיית העבירות השפיעה קשות על ר"ג, הושיבה את יעקובוביץ' דקות חשובות על הספסל, והכי חשוב השאירה את ר"ג על המגרש כמעט בלי כלים כדי לנצח בהארכה. 10 נק' ו-11 ריב' בלבד תרם הספסל של ר"ג שחסר את שמריז ורותם. התרומה של כרמי, יונתן ארביב (אחוזים רעים מאוד), גורנפיין ואלפישר (לא קלע שלשה) לא הספיקה להטריד את הספסל הטוב בארץ.

העבירות של המשחק:
לעבירות ברבע הראשון נוטים לייחס לכך חשיבות נמוכה מאשר לעבירות בסיום, הבעיה שהעבירות האלה מצטברות ועולות ביוקר בהמשך. העבירה הרביעית של יעקובוביץ' באמצע הרבע השלישי הייתה טעות גדולה, לא הייתה לו סיבה לבוא לעזור כשיש לו שלוש עבירות ולשלוח ידיים בצבע על תמיר. החשיבות של יעקובוביץ' ושל דקות המשחק שלו הייתה קריטית לקבוצה. הוא אומנם שרד תשע דקות ברבע הרביעי אבל ביצע את החמישית (לא הייתה ברירה) ולא שיחק בהארכה. תוסיפו לכך את העבירה של יואב ארביב, השחקן הטוב ביותר של ר"ג, אחת בשלשה של הרוש בשניות הסיום של הרבע השלישי והחמישית שלו בתחילת ההארכה על קו החצי ותקבלו מעט כלים בסיום.

ההגנה של ירושלים:
כמו תמיד, ששר מביא לנו דברים חדשים, ואני צריך רבע שלם כדי להבין מה הוא שומר... אז ככה- קבלו את הקומבינציה-מצ' אפ! שניים אישית על זיגדון ורוב/יעקובוביץ', הצבת רג'ואן/בורשטיין ב-Top of the key כדי שיעשו חילוף עם הגארדים בכל חסימה, דותן/חלד ותמיר למטה, מוכנים לחילוף את הגארדים יוצאים לפינות. המטרה, סגירה מוחלטת של הצבע ע"י תמיר, חילופים על כל חסימה שיציבו פורוורדים אגרסיביים על זיגדון ורוב ופיתוי שהאחרים יזרקו. הירידה להגנה הייתה מפתח שהתחיל עמוק בהתקפה של הקבוצה ובהליכה האינטנסיבית פנימה, ההחבאה של תמיר בצבע כדי להימנע מ-P & R השאירה אותו 40 דקות על המגרש ומנעה ממנו עבירות.

קצב המשחק:
ניסיונות הריצה של ירושלים כשלו לעיתים קרובות, אבל העצירה של ר"ג על 16 נק' בלבד במתפרצת עשו הבדל משמעותי במשחק והביאו את ירושלים לקצב שרצתה. הלחץ של ר"ג היה נכון ויעיל כשכפה איבודי כדור, הבעיה הייתה שהם לא ניצלו אותם להעניש ולפתח קצב משחק מהיר לאורך זמן. תחרות ריצה הייתה מנטרלת את הדומיננטיות של תמיר, והקצב שירושלים הכתיבה איפשר לו לשחק כ"כ הרבה דקות. הריצה המשמעותית היחידה של ר"ג הייתה באמצע הרבע השלישי והניבה 20 נק' בפרק זמן קצר.

השומרים של זיגדון:
החלפת השומרים לאורך המשחק השתלמה בהתחלה ובהארכה. זיגדון קרס מעייפות בדקות הסיום, כשמעט הכלים שנותרו לר"ג איפשרו לששר לשלוח עליו דאבל אפ בכל פוזשן בסיום (חוץ מהמהלך האחרון) ובהארכה. שישה שחקנים קיבלו כמשימה את שחקן העונה ועשו עבודה טובה לאורך חצי משחק. הם דאגו שימסור בתחילת ההתקפה, ניסו למנוע ממנו קבלה וחדירה ובעיקר שיבשו לר"ג את המשחק ע"י מניעת האסיסטים שלו. זיגדון חזר לעצמו מאמצע הרבע השני ועד לסיום הזמן הרגיל במגוון קליעות כשבורגר מעביר אותו לעמדת הקלע שיוצא על חסימות ובורח למגנים שלו, ובגא'מפים נהדרים ולקיחת אחריות הביא את ר"ג עד לבאר.

