דניאל תמיר, הפועל ירושלים
|
חריש עמוק 3 - סיבוב ראשון בגביע המדינה לנוער
יואב חריש
,17/10/2008
יואב חריש פתח את עונת הנוער בראשון לציון שם ראה את ירושלים החזקה ואח"כ המשיך לגבעתיים כדי להכיר מקרוב את חבורת הטורפים של רעננה.
משחק מוקדם
סגנית האלופה מירושלים, שלוטשת עיניים לתואר, יצאה למשחק חוץ קשה בראשל"צ. הרבה זמן לא ראיתי שתי קבוצות כ"כ שונות במבנה השחקנים שלהן, אבל יש לי תחושה שאפשר יהיה לומר זאת בכל משחק של ירושלים השנה. קבוצת נוער שנראית כמו קבוצת בוגרים עם סוללה של פורוורדים וגבוהים שלא הייתה מביישת קבוצה אירופאית, הגיעה כענק מפחיד לפגוש את חבורת הגמדים השבועית שתבוא להטריד אותם. לשמחתי שוב גיליתי שגובה זה לא הכל בחיים ולפעמים גם הענקים זקוקים לעזרה מאחרים מול הגמדים החמודים...
הגובה-יתרונות וחסרונות
בכל עמדה יש לירושלים שחקנים חזקים שסוגרים את הצבע בשני צידי המגרש.
יתרון צפוי- שליטה בריבאונד בשני צידי המגרש. בפועל, בעוד תמיר, רג'ואן, לוי ואליאספור שולטים בריבאונד ההתקפה ומונעים אפשרות לבצע עליהם עבירות כשהם מסיימים בפולו מהיר, המחיר מגיע בהגנה שם המיס מצ' בולט והגארדים של ראשל"צ, שבאו בריצה מבחוץ, זכו להזדמנות שנייה בהתקפה מס' פעמים.
יתרון צפוי נוסף- התקפות ארוכות וסבלניות יטחנו את היריבה בצבע וימלאו אותה בעבירות. בפועל, הצפיפות בצבע מנעה מהגארדים לחדור, הפורוורדים התקשו לשבור שחקן יריב בכדרור והסטטיות הפכה למלכודת. דדון, אסולין, עטיה וסיני לחצו את מובילי הכדור של ירושלים ומנעו את המסירה פנימה. הלחץ יצר איבודי כדור שהעונש עליהם הגיע מהר דרך המהירות של אסולין וסיני לעומת הכבדות הבולטת של ירושלים.
עוד יתרון צפוי- הגנה איזורית. מאפשרת להם יותר יציבות בריבאונד ההגנה ומכריחה את היריבה לזרוק מבחוץ כי לא רואים את הצבע. בפועל, האיזורית באמת עבדה כשהמארחים התפתו לזריקות קשות מבחוץ. אסולין נכנע לפיתוי פעם אחר פעם ובמקום לחדור ולהוציא לקח שלשות קשות על שחקנים, סיני נעלם וכל השאר שיחקו דרך מסירות רוחב חסרות משמעות מסביב לקשת. הצבע נסגר ואחרי שיויון לקראת סוף הרבע הראשון רצו (או יותר נכון הלכו) האורחים ל- 12-1.
הסגל העמוק- פלוס או מינוס?
כמו בעונה שעברה ואפילו יותר העונה, עומד לרשות המאמן דניאל ששר סגל שחקנים רחב. גם בעונה שעברה עלתה השאלה האם ניתן ליצור היררכיה ולתת לשחקנים להיכנס למשחק כשמבצעים הרבה חילופים. ההיררכיה בירושלים אמורה להיות ברורה (דותן, תמיר, רג'ואן) אבל כששאר השחקנים יכולים להחליף אחד את השני ללא ירידה ברמה (בפוטנציה) ישנה התלבטות גדולה. קשה מאוד לשחק עם 11-12 שחקנים ולתת לכולם אפשרות להתבטא כי בדרך מאבדים את חלקם. סביר שככל שתתקדם העונה הרוטציה תתקצר, וכדאי מאוד לשים לב לנתנאל לוי שהולך להיות הפתעה נעימה עם יכולת החדירה בשילוב הכוח והתנועה בלי כדור.
הגארדים של ראשל"צ
ראשל"צ ממשיכה להיות קבוצה שמשחקת באינטנסיביות גבוהה לאורך כל המשחק. רועי מייזליק ממשיך את העבודה שעשה עם הנערים לאומית בעונה שעברה רק שהפעם עם החבר'ה שעבדו עם אריק ג'ימייטיס בעונה שעברה. רצים גם אחרי סל (נגד ירושלים זה הכרחי), לוחצים באישית אגרסיבית ומשחקים משחק חדירות. אסולין ילמד שבניגוד לעונה הקודמת בה היווה הפתעה נעימה לכולם, השנה הוא מסומן ע"י כל מאמן יריב שישלח אליו שלושה וארבעה שומרים מתחלפים כדי להתיש אותו (מנחם, זיסו, מאייר ודותן רדפו אחריו לכל מקום). הוא יצטרך לבחור יותר בקפידה את הזריקות ולסמוך על החברים שלו שיענישו את היריבה שתתרכז בו.
