|
חריש עמוק 2 - גמר בתי הספר
יואב חריש
,19/01/2008
על ההגנה של עירוני ט', הטעויות של בליך, וגם תוצאות המצ'אפ בין שתי הקבוצות. יואב חריש מסכם משחק גמר ענק
ההתחלה והסוף
עירוני ט' הפתיעו כשפתחו את המשחק כשבוכמן ורוטנברג עוזבים את השחקנים שלהם ושומרים איזורית, רוטנברג למעלה ובוכמן למטה, כלומר הגנה מעורבת. ב-8-2 לעירוני המשחק נעצר למס' דקות (אחרי 2.5 דקות של משחק). בשלב הזה ההפסקה הייתה טובה לבליך, שכן כולם כבר הבינו את סגנון ההגנה של עירוני. בכל P & R של בליך יתבצע חילוף כשרוטנברג יקבל את השחקן עם הכדור והגארד שנחסם יעבור לשמור באיזורית למעלה. בוכמן, גם אם יודיעו על פצצה מתחת לסל, לא אמור לצאת משם. הטקטיקה ברורה. הייתה הזדמנות לשנות דברים באותה הפסקה ובהפסקות נוספות. דברים שונו אבל פתרונות לא נמצאו עד סיום המשחק. הפער נשמר ובליך לא הובילו עד הסיום.
האמת
בליך יצאו בזול משלושת הרבעים הראשונים. בכל אחד מהם, לולא החטאות של רוטנברג מתחת לסל, איבודי כדור טיפשיים של הגארדים במתפרצות, משחק לא קבוצתי ובעיקר החטאות עונשין, ההפרש היה צריך להיות 15- 25. ההתקפה של בליך נפלה למלכודת, העיפה זריקות מבחוץ בלי הכרה ופשוט נראתה חסרת אונים. אני לא זוכר בכל העונה רבע שבו שחקנים של ר"ג קולעים רק 9 נק' ונראים כ"כ אומללים. ההגנה של עירוני נטרלה לחלוטין את ההתקפה של בליך, החדירות לסל נראו מעוררות רחמים והייאוש על הפנים של כולם היה ברור.
שישה מול חמישה
מתחילת המשחק ועד סופו נראה כאילו עירוני משחקים עם שישה שחקנים בהגנה. לבוכמן לא הייתה סיבה לצאת מהצבע והוא שינה כל זריקה שבאה מולו. בגלל שנשאר מתחת לסל ולא בא מבחוץ בתנועה לעזור הוא הספיק גם לקפוץ לחסום וגם לחזור לקחת את הריבאונד. בשלב מסוים הוא הפסיק לקפוץ לחסום, רק עשה תנועה קטנה עם הראש והבריח את הילדים מהבית שלו. מעבר להשפעה שלו על הגארדים של בליך, חשובה מאוד מתחילת המשחק ההשפעה הפסיכולוגית שלו על ארביב ורותם. הוא לא הסתכל לכיוון שלהם, גם כשהיו עם הכדור. זה מעליב, משפיל ובעיקר נכנס לראש. בוכמן שידר להם שהם לא קיימים והם האמינו ונעלמו.
ספייס ג'אם
ביום שני הייתי בהדר יוסף וראיתי את מכבי מול גבעתיים. אני לא יודע מי הבחור הגבוה שפתח בחמישייה של מכבי, אבל הוא לא אותו אחד שפתח אתמול בחמישייה של עירוני ט'. יכול להיות שחייזרים השתלטו על גופו ונתנו לו יכולות של שחקן מעבר לים. המסירות מבחוץ פנימה, הטעיית קליעה והורדת כדרור בדרך לסל, שלשות והובלת כדור (לעיתים מוגזמת ומיותרת) הציגו שחקן שונה לחלוטין מהבחור של יום שני. מה שנותר לו ללמוד, בין היתר, הוא שצריך להופיע לכל משחק, גם אם יש שני משחקים בשבוע, וגם לכל אימון, גם אם יש עשרה כאלה בשלוש מסגרות שונות.