יואב ארביב:
אה, כן, והיה עוד מישהו שעזר לר"ג להגיע רחוק, מעבר למשחק טוב של יעקובוביץ' ומלחמה של רוב. לשחקן הזה קוראים יואב ארביב, ותאמינו או לא, בחרתי אותו בסיבוב הראשון לחמישיית הסיבוב. יואב נתן משחק הירואי, מלחמה אדירה בהגנה שכללה ריבאונד, חטיפות, סחיטת עבירות תוקף והשתטחויות על הפרקט, בדיוק מה שר"ג הייתה צריכה בשביל להיות במשחק. בנוסף, ר"ג ניסתה לערב את תמיר ב-P & R כי ידעו שהוא לא ייצא מהצבע ויואב העניש אותו בקליעות מטווח קצר, בשלשות ובחדירות. יופי של משחק שלא הספיק כדי להגיע לגמר.

נאיביות, אחריות ובגרות:
מה אפשר עוד לומר על סיום מותח של משחק מותח? המון טעויות של לחץ, מתח וחוסר ניסיון, בעיקר של ירושלים, איבודי כדור בזמנים קריטיים, החטאות עונשין וזריקות משוגעות לשלוש במקום לחדור. מצד שני, דותן עם שלשה ענקית, תמיר שלא חשש להגיע לקו בשניות הסיום ו-6-6 מהעונשין בדקה האחרונה של המשחק ניצחו לירושלים את המשחק. אז ירושלים שוב החטיאה בסיום המשחק הרגיל (כמו בסיבוב הראשון של הליגה), הלכה להארכה, קלעה בהארכה וניצחה שוב משחק צמוד כמו ברוב הסיבוב השני ובפלייאוף.

הקהל של ירושלים:
כמו הקהל של גליל בערב הגמרים, הקהל של העמק בסדרה מול ר"ג והקהל של חולון במשחק ההישרדות, גם הקהל של ירושלים נתן הצגה מדהימה של עידוד ותמיכה בלתי פוסקים בקבוצה. ארבעה או חמישה אוטובוסים שהגיעו מהבירה מילאו את היציע וצבעו את האולם באדום. כל הכבוד על מפגן מרשים, מחכים לראות אתכם גם ביום שני.

נפרדים מר"ג:
ליבי עם אנשי ר"ג, שנתנו עונה גדולה, סיימו במקום הראשון אבל לא הצליחו לנצח את המשחקים המכריעים בגביע ובליגה. תוסיפו לכך את ההפסד בגמר בתיה"ס ותקבלו קבוצה שלמרות עונה נהדרת מסיימת בלי תואר. בורגר עשה עבודה ענקית עם קבוצה ללא כוח משמעותי מתחת לסל, בשונה משאר הקבוצות שהגיעו לפיינל פור. הוא צריך להיות גאה בשחקנים ובעצמו על העונה הזו, לסיים מקום ראשון בעונה הסדירה לפני מכבי ת"א זה דבר גדול, גם אם אין בסיומו תואר. שני שחקנים בחמישיית העונה ושחקן העונה מגיעים מהקבוצה שלו- וזו המחמאה הגדולה למאמן. בהצלחה לשחקנים שימשיכו לבוגרים, לאלה שימשיכו עוד עונה בנוער, לאלה שילכו לצבא ולכל אלה שעשו במלאכה במשך שנה ארוכה ומתישה.

עונשין של שחקני נבחרת הנוער:
כרגיל אני ממשיך במעקב אחרי אחוזי העונשין של שחקני נבחרת הנוער: תמיר 50 אחוזים (5-10), דותן 66 אחוזים (4-6), רוב 33 אחוזים (1-3), זיגדון 72 אחוזים (8-11). יחד הם עומדים על 60 אחוזים (18-30)- פשוט לא מספיק טוב.

תאום המגדל:
23 נק' ו-24 ריב' הם נתונים מרשימים בכל קנה מידה ואכן תמיר ממשיך להראות שיפור מתמיד ביכולתו בשני צידי המגרש ובאגרסיביות שלו. אני לא רוצה להיות הורס מסיבות, אבל בכל זאת חייבים לציין שהוא נלחם מול שחקנים נחותים ממנו מבחינה פיזית, איבד שבעה כדורים וסיים רק עם 50 אחוזים מהעונשין. העובדה שהילד רק בכיתה י"א צריכה לשמח כל מי שאוהב כדורסל ישראלי ולהשאיר את הנורה האדומה דולקת אצל כל מי שמטפל בו. המשך שיפור שלו גם בעונה הבאה בסבלנות ובחוכמה יכולים להצמיח לנו אחד מצמד גבוהים שלא היו לנו כבר שנים. באירופה לא מחכים לו סנטרים בגובה 1.90, בינתיים, הילד יצטרך לתת עוד הצגה כזו גם ביום שני מול התאום בוכמן כדי לבסס את מעמדו ובעיקר להראות לעצמו שגם מול שחקנים בגודל שלו הוא יכול לתת משחקים גדולים.