ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק - קאן, קאופמן וכל השאר
יואב חריש ,06/02/2007

חשבנו שקוראים לטור "חריש עמוק" אבל מסתבר שצריך לקרוא לו חריש עצבני, אחרי הטור שיצא תחת ידיו בעקבות המשחק בין רעננה להרצליה.

אחרי שבוע מחלה (לא לדאוג, הבוס דואג לביטוח ופנסיה) חזרתי בכוחות מחודשים. נשלחתי לקרב הצמרת רעננה-הרצליה, שתי הקבוצות האדישות ביותר בכדורסל נוער אבל איזה קרב ואיזה נעליים! מרוב תסכול קפצתי לקרב התחתית בין הפועל ת"א לרחובות. לפחות היה מתח. ואז גיליתי שיש חצי גמר גביע המדינה לשחקנים מבוגרים...

משחק ראשון: רק מי שמגיע לו.

לבד במערכה- יורם קאופמן, מאמן רעננה:
משחק צמרת, קרב על הפלייאוף ורק המאמן רוצה לנצח. שחקנים- תתביישו! המאמן בטירוף ואתם-כלום! בהתחלה אחד הגבוהים שלכם (בלי שמות אמרתי) שמר על טל רונן. לא סביר ששנייה לפני תחילת המשחק זה הוחלט, בטח תרגלתם את זה בשבוע האחרון. רק מתחיל המשחק, עדיין אין עייפות וחוסר ריכוז, וטל רונן לבד לשלשה!!! כל הבכירים היו חושך, וזה בסדר, מותר לתפוס יום רע בהתקפה (כמה זריקות אפשר להחטיא לפני שתחדרו לסל?) אבל אין יום רע בהגנה. אפשר להמשיך עם הפוזות, הדאווין והמהלכים של And 1 שאתם רואים בטלויזיה, ועם קבלת ההחלטות המזויעה של מובילי הכדור, אבל למה לבוא לעזור על חדירה כשאתם שומרים בצד החזק את טל רונן??? נכנס גיא שמואלי הצעיר ומוביל את הכדור בהססנות - למה לא לוחצים אותו? למה גיא לויצקי הצעיר לוקח ריבאונד התקפה אחרי זריקת עונשין מול הגבוה שבכיתה י"ב? אז יורם פונה לשחקנים המשניים, הצעירים. נותן לכם הזדמנות. כמה פעמים זה יקרה? אז במקום להילחם על כל כדור אתם פסיביים ועושים טובה כאילו מגיע לכם משהו? אז היו חילופי הגנות, פסקי זמן, חילופי שחקנים, הכל. פשוט ייאוש. פלייאוף? הצחקתם אותי. הדבר היחיד שיורם טעה בו הוא שלא השאיר את כל הבכירים על המגרש לסבול. אתם גרמתם לבושה, לא הגיע לכם פרס לשבת בחוץ.

ממש לא לבד- רוני קאן, מאמן הרצליה:
כמה קבוצות בליגה שומרות רוב הזמן אישית? כמה קבוצות בליגה משחקות תנועה חופשית וחדירות והוצאות נגד אישית או איזורית? לפני שבועיים ראיתי אימון נוער של הרצליה ובו תירגלו את יסודות הכדורסל וקבלת ההחלטות. אח"כ דיברתי עם רוני ושאלתי למה הוא מתעקש לשמור רק אישית בליגה שכולם המציאו הכל. הוא אמר שבבוגרים שומרים מעט מאוד את סוגי ההגנות שעוזרות בנוער לנצח משחקים והוא מחויב לשחקנים שלו שיוכלו להתמודד בבוגרים עם היסודות הכי טובים בשני צידי המגרש. אפשר להתווכח, אפשר להתדיין, אי אפשר שלא להעריך את היושר והדרך שלו! סביר שלשחקנים לא היה קל לקבל את הדרך, חלקם באו אחרי שחוו מאמן מצוין כמו אבי אבן ופתאום באה גישה חדשה שקוראת תיגר על כל מה שעשו לפני כן. כל מה שמאמן נוער צריך זה להוציא כל שנה לפחות שחקן בוגרים אחד לגיטימי ואני מהמר שרוני יוציא יותר מאחד. ברבע הרביעי שיחקו המחליפים הצעירים כולל החבר'ה מכיתה י', ולמרות שהם לא השקיעו ולא נלחמו, רוני המשיך להעיר הערות, לתקן טעויות ולהדריך. כשתגיעו למאמן שישב על הספסל ויפסיק לאמן ברגע שהמשחק גמור אולי אז תעריכו את מה שהיום יש לכם ביד. ואם שאלתם לגבי הישגים? גמר אליפות בתיה"ס ועוד מעט פלייאוף בצפון זה מספיק?