בליך והתעויוט 1- המצ' אפ ההתקפי
משחק עם שני "גבוהים" (ארביב ורותם/אלפישר/כרמי) שיחק לידיים של עירוני שלא ספרו את השחקנים האלה ולא חששו לקבל מהם נק'. כדי לשנות את ההגנה של עירוני היה צורך לשחק עם ארבעה גארדים –רוב, זיגדון, יעקובוביץ' ושמריז. זה היה מכריח את רוטנברג להידבק לגארד שקולע ומונע ממנו את האפשרות לעמוד על קו העונשין ולבצע חילוף על כל P & R. לארבעתם היה צריך לצרף את אלפישר. הוא היחיד שבוכמן ספר (מאז השלשות בשבוע שעבר) וגם כשהחטיא לקח זריקות טובות. הוא היה מכריח את בוכמן לצאת אליו או ל-P & R ומפנה את הצבע. בכל פעם שאלפישר היה על המגרש המגן נצמד אליו וזנח את עמדת העזרה (רוטנברג, שמיר). כששיחקו במס' מצומצם של דקות עם ארבעה גארדים בתחילת הרבע השלישי, ההפרש ירד תוך שתי דקות מ-14 ל-7. החזרה לשני "גבוהים" החזירה את הביטחון לעירוני.
בליך והתעויוט 2- הסגנון ההתקפי והירידה להגנה
בליך התעקשו לשחק ברוב ההתקפות P & R. כשרוטנברג/שמיר שיחקו מול ארביב ורותם/כרמי זה נוטרל ע"י חילוף. עם ארבעה גארדים לחמש דקות בוכמן נאלץ לצאת החוצה ולחזור מהר תוך הרתעת השחקן עם הכדור אחרת הייתה שלשה חופשית. במשחקים של ר"ג השנה ראיתי סגנון התקפה של חדירות והוצאות הרבה יותר מאשר סגנון של P & R, בטח שלא בכל התקפה. זה הביא להתקפות קצרות כששחקן אחד או מקסימום שניים נוגעים בכדור וכל השאר צופים בתקווה שבוכמן ייצא מהצבע או יעשה עבירה. סגנון החדירות וההוצאות היה מערב יותר שחקנים של בליך אבל לא פחות חשוב מערב שחקנים אחרים של עירוני בהגנה ומוציא מהם עבירות. בצד השני, הסגנון גרם לסוג של תסכול כשהשחקנים לא היו מוכנים לזריקות, איחרו לרדת להגנה ועירוני חגגו עם המון נק' במתפרצות קלות.
בליך והתעויוט 3- הלחץ על בוכמן
ללחוץ על כל המגרש את טישמן ולוי היה נכון, הן באישית והן באיזורית, עם טעות אחת חשובה- יעקובוביץ' או גארד אחר היה צריך לשמור את בוכמן, לא אחד מה"גבוהים". ארביב, רותם ואלפישר לא יצאו להפריע לבוכמן אלא חיכו לו על קו החצי. גארד היה לוחץ את בוכמן כבר מתחת לסל שלו, חוטף לו את הכדור, מכריח אותו לכדרר לרוחב ולהעיף בחוסר זמן מסירות ארוכות. בוכמן גם ניהל את ההתקפה על חצי מגרש ללא הפרעה. מול האישית אבל בעיקר מול האיזורית לא הופעל עליו לחץ בכלל, מה שאיפשר לו למסור בקלילות לשחקנים שחתכו מתחת לסל ולסיים עם 9 אסיסטים. משחק עם ארבעה גארדים היה יכול להציב מולו גארד ולא פחות חשוב, לשפר את הירידה להגנה.
לסיום
- פרנקו אמר שהוא כמאמן נבחרת הנוער לא אהב לראות את בוכמן תקוע בצבע ולא עובד עם הרגליים. פרנקו מאמן מצוין, מאמן שנים בגילאים האלה וכעת מאמן בליגת על בוגרים, אבל מותר לקבוצה לעשות הכל, בטח בטורניר קצר, בשביל לזכות. אם צריך למשחק אחד שבוכמן יישאר בצבע ויבליט את היתרון שלו על האחרים אז מותר וצריך לעשות את זה. עיקר העבודה עם בוכמן (בגלל שליגת בתיה"ס השנה הפכה לטורניר קצר) נעשית באגודה, שם אבי לא נותן לו מנוח ועובד איתו על כל מה שצריך. שאלתי את רוני קאן לדעתו (בתור מאמן שמאמין בעיקר בהגנה אישית, שומר אישית ועובד על יסודות עם שחקנים צעירים אולי יותר טוב מכולם), שהרי בוכמן צריך להתפתח בעמדה 4 או 3 ולהתמודד עם בוגרים שחזקים פיזית ויוצאים החוצה. הוא ענה שבוכמן עובד מצוין, אבי עושה איתו עבודה נהדרת ומותר לפלדה בשביל משחק אחד לשחק עם בוכמן כמו שהוא משחק. ההערה המיותרת סביר שנאמרה בלהט האכזבה, מה גם שפרנקו בעצמו עשה את אותו הדבר לא מעט פעמים עם אלישי כדיר וליאור אליהו, בצדק מבחינתו.
