ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

רז ניסים כהן, מכבי רעננה

חריש עמוק 3- מחזור אחרון של הסיבוב הראשון
יואב חריש ,06/01/2009

יואב חריש ראה את הרצליה שוב מנצחת את רעננה ואת גבעתיים מתאוששת על חשבון ראשל"צ המצליחה. הוא חזר מלא סיפורים על חינוך, כדורסל, עצבים, מחמאות וגם עצב.

חינוך לפני ומעל הכל
מצב המלחמה בו נתונה ארצנו ונתונים חיילינו ואזרחינו עושה רע לכולם. בימים קשים של לחימה בדרום, קורבנות משני הצדדים וללא סימן לסיום קרוב, אנו נאלצים לנווט בין ידיעות חדשותיות תוך כדי המשך בסדר היום הפרטי שלנו. לפני פתיחת המשחק אמר רוני קאן לקהל ולקבוצות שלמרות חשיבות המשחק, יש דברים יותר חשובים והם קורים כעת בדרום. הוא איחל החלמה לפצועים, קיווה שהלחימה תסתיים במהרה והזמין (גם דרך מודעה באתר זה) את שחקני וקבוצות הכדורסל מהדרום לבוא ולהתארח בהרצליה. בסיום דבריו עמדו כולם דקת דומיה. כולנו עם הדרום, גם אם אנחנו במרכז.

פעם שלישית גלידה
מפגש שלישי בתוך פחות מחודש של שחקני הרצליה ורעננה ושוב הרצליה מנצחים. שני צדדים מנטליים יש למטבע הזה, מצד אחד שחקני הרצליה שמנצחים שלוש פעמים רצוף את יריביהם. זה לא פשוט לנצח את אותה קבוצה שלוש פעמים רצוף בטווח זמן כ"כ קצר, כשצריכים שוב להתעלות ברגעי ההכרעה. מצד שני שחקני רעננה שמפסידים שלוש פעמים רצוף לאותה קבוצה, מה שהופך את המשחק הבא ביניהן, בסוף העונה, למבחן מנטלי מיוחד לשתי הקבוצות. שמואלי וקטלן לא שיחקו אצל המארחים, בצד השני לביא לא התלבש וקיבל מנוחה מנטלית מהכדורסל. האמת, על הספסל הוא נראה בכושר שיא כשקפץ אחרי כל סל, עודד והתעצבן אחרי כל טעות.

שתי הבעיות הישנות של רעננה והפתרונות
האחת, איך עוצרים את ה-P & R של שמואלי עם חבקין. בהיעדרו של שמואלי, ה-P & R של וינטר עם חבקין יכול להיעצר בחילוף. וינטר לא אמור לחדור על היריבים האתלטיים שמולו ו-Deny על חבקין ימנע שלשות. בפועל, ברוב המשחק הם הכריחו את חבקין לחדור ולא להרים שלשות, אבל עבודת ההגנה על וינטר נכשלה. הוא חדר כמעט בכל פעם שרצה, ימינה או שמאלה, סיים באחוזים גבוהים את החדירות, הפעיל נהדר את אלבז וחבקין והגיע לקו. הדומיננטיות שלו ברבע האחרון ובהארכה הובילו את הרצליה לניצחון, כשההגנה של רעננה לא מגיעה לעזור בזמן על החדירות שלו, ובעיקר לא מתמודדת איתו באחד על אחד.

הבעיה השנייה, איך משחררים את ניסים-כהן לייצר נק'. אחרי סגירה הרמטית במשחק הקודם, מצא ניסים-כהן את הדרך היעילה לייצר נק' מול הרצליה- התקפות מעבר ומתפרצת. מפתיחת המשחק הוא לא נתן להגנה של הרצליה להסתדר על חצי מגרש וחיפש להעניש בשניות הראשונות של ההתקפה. היו פעמים שהוא הגיע כטריילר להתקפה, חיכה בסבלנות, התמקם על השלשה וקלע בלי הפסקה. כשהביטחון והאמונה חזרו הוא החל לפעול ביעילות גם על חצי המגרש, השאיר את החברים אחרי דאבל אפ לזריקות טובות, וחדר במהירות כשעמד מול מגן יחיד.