העוזרים החביבים- טל רונן, אלירן סיון, אלמוג קרלינסקי ושני צעירים:
אלירן סיון מנהל את המשחק, חודר בשתי ידיים, מוציא כדור אחרי חדירה. משפר את יכולת הקליעה תוך כדי כדרור אבל תחום זה עדיין טעון שיפור. בהגנה לוחץ את הגארדים, מונע את הכדור, בא לעזרה על חדירות, חוטף וגם תורם בריבאונד. פייטר שנלחם על כל כדור וצריך להתמיד עם היכולת לאורך כל המשחק ובכל משחק. אחרי האימון שראיתי הוא נשאר לשפר אתלטיקה וכוח- כיף לראות שחקן משקיע בעצמו, זה בטח קשור איכשהו למאמן שלו.

אלמוג קרלינסקי רגוע ומרוכז. מגוון בהתקפה, החל מחדירה (בעיקר ימינה) ועד קליעה מחצי מרחק ומשלוש. יכול להוביל כדור במתפרצת, לוקח ריבאונד התקפה, מקבל החלטות נכונות ומוסר אסיסטים נהדרים. נושא הקליעה תוך כדי כדרור עדיין לוקה בחסר וחשוב שישתפר בתחום זה לקראת המעבר לבוגרים. קורא נהדר מסירות של היריב (רוב החטיפות שלו באות מעזרה בהגנה), מתייצב לסחוט עבירות תוקף וסוגר לריבאונד. צריך לשפר את עבודת הרגליים.

גיא שמואלי וגיא לויצקי- שני הצעירים בכיתה י' מקבלים דקות משמעותיות. שמואלי גארד שעושה את דברים פשוטים. לוחץ את הכדור, רץ לריבאונד הגנה, סוחט עבירות תוקף ואז בהתקפה מגיע הביטחון לחדור והמרדף אחרי ריבאונד התקפה. לויצקי גבוה עם קליעה נהדרת מבחוץ. בכל שאר היסודות צריך להשתפר אבל הפוטנציאל קיים.

ואחרון אחרון חביב- טל רונן: הילד בטירוף, כל הזמן בתנועה, קליעה נקייה לשלוש, חדירה טובה (בעיקר ימינה), צריך לשפר את הובלת הכדור והשליטה בכדור. נלחם, לא פוחד לשמור את הגארד המרכזי, גם אם צובר עבירות (לעיתים שטותיות) ממשיך למנוע את הכדור, תורם בריבאונד הגנה, קורא את מהלכי היריב וסוחט עבירות תוקף. חיזק את הגוף שלו ורוצה כל הזמן. בפלוס עשרים כשנותרה דקה מעודד את החבר'ה הצעירים. כשהמאמן קורא לו לספסל המחליפים הוא רץ בטירוף כאילו המשחק עוד לא התחיל, ומשדר אכזבה כשהזמן אוזל והמאמן קורא לו חזרה לספסל. לאחר האימון שראיתי נשאר וביצע תרגילי אתלטיקה וכוח על המדרגות. מישהו אמר יועד בית יוסף?