- המשחק היה נהדר. אינטנסיבי, רועש, מותח (למרות שעירוני הובילו לאורך כל המשחק), פעולות נהדרות של השחקנים בשני צידי המגרש, שיפוט טוב ולא פחות חשוב עידוד ספורטיבי ואוירה נהדרת ביציעים, דבר שממש כבר לא בא כמובן מאליו. ולגביי? אז טעיתי בהימור, מה קרה? מי שלא מנסה לא טועה. חוץ מזה, צדקתי בהפרש...
- לשחקני ר"ג יש כבר ביום שני משחק קשה בבית מול גבעתיים בליגה לנוער. גבעתיים מאוד דומים לעירוני ט' במצ' אפ, תחליפו את לוי, טישמן ורייס בדגן, בן דוד והראל ולקינוח את בוכמן בעידה. סביר שאם בגבעתיים ראו את המשחק הם הבינו שאכן הגנה כזו יכולה לעבוד. ביום שני נראה אם בר"ג הצליחו כבר למצוא את הפתרונות.
תוצאות המצ' אפ
נועם לוי מול חן זיגדון
איזה כיף, תביאו מצ' אפ כזה כל יום. ההגנה של לוי על זיגדון הייתה נהדרת, למרות שזיגדון סיים עם 26 נק'. הוא לחץ אותו במשך כל המשחק, יצר איתו מגע, הפריע לכל זריקה של הרכז של בליך אבל חובה לציין שההגנה שלו קיבלה עזרה רצינית מבוכמן. העובדה ששרד 40 דקות על המגרש הינה הצלחה שלו ושל עירוני וכישלון של בליך. מצד שני, זיגדון היה היחיד שהלך עד הטבעת, גם כשראה את הענק הצהוב מולו. לקח זריקות בהתחלה וברגעים שכל השאר התחבאו וגם בזבז לא מעט כוחות בעצמו בניסיון לעצור את לוי בצד השני. ראש בראש, קילר מול קילר, קבענו פגישה נוספת בעוד שבוע וחצי בהדר יוסף.
סיכום: שיויון, כי זיגדון עשה הכל וללוי היה את טישמן ובעיקר את בוכמן.
נמרוד טישמן מול עומר רוב
טישמן ממשיך בהתקדמות שלו בשקט. למרות התחלה רועדת הוא לא חשש לקחת זריקות חשובות, כל אחת שנכנסה הייתה משמעותית (שלשה חשובה ברבע הראשון, בסיום הרבע השלישי, חדירה כשבליך הורידו לשש הפרש ברבע הרביעי). הפוסט אפ על רוב היה שינוי מרענן ומפתיע של פלדה וטישמן סיים בנק'. לחובתו שלא בא לקחת את הכדור בסיום אלא ברח למעלה ועזר ללחץ של בליך, כמו גם מס' פעמים של מאחורי הגב קרוב לקו החצי מול שני שחקנים שהביא לאיבודים. הצליח להישאר 40 דקות על המגרש ללא בעיית עבירות- כישלון של בליך והצלחה שלו ושל הקבוצה. רוב לא השפיע על המשחק ולמעט פעמים בודדות לא הצליח להפריע לטישמן להוביל את הכדור, למרות שטישמן נעזר בלוי ובוכמן. יותר מדי דקות על הספסל, החטאות לצד חוסר מעורבות בדקות על המגרש וקורבן של התקפת ה-P & R מנעו מרוב להציג את יכולתו הרגילה.
סיכום: ניצחון לטישמן, השפעה גדולה על תוצאת המשחק.
עומרי הראל מול מתן יעקובוביץ'
הראל שיחק בצורה משוגעת עם ריצות מצד לצד, זריקות לשלוש, חדירות והובלת כדור שמצריכה לעיתים כדור נגד חרדה. עזר בהגנה, בעיקר ברוטציה, בריבאונד ובמניעת כדור מיעקובוביץ'. לעומתו, יעקובוביץ' נעלם מתחילת המשחק וזה היה מאכזב. הוא היה חייב להעלות את הרמה כדי לעשות הבדל בין הקבוצות אבל החטיא המון זריקות כשגם הוא נפל קורבן לתוכנית ההתקפה. עזר בריבאונד וברבע הרביעי הראה ניצוצות של חזרה לעניינים אבל אלה היו רק ניצוצות.