ההבדל בין שתי המחציות
ההגנה הטובה בארץ ספגה רק 21 נק' בחצי הראשון והייתה בדרך לעוד משחק בו היא חונקת את היריבה ומוציאה לה את החשק לשחק. רק שהיריבה מולה שיחקה היא במקרה קבוצת ההתקפה הטובה בארץ, ולא תמיד חייבים לשחק את הכדורסל של היריבה. בחצי השני רעננה הצליחו לייצר משחק ריצה מצוין מתוך ההגנה שלהם. הרצליה תרמו רבות לעניין עם התקפה סטטית ופסיבית (לפעמים נראה שאין להם כוח להתקיף מרוב המאמץ שהם משקיעים בהגנה). הניסיון לשעמם את רעננה עד שיירדמו לא צלח, האורחים כבר היו בטירוף פיזי ומנטלי וחזרו למשחק.

רעננה עפו למתפרצת בכל הזדמנות, מנעו מחבקין את הכדור בפוסט (משם הוא מנהל יפה את ההתקפה) והצליחו להכניס את וינטר לבעיית עב' ולשלוח אותו לספסל. הם המשיכו ללחוץ על שמעוני, חממי ושמואלביץ' והכריחו את המארחים לזריקות קשות על גבול שעון ה-24 ולאיבודי כדור. יצחקי, קפלן ואזולאי שמרו כמו שהם יודעים, רצו והפעילו את ניסים-כהן בצורה נהדרת. הרצליה לא עצרו את הכדור ולא התארגנו במהירות שמאפיינת אותם בד"כ, רעננה ראו כי טוב והענישו את המארחים בכל הזדמנות.

החטאות עונשין ועצבים
כמות זריקות העונשין שרעננה החטיאו הייתה גדולה מדי. אחוזים נמוכים מהקו לא מאפשרים לנצח משחק צמוד, בטח לא בחוץ. ניסים-כהן, אחרי משחק נהדר (במיוחד חצי שני), היה מתוסכל ועצבני בסיום המשחק ושיחרר את עצביו בצורה לא ראויה. לאורך השנה ראיתי אותו רגוע, שומר על קור רוח ומשחק בשלווה. השיפוט לא גרם להפסד. שתי הקבוצות "קופחו" באותה המידה, וכל אחת יכולה לבוא בטענות על שריקה כזו או אחרת. היה שיפוט מצוין, הוגן ומלא כבוד לכולם במשחק שקשה לשיפוט (יפה שהאיגוד שלח את דודי רומנו, שופט ליגת על, למשחק כזה חשוב וטעון). לא מפסידים משחקים בגלל שופטים, מפסידים כי מחטיאים עונשין.

מישהו אמר איזורית?
דקה לסיום הזמן החוקי, ביתרון שלוש ואחרי פסק זמן של רעננה, הסתדרו הרצליה בהגנה איזורית 1:3:1! כבר בעונה שעברה ראינו את קאן משתמש באיזורית (במשחק מול הגליל שהיקנה לקבוצה בסיום העונה את המקום הראשון), למרות השם שיצא לו כמאמן שדוגל רק באישית. לאורך ההארכה הוא המשיך עם האיזורית (שחקנים מלאים בעב', חלק יצאו בחמש עב', ספסל קצר, החלטה נכונה) שהסתמכה על דאבל אפ עפ"י קריאה שלו ואח"כ מעבר לאישית. אין ספק שיש עוד דרך ארוכה כדי שההגנה הזו תעבוד בצורה יעילה, אבל בהארכה הוא נתן לרעננה לנצח אותו מהשלוש וראה אותם מחטיאים, גם אם אלה היו זריקות פנויות.

"הדרום"
מצחיק לדבר על משחק בין גבעתיים לראשל"צ במושגים של מחוז הדרום בתקופה זו, אבל מכיוון שאין מחוז מרכז אז זוהי ההגדרה וזוהי המציאות. בשבוע שעבר כתבתי שגבעתיים חייבים להתעורר לפני שהמאבק על הפלייאוף יברח להם. אז הקבוצה נענתה לאתגר ומפתיחת המשחק הראתה את הרצון הגדול לנצח דרך מלחמה על הריבאונד, צלילה על כדורים אבודים ואגרסיביות בלתי מתפשרת. במקום הגנה פסיבית ראינו איזורית לוחצת על כל המגרש, חטיפות וריצה מהירה למתפרצת ולסלים קלים. דאבל אפ אגרסיבי על אסולין בכל פעם שנגע בכדור הכריח אותו למסור מסירות קשות, כפה עליו ועל חבריו איבודים והעניק למארחים יתרון משכנע.