משחק שני: המלחמה על הקצפת מול המלחמה על החיים:
לא הרבה אפשר לומר על משחק התחתית החשוב בין הפועל ת"א למכבי רחובות. רמה גבוהה לא הייתה אבל הרבה מתח ומלחמה על כל כדור. לחץ, החטאות עונשין, החלטות מכריעות של שחקנים צעירים, בקיצור דרמה.
זה הזמן לספר קצת על ההבדל בין המאבק למעלה למאבק למטה. זה דומה להבדל בין עשירים לעניים. למעלה האויר צלול יותר, למטה הוא קצת מסריח. למעלה אתה נאבק על הפלייאוף. הצלחת? יופי. לא הצלחת? כואב אבל זה יעבור מהר. למטה אתה נאבק על הישארות בליגה. הצלחת? הקלה ענקית. לא הצלחת? לא תישן כמה לילות וזה ירדוף אותך עד לשנה אחרי בנוער ארצית. בשני המקרים יש לחץ, אבל הלחץ הוא שונה. הלחץ למעלה הוא מאבק על השמחה. הלחץ למטה הוא מאבק על מניעת העצב. הלחץ למעלה מרגש, מדגדג. הלחץ למטה עוצר את נשמתך. למעלה אתה חי, השאלה באיזה תנאים. למטה השאלה היא אם בכלל אתה חי. הייתי בשני הסרטים, אני מאחל לכם רק מאבקים למעלה. למטה זה פשוט סיוט וגם אם אתה מצליח בסוף, זו לא ממש שמחה, זו יותר אנחת רווחה ענקית.

משחק שלישי: בערך כל עשר שנים:
אתמול נפל דבר בישראל. לא, הנשיא לא מואשם בעוד משהו, גם לא ראש הממשלה, עדיין אין כסף לעניים ולזקנים, הנהגים במדינה ממשיכים לנסוע כמו משוגעים והרופאים, כשהם לא יודעים מה יש לנו אומרים שזה וירוס שיעבור. מכבי הפסידה בחצי גמר גביע המדינה.
- אני מבקש מארגון המאמנים לארגן השתלמות מקצועית שיעביר אותה אפי בירנבוים ויתמקד רק בהכנה למשחק הזה. שיראה מה הוסיף, מה שינה, יציג את הקלטת הערוכה, הכל. אנחנו רוצים ללמוד ממך! דרך אגב, היללת ושיבחת את העוזר שלך, פשטו שכחת לציין את שמו (בטח מרוב התרגשות). אז שמו הוא רועי חגאי ומי שלא זוכר גם חגאי עשה נצחון גדול בגמר הגביע לנוער מול מכבי ת"א כשאימן את הפועל ת"א לפני שנתיים.
- הגביע נועד להפתעות מהסוג שראינו אתמול. הליגה נועדה להראות מי הכי טובה לאורך זמן. רעיון הפיינל פור על האליפות פשוט נראה אדיוטי יותר מיום ליום. אבל מי שפיספס אתמול אל דאגה - יש עוד גביע מדינה בחודש יוני...
- בשנת 1997 שיחקו בגמר ה-NBA שיקאגו ויוטה ושיקאגו זכתה. שנה אח"כ שוב נפגשו שתי הקבוצות בגמר. קארל מלון, כוכב יוטה, היה חלש בשני המשחקים הראשונים. בפרומו למשחק השלישי הציגו קטע מריאיון שאמר שהוא שמח קיבל הזדמנות שנייה לשחק נגד הקבוצה שניצחה אותו בעונה שעברה ו- " sometimes you get your wishes". אח"כ הראו קטעים משני המשחקים שהוא לא פגע ואז שדר הפרומו הוסיף: "sometimes you have to be careful what you wish for…". לתשומת ליבם של אוהדי ירושלים ששמחו לקבל את בני השרון...

קצת לפני הסוף:
- מזל טוב לאחות הבכירה של ראשל"צ, הצלחתם לא לאבד את יתרון גדול ברבע הרביעי.
- כדאי לאבי אבן לעשות משחקי אימון נגד בוגרים באמצע השבוע, ימי שני כרגע הם פשוט בזבוז זמן.
- כדאי לשחקנים להישאר אחרי האימון לשפר יכולות. דברו עם טל רונן ואלירן סיון, או חפשו את בית יוסף במסנג'ר.