ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק - הרכבת מהעמק והקטר מהרצליה
יואב חריש ,27/11/2007

יואב חריש איחר לנתניה, איחר להרצליה, אבל הספיק לצפות בשתי קבוצות הצמרת מהצפון מנצחות וממשיכות לדהור.

לא לומד מטעויות - פעם ראשונה
כבר לפני שבוע קיבלתי את ההוראה (במסווה שאופציית הבחירה בידיי) להיות בנתניה כדי לצפות לראשונה ברכבת העמק. מאורגן ומסודר יצאתי בזמן, רק כדי להיתקע בפקק ענק שנגרם בשל תאונת דרכים ולהגיע בסוף הרבע הראשון ביתרון 12-10 לעמק. הפעם אין אפשרות לצאת מזה, הקנס כבר מופיע בחשבון ואין סיכוי לסליחה או מחילה, אפילו אם הייתי נורא נחמד ודיווחתי לגלגל"צ.

העמק על אמת
מי שחשב שהעמק הם אפיזודה חולפת יכול להתחיל לבשל את המגבעת. הם שלטו במשחק ואחרי רבע שני עם איזורית לוחצת על כל המגרש (קבוצה של שרון אברהמי) ואיזורית רגילה על חצי מגרש, הגיעה המחצית השנייה וברובה שמירה אישית. האתלטיות שלהם מאפשרת עוד הזדמנויות בהתקפה אבל אסור להתעלם לרגע מיסודות המשחק שלהם, מהגיוון ההתקפי של השחקנים ומהאגרסיביות ההגנתית. העובדה שעשרה שחקנים משחקים דקות משמעותיות לא פוגעת ברמת המשחק כשמבצעים חילופים (להבדיל מקבוצות אחרות) וזה יהיה יתרון ענק בהמשך.

מצא את ההבדלים
שני התחומים שעשו את ההבדל היו התנועה ללא כדור וקבלת ההחלטות של שחקני העמק. בזמן שחג'בי ושגב חדרו לסל האפשרויות שלהם היו פתוחות כי עווד (יד רכה מטווחים קצרים וקשים), פלד ולוי נעו ללא כדור בחוכמה ובעיקר הראו את עצמם למוסרים בלב הצבע או מאחורי ההגנה (מול האיזורית). אם נוסיף לכך את קבלת ההחלטות הטובה של חג'בי (כולל שלשות נהדרות) ושגב (משחק בחוץ ומוסר נהדר) שבזמן החדירה מחפשים את החברים, שולטים בגוף ועוצרים על רגל ציר אז נקבל יתרון עצום בשני תחומים שמביאים ניצחון גדול במשחק חוץ קשה.

יהלומים לא מלוטשים
אחרי מס' ניצחונות, תוספת של עידן פלדה על הקוים (בהצלחה בשוהם) וחזרתו של קדוש להרכב הגיעו המארחים למשחק שיכול היה להצביע על צמרת, אולם בסיומו נראה רק מרכז הטבלה. ההגנה האיזורית שהתחלפה לאישית תקעה למס' דקות את משחק ההתקפה של האורחים אבל ההתקפה האיטית, חוסר הסבלנות על הספסל ועל המגרש (טכנית ובלתי ספורטיבית בזמנים חשובים), קבלת החלטות ברמה נמוכה (קדוש), חוסר מנהיגות (איפה אוסטפלד? איפה שכטר? איפה גרפינקל ?), התעקשות להכניס בצורה צפויה את הכדור פנימה לחזן וינאי ובעיקר אנמיות הציגו קבוצה כבויה שנכנעה להתלהבות וליכולת של האורחים המגובשים והבטוחים בעצמם.

רוצה שתרוצו מהר לפני שיגמר
דווקא משתי קבוצות שאוהבות ללחוץ, לבצע דאבל אפ ולהכריח טעויות של היריב אני מצפה לראות הרבה יותר מתפרצות. משום מה אחרי חטיפה או ריבאונד השחקנים התעקשו לשחק לאט במקום להעניש את היריב. בפעמים הבודדות שרצו הם הגיעו לזריקות קלות ובעיקר לקו העונשין, נתניה בסיום הרבע השני והעמק בתחילת הרבע השלישי ובסיום המשחק. זו אחת הסיבות העיקריות לתוצאות הנמוכות שיש בצפון ולא רק ההגנות הטובות. כשיש חוסר יציבות בקליעה מבחוץ ובמשחק הפנים, כדאי ששתי הקבוצות ירוצו וישיגו סלים קלים באחוזים גבוהים.

לא לומד מטעויות- פעם שניה
בניסיון לפייס את האלים החלטתי לעצור בדרך חזרה בהרצליה, לבקר לראשונה את הקבוצה של רוני קאן ולראות איך כפ"ס מתאוששים מההפסד בשבוע שעבר. לצערי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות וגיליתי שבמקום לקבל ברכות על היוזמה, הופיע עוד קנס בחשבון, בעקבות כניסתי למשחק באמצע הרבע הראשון, ביתרון 11-8 לאורחים.