סיכום: שיויון, שעבד לטובת עירוני.
איתן רוטנברג מול יואב ארביב
רוטנברג היה חלש מתחילת המשחק ובעיקר לא מרוכז. החטיא מס' פעמים מתחת לסל, ביצע עבירות מיותרות וישב הרבה דקות על הספסל. ארביב היה גם חלש מאוד, אופציית החדירה נראתה עלובה מול בוכמן, האפקט הפסיכולוגי השפיע עליו והוא לא הצליח להשפיע בשני צידי המגרש.
סיכום: שיויון, שאמור היה לעבוד לטובת בליך.
כרמל בוכמן מול עדי רותם
בוכמן היה מצוין, פשוט בכל מקום. העובדה שהצליח להישאר 40 דקות על המגרש כשביצע את העבירה הראשונה רק אחרי 26 דקות של משחק הינה כישלון לבליך והצלחה אישית וקבוצתית גדולה שלו. צריך לזכור שבמשחק הזה הניצחון היה יותר חשוב מכל דבר אחר, לכן החליטו בעירוני ללכת על הגנה מעורבת שהשאירה אותו בצבע. מול יריבים יותר דומיננטיים הוא יצטרך לשוב ולשמור עם הרגליים, לצאת לקליעה ולהיות אגרסיבי. בדיוק כמו שאבי אבן דורש ממנו בכל שבוע בקבוצה ולא מוותר לו על השמירה האישית. רותם נוטרל לחלוטין, לא תרם בשני צידי המגרש, גם הוא נפל חזק פסיכולוגית מול בוכמן ולא הצליח לייצר נק' בהתקפה או ריבאונד בהגנה.
סיכום: יתרון ענק לבוכמן.
תמיר זקס מול דודו שמריז
זקס תרם את מה שהתבקש, אגרסיביות על מובילי הכדור, עבירות ולא ליזום ולא לעשות טעויות בהתקפה. שמריז עלה מהספסל והיה מצוין, קלע שלשות חשובות אבל לא ראה מספיק את הכדור.
סיכום: ניצחון גדול לשמריז.
עמית בורסוק/נועם שמיר מול בן אלפישר/ ניצן כרמי
בורסוק שיחק מעט ולא השפיע על המשחק. שמיר נכנס והיה הפתעה נעימה. קיבל דקות משמעותיות (יותר מ-15) בגלל עבירות של רוטנברג, תרם הגנה, מלחמה ועבירות. בהתקפה קלע סל אבל חשש מאוד עם הכדור ואיבד אותו לא פעם. אלפישר לא קלע שלשות ולא הצליח לפתוח את ההגנה ולפתות את בוכמן לצאת. בהגנה לא תרם מספיק ולא הראה נוכחות. כרמי שיחק מעט דקות, נלחם אבל לא הביא לשינוי המיוחל.
סיכום: שיויון, שעבד לטובת עירוני.
עידן פלדה ולירון שרף מול דני פרנקו ויניב בורגר
במשחק שכזה ההשפעה באה לידי ביטוי בהכנה לפני המשחק, בפסקי הזמן ובמחצית ובעיקר דרך קשר עין וקביעת סימנים מוסכמים. הבעיה שהשחקנים, בתוך כל הלחץ שמסביבם, לא תמיד יסתכלו לכיוון המאמן, בטח שלא כשהכדור חי. פלדה כמעט שלא שינה הגנות, הגיב כשהיה נחוץ (חוץ מפעם אחת שאיחר להוציא את רוטנברג ברבע השני) ושלט במשחק עם טקטיקה ופסקי זמן בזמן הנכון. מצד שני, פרנקו לא הצליח להגיב להגנה המעורבת של עירוני, כשרצה לעבור ללחוץ השחקנים לא שמעו אותו, הוא סימן להם את הסימן אבל אחרי החטאה או קליעה שלהם, השחקנים היו מרוכזים בלרדת להגנה ולא הרשו לעצמם להוריד את המבט מהכדור ו/או מהשחקן שלהם כדי לדעת מה הולכים לשמור. בנוסף, מבחוץ לא הייתה ברורה ההיררכיה בינו לבין בורגר, דבר שאני מניח שהשפיע לרעה על הקבוצה.
סיכום: ניצחון לפלדה ושרף, ההיררכיה הברורה, התוכנית שעבדה והתגובות למתרחש שהיו נכונות ובזמן.
כתבות אחרונות באתר
|
|