ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

ג'ימי, עונה מושלמת

חריש עמוק 3- גמר במעמד צד אחד
יואב חריש ,12/05/2009

יואב חריש הצליח אחרי שבוע ימים לכתוב על הערב המרשים שהפיק איגוד הכדורסל, אליו הגיעה רק קבוצה אחת. מכבי ת"א זכתה באליפות המדינה לנוער בצדק, ושוב סגרה לחלוטין את ההתקפה הירושלמית. השאלה הגדולה היא לאן כדורסל הנוער הולך?

מכבי ת"א - אלופה בצדק
מכבי ת"א זכתה שוב באליפות המדינה לנוער, ובצדק. השחקנים הכי טובים בגיל הנוער שיחקו בקבוצה, כולל השחקן הטוב ביותר שעדיין אני חושב שמקומו השנה היה בבוגרים ולא בנוער. גארדים מצוינים דוגמת טישמן, שטרקמן, שמחוני ובר אבן, טורף רעב כדקלו, ועוד מחליפים שנתנו בשלב כזה או אחר דקות משחק טובות (לויטס, טננבאום, צור, גינזבורג וזלמנוביץ'). המאמן אריק "ג'ימי" ג'ימייטיס קיבל את המושכות והכין את הקבוצה בצורה נפלאה לכל משחק חשוב אליו הגיעה, יחד עם העוזר נמרוד מיטל ומאמן הכושר, רגב פנאן. הקבוצה הציגה עליונות על פני כל קבוצות הליגה, הציגה את ההגנה הטובה ביותר בארץ ולא הותירה מקום לספק מי הקבוצה הטובה ביותר במדינה. החיבור בין השחקנים למאמן נראה בכל רגע על המגרש ולכימיה הזו היה חלק גדול מאוד בעונה נטולת ההפסדים.

מכבי ת"א - ההתקפה
בחלק ההתקפי התחושה הייתה שהקבוצה יכולה הייתה לשחק כדורסל יותר טוב, יעיל ומגוון. הקבוצה אומנם סיימה בטופ מבחינת סקור בממוצע למשחק, ו"ג'ימי" נתן לשחקנים מרחב חופשי לייצר התקפה מרתקת, אולם השחקנים לא הצליחו להביא את החופש לידי ביטוי התקפי יעיל ובעיקר קבוצתי. התחושה הייתה שהשחקנים התרכזו לא פעם בפעולות אישיות ופחות בפעולות קבוצתיות. שלא יהיה ספק, ברמת ההישג הקבוצתי השחקנים הגיעו למקסימום העונה, מבחינת הרמה והיכולת התחושה היא שהם יכלו להראות דברים הרבה יותר טובים.

הגמר
דווקא במשחק הזה הציגו שחקני מכבי לא מעט דקות של משחק קבוצתי יעיל, שפירק את ירושלים מאמצע הרבע הראשון וגמר את המשחק מוקדם מאוד. שטרקמן כבל את דותן באזיקים, בר אבן (במהלך מבריק של ג'ימייטיס) מנע את הכדור מתמיר ודקלו שלח את רג'ואן לקחת זריקות לא טובות ולסיים באחוזים איומים מהשדה. טישמן פתח עם שמונה מהירות אבל הסיפור היה ההגנה של מכבי, או ההתקפה של ירושלים, תבחרו אתם.

המשחק הוכרע ע"י הכלים המוגבלים של ירושלים בהתקפה, שקלעה 51 נק' למשחק מול מכבי בשלושת המפגשים העונה, וע"י ההגנה האדירה של מכבי, עם הידיים הארוכות ובעיקר האינטליגנציה וההכנה המשמעותיות. אם תמיר הצליח לקבל כדור, הוא מיד פגש דאבל אפ שהכריח אותו לזרוק זריקה קשה או לאבד כדור. בוכמן הוצב על מאיירס והרשה לעצמו לשוטט חופשי ולעזור לכולם. המפתח בהגנה היה הלחץ הנהדר של הגארדים על המסירה פנימה לתמיר. טישמן ושטרקמן (אח"כ גם שמחוני) שיבשו לחלוטין את התזמון בהתקפה של ירושלים, כך שגם אם תמיר קיבל את הכדור זה היה במקום שונה משרצה ובזמן שונה משרצה.