הטבלה לא משקרת?
ברבע הראשון ספגו הרצליה 20 נק'. מיד חיפשתי בדפים וגיליתי שלמארחים יש את ההגנה הטובה ביותר עד עתה (חוץ ממכבי), ממוצע של 66 נק' למשחק. מכאן והלאה הם עצרו את האורחים על 46 נק' אבל לא צריך להתלהב יותר מדי, כי כפ"ס החטיאו לפחות 15 זריקות עונשין ועוד שמונה שלשות חופשיות. למרות האגרסיביות, הרצון לשמור (לויצקי ומרציאנו מאוד מנסים) וקו אחורי שיכול להציק לכולם (מנחם ושמואלי), הם מבצעים יותר מדי עבירות ומשתמשים לרוב עם הידיים. כדאי שיבינו שאצל רוני שומרים רק או בעיקר אישית, אז הגיע הזמן ללמוד את היסודות, גם גיל נוער זה לא מאוחר מדי.

השקעה לטווח ארוך
למרות שכפ"ס שוב הפסידו הם צריכים לצאת מעודדים. הם נלחמים, רצים, לוחצים ומפוצצים וכך צריכה לשחק קבוצה שנלחמת למטה במטרה לעלות למעלה. הקליעה משלוש של קפלן, יחד עם הריצה למתפרצות והובלת הכדור של שלסמן ומנהיים יוצרים יותר אפשרויות במשחק החוץ ויתנו לזמיר ונויברט את השקט שהם צריכים בצבע. בוצע שיפור ניכר בהכנסת הכדור מתחת לסל ולא רק שלא איבדו את הכדור אלא הצליחו לייצר נק'. חשוב מאוד שישמרו על קור רוח ויעזבו את השופטים, זה רק מוציא אותם מהריכוז וגורם לאנטי נגדם.

שלושה גרושים ללירה
קבוצה שנלחמת למטה חייבת לבצע שלושה דברים עיקריים: הראשון- לקלוע עונשין באחוזים גבוהים (והם מגיעים הרבה לקו- הרוש וזמיר בעיקר), השני- לשפר את יכולת הסיום מתחת לסל כי הם מבזבזים המון נק' בזריקות קלות מתחת לסל, והשלישי- לבצע עבירות כששחקן עובר אותם בתחילת החדירה ולא לאפשר לו להגיע לקרש סל. בכל פעם שיכלו להפוך את המשחק הם קיבלו קרש סל פשוט כשיש להם עוד עבירות לבצע לפני שהרצליה יזרקו עונשין, כולל פעמיים בדקה האחרונה, שלא לדבר על ריבאונד ההתקפה שמנחם לקח להם מתחת לאף 45 שניות לסיום.

פגישת מחזור של טרום קדטים
פגשתי שלושה שחקנים טובים ונחמדים שאימנתי בטרום קדטים לפני שנתיים: בוכבינדר- מאוד לא אהבתי את ההתנהגות אחרי שהוחלף. אני מבין את התיסכול והרצון לשחק אבל לא ללחוץ יד לשחקן המחליף ולבעוט בכסא לא מקדם לשום מקום. דבר עם רוני ושאל מה צריך לעשות כדי להשתפר. רוני יסביר, אתה תבצע והכל יהיה בסדר. חיימוביץ'- לקבל פאול טכני בשלב כזה ובצורה כזו? כ"כ לא מתאים לך. טוב שהוד שלח אותך ליציע בעקבות מה שעשית, אני מניח שלהבא זה כבר לא יחזור. אל תיגרר אחרי כולם. שמואלי- חדירות נהדרות ואפילו ג'אמפ אחד אחרי כדרור בדיוק כשתהיתי אם שיפר את הקליעה.

מטבע שני שקלים לסיום:
- גיא לויצקי הוא פוטנציאל עצום והעבודה איתו מתחילה להניב פירות. הוא משקיע בהגנה (לעיתים פאולים מהירים וטיפשיים) ועובד עם הרגליים (ניסו לבודד את שלסמן עליו לחדירה והוא עצר אותו). בהתקפה הוא משחק בחוץ, נע בלי כדור וזורק. אני עדיין מחכה לראות אותו מוריד כדור לרצפה ומסיים בדאנק. אני בטח לא מחכה לראות אותו שוב מבצע עבירה חמישית בלתי ספורטיבית בהתקפה בזמן כ"כ קריטי, מהלך שנתן לכפ"ס אפשרות להוריד לשלוש הפרש. נכון שקפלן חימם והטריף אותו, אבל בד"כ השופט תופס את זה שמחזיר. פעם הבאה אל תחזיר.

- בעוד שרוב שחקניה של הרצליה בכיתה י"א, עמיר מנחם מהווה מנהיג בלתי מעורער. אחד היחידים שהמשיכו מהעונה שעברה המוצלחת, הוא דוחף את השחקנים, מעודד, לא מוותר על שום כדור ומראה חוכמה וניסיון להדריך את החדשים. הוא לוקח בד"כ זריקות טובות ושיפר את הקליעה מחצי מרחק. אי אפשר להתעלם מהסל שקלע אחרי שהכניס כדור מתחת לסל על הגב של המגן, אסף אותו בחזרה וקלע. חשוב בשבילו ובשביל הקבוצה שיעבור את החצי יותר מהר ובפחות כדרורים כי עושה רושם שהם לא מתמודדים טוב מול לחץ (כולל וינטר ושמואלי).