כבוד והערכה לרועי מייזליק
ראיתי את ראשל"צ השנה ארבע פעמים, בשלוש מהן הקבוצה הפסידה. אני חייב להודות שבלי מור סיני ונדב אטיב לא ציפיתי שהקבוצה תסיים את הסיבוב רק עם שלושה הפסדים, כולם הגיוניים (בהדר יוסף, בירושלים ובגבעתיים). הדרך להישגיות ולפלייאוף עוברת דרך יציבות וניצחונות קטנים במשחקי מלכודת. לסיים במקום השלישי עם מאזן נהדר של 8-3 (ובלי שני שחקני חמישייה) זהו הישג אדיר לרועי מייזליק ולעבודתו בקבוצה. משחקי הבית בסיבוב הבא יכולים להכניס הרבה אופטימיות בשחקנים ובמערכת שאפשר לא רק להגיע לפלייאוף, אלא גם להיאבק על יתרון הביתיות.

דומה להפסדים
המשחק של ראשל"צ אתמול היה דומה יותר להפסד בהדר יוסף ולא לניצחונות שהקבוצה השיגה. השחקנים הציגו משחק נרפה, לא הבינו ולא יישמו את מה שהמאמן ביקש מהם. שמעתי את מייזליק עשרות פעמים צועק לא לכדרר נגד הלחץ ולשבור אותו במסירת עומק לאמצע המגרש. אבל השחקנים המשיכו לכדרר ולאבד, לא משנה מי היה על המגרש. כל הניסיונות לחילופים כדי להעיר את השחקנים לא עזרו, ומהפוזשן האחרון של הרבע הראשון נראתה רק קבוצה אחת על המגרש. עשר שניות לסיום הרבע לראשל"צ היו רק שתי עב' קבוצתיות אבל השחקנים נתנו להרט לקלוע שלשה בלי לעצור אותו בעבירה מוקדמת וירדו בפיגור ממנו לא חזרו.

הרט נשאר חופשי על השלשה לאורך כל המשחק, והתוצאה, בטח בגבעתיים, היא הרבה שלשות על הראש. חוסר האגרסיביות בצבע (בעיקר הנדלמן וברנר) נתן לסולומון לחגוג מתחת לשני הסלים, וגבעתיים רצה למתפרצות באמצעות קומבינציה על אסולין בחצי השני וסגירה של הצבע, ללא פחד מהקליעה של האורחים. אטיה ודדון לא קיבלו החלטות נכונות בהתקפה, ובן מתיתיהו ועסור שנכנסו לא השפיעו לטובה על המצב. הגנה לא הייתה קיימת, בטח לא ירידה להגנה אחרי כ"כ הרבה איבודים. ריצת 21-6 בתחילת הרבע השני הייתה למעשה סיום המשחק, כשהאורחים חזרו הכי הרבה רק עד מינוס 14.

עצוב
לא הייתי ברעננה ביום חמישי במשחק ליגת בתיה"ס בין 'מטרווסט' ל'בליך'. שמעתי גירסאות לכאן ולכאן אודות האירוע שקרה, חלק מסכימים עם מה שקרה, חלק לא מבינים למה זה קרה וחלק חולקים על מה שקרה. מכיוון שלא הייתי שם אני לא מתכוון לחוות דעה על האירוע. אני רק יכול לומר שאני מאוד מופתע שהסיפור עבר בשקט מוחלט, ללא תגובות, ללא הערות וללא התייחסויות. משחק ליגת בתיה"ס נפסק, שופט החליט לא לחדש את המשחק בעקבות הערות קשות כלפיו מצד הקהל ואף אחד לא מדבר? זה מקובל על כולם? אותי זה בעיקר מעציב.