בכל פעם שהייתה תחושה של ניסיון ירושלמי לחזור למשחק, אינטליגנציית המשחק של שחקני מכבי פירקה את ההגנה האיזורית. דניאל ששר ניסה הכל, כולל הגנת קומבינציה על שטרקמן/טישמן ובוכמן, הגנה שבד"כ לא רואים אצלו. התנועה עם ובלי כדור של דקלו פירקה את ההגנה, דותן ראה שלושה שחקנים בכל פעם שחדר והמשחק נגמר, כנראה עוד לפני שהתחיל. רג'ואן עוד המשיך לנסות בחדירות אבל כשמוסרים לתמיר על הרצפה מול דקלו/בר אבן במקום לגובה, זה לא משנה שטישמן יורד בכל רבע לספסל. במקום לחפש לחדור ולהפעיל לחץ על ההגנה של מכבי הם בחרו להפציץ לשלוש ברבע האחרון ולאורך העונה ראינו שזה לא הצד החזק שלהם.

דותן היה חייב להיות יותר אקטיבי ואסרטיבי ואפילו לכפות זריקות, מאשר למסור ולהיעלם לדקות רבות. הוא גם לא קיבל חסימות ועזרה מהחברים שישחררו אותו מהצבת של שטרקמן/שמחוני/טישמן. הם המשיכו לשחק לאט וממש התעקשו לא לרוץ למתפרצת ולנסות לייצר יתרון מספרי (גם ירידה טובה של מכבי להגנה). הירושלמים ביצעו רק 16 עב' לאורך כל המשחק וזה נתון שאומר הכל. שוב סף שבירה נמוך, חוסר אמונה מהתחלה ורק 48 נק'. מכבי גמרו את המשחק אחרי עשר דקות, הירושלמים לא זכו להגיע למצב שבו יצטרכו להגיב מנטלית ברבע האחרון, כמו במשחקים הקודמים בין הקבוצות.

איגוד הכדורסל - אירוע מרשים ומכובד
איגוד הכדורסל הפיק אירוע מרשים ויפה לסיום עונת הנוער. הסדר והארגון היו למופת, הבחירה באולם הראוי הייתה מצוינת והוא היה מלא (אווירה ססגונית ונעימה), הופעות ההתעמלות בין הרבעים (למרות שלהביא מתעמלות של הפועל ת"א למשחק בין מכבי לירושלים זה מתכון לשריקות בוז של הקהל הילדותי) ובעיקר הטקס במחצית המשחק. טקס הפרידה משחקני הנוער לאומית שסיימו י"ב היה טקס נהדר ומרגש, בו נאם מפקד חיל האוויר שלעבר, האלוף אליעזר שקדי, ובסיומו קיבלו השחקנים שי מאיגוד הכדורסל. חבל מאוד שחלק מקבוצות הליגה לא כיבדו את הטקס ואת המעמד ובחרו שלא להגיע, וחבל מאוד שחלק מהשחקנים בחר שלא להגיע. ההפסד היה כולו שלהם, ואיגוד הכדורסל צריך להמשיך במסורת היפה שהחל גם בשנים הבאות.

כדורסל הנוער לאן?
משחק הגמר החזיר את כולם לשאלה שמרחפת באוויר - לאן הולך כדורסל הנוער. התחושה של רבים בענף היא שהכדורסל בדעיכה, הן ברמת היכולת והן ברמת ההשקעה של השחקנים. הזמנים השתנו ובעידן הזה לילדים יש הרבה יותר אפשרויות וגורמים שמושכים את תשומת ליבם. למאמנים יש חלק חשוב בהבאת השחקנים לא רק לאימון ולמשחק, אלא למגרש בזמנם החופשי, כשאף אחד לא מסתכל עליהם. זהו הזמן החסר, כי אימונים ומשחקים יש ואפילו יותר מדי. שתי המסגרות המתחרות ביניהן (האיגוד וליגת בתיה"ס) מביאות לפגיעה בשחקנים שאינם מסוגלים לעמוד בשתי מסגרות (אפילו שלוש, עם תחילת פעילות הנבחרות כבר בסוף נובמבר/תחילת דצמבר).

הזמן שנשאר לשחקנים הוא מוגבל, העומס עליהם גדול ואנחנו עדיין לא עושים מספיק בשביל לנהל נכון את פעילותם. לא צריך להקל עליהם בדרישות שלנו, אבל צריך לנווט אותם נכון כך שלא רק יגיעו בריאים מבחינה פיזית לאימונים ולמשחקים, אלא גם רעבים מבחינה מנטלית ומוכנית מבחינה ריגשית. לצערי עושה רושם שהדרך לשם עוד ארוכה מאוד, כשאין גורם אחד שמכריע ומנהל את פעילות השחקנים. כל עוד זה לא יקרה, אין סיבה לבוא בטענות שהמשחקים ברמה נמוכה. הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לשחקנים את הכלים להצליח, והשחקנים מצידם לא מפיקים את המקסימום מהמצב הקיים. עד אז נקווה שנבחרת הנוער תצליח באליפות אירופה, ושבשנה הבאה תהיה לנו ליגה יותר טובה.