שחקן מפתח נוסף יהיה מור סיני, עוד הפתעה מהעונה שעברה שיקבל התייחסות הולמת מהיריבה. סיני היה פסיבי ולא תקף את הסל בתדירות שהייתה מורידה לחץ מאסולין. הוא לא ניצל את העובדה שרג'ואן שיותר איטי ממנו שמר עליו כדי לחדור ולהעניש או להפעיל את החברים ואת זה הוא יהיה חייב לעשות כדי שראשל"צ תנצח. כדאי לשים לב לעומרי בן מתיתיהו שעלה מהספסל והציג חדירה חכמה ומרשימה מול האיזורית. המארחים נלחמו מתחת לסל בגבורה (הנדלמן, ברנר ואטיב) ועשו כל מה שיכלו מול הסוללה מהבירה) והחזיקו צמוד את המשחק אבל הם לא התכוננו לסיום שביתת השופטים...
כולם מתחילים לאט
סיומה של שביתת השופטים הביאה לנפשי רגיעה שלא יהיה יותר גרוע עם שיפוט של נציגי הקבוצות. לשופטים, כמו הקבוצות, לוקח זמן להיכנס לעונה כששינויי החוקה צריכים לחלחל למאמנים ולשחקנים. בשיויון 52, 8 דקות לסיום, נשרקה עבירה בלתי ספורטיבית נגד שחקן של ראשל"צ, בשל העובדה שעבר חסימה בכוח ובהתנגשות נפל שחקנה של ירושלים. עפ"י החוק היבש זוהי עבירה בלתי ספורטיבית שכן השחקן לא הלך על הכדור וגרם למגע מופרז. רק שעבירה מסוג שכזה יכולה להתפרש גם כעבירה רגילה (אומנם אגרסיבית) וכאן אמור להיכנס שיקול הדעת של השופט, למרות שבחוקה כתוב שצריך לפרשן באופן עקבי לאורך כל המשחק. לא הייתה כוונה לפגוע בשחקן יריב אלא רק לעבור חסימה בכוח וההתנגשות יצרה אפקט שגרמה לשופט לשרוק לעבירה בלתי ספורטיבית.
מכאן הדרך לבלגן הייתה קצרה. מייזליק השתולל, סרב להירגע וספג טכנית. עוד כמה שניות עברו ועוד טכנית גרמה להרחקתו. שש זריקות עונשין של ירושלים נכנסו פלוס כדור מהצד פתחו פער קטן אבל יציב שנשמר עד הסיום. אין ספק שהשריקות האלה שינו את כיוון המשחק. השחקנים היו מרוכזים בשופטים שמצידם הרגישו מעט לא בנוח, וההורים ביציע לא חסכו מילים והמשיכו להציק לשופטים (לאורך כל המשחק יש לציין). הפואנטה? לפעמים שריקה אחת יכולה לגלגל כדור שלג שקשה לעצור. לפעמים עדיף להפעיל שיקול דעת, אבל תמיד כדאי להירגע בזמן ולא להיות מורחק, גם אם אתה בטוח שדפקו אותך.
המשחק השני
הפועל גבעתיים, שהגיעה בעונה שעברה לחצי הגמר בשתי המסגרות אירחה את רעננה. בעונה שעברה גבעתיים הדיחה באותו מקום ובאותו שלב את רעננה מהגביע אז כבר יש לנו מתכון לנקמה ספורטיבית. שוב קבוצת גארדים מוחלטת (רעננה) מול קבוצה שמציגה שחקני פנים (רוטנברג, פלג וסולומון שלא שיחק בשל הרחקה מהעונה שעברה), רק שהפעם, הגארדים היו ברמה יותר גבוהה ויתרון הגובה לא כ"כ משמעותי.
הטורפים גדלו בשנה
הגארדים של רעננה גדלו בשנה ואיתם הרעב, הכוח והאתלטיות. ניסים-כהן, יצחקי, קפלן (גונב באומנות מסירה ראשונה אחרי סל שנקלע) ואזולאי טרפו כל דבר שזז, הפעילו לחץ בלתי פוסק על הכדור ומנעו מסירה ראשונה. לביא וקליינמינץ (שעלו מהספסל- לוקסוס גדול) יירטו בחוכמה מסירות ארוכות, עזרו בתזמון נכון וטסו למתפרצת כ"כ מהר, שבחצי השני נדמה היה שיש להם שבעה שחקנים על המגרש. הטירוף, המוטיבציה והפרגון על הספסל לאורך כל המשחק נתנו תוספת אנרגיה שאומנם לא התבטאה בנקודות על הלוח אבל הייתה שווה עשר נקודות לפחות.
מצד שני, כדאי להם לזכור שלא פותחים משחק חוץ עם חמש זריקות מבחוץ (יצחקי, גולדנברג) שמכניסות את הקבוצה לפיגור מוקדם. משחק החדירות שלהם מצוין והם מצליחים בכל התקפה לחדור אחרי הנעת כדור סבלנית. אם מהפתיחה הם יפעילו לחץ על הגנת היריב, זה ישתלם ויביא הרבה זריקות עונשין. גם מול האיזורית הם הסתדרו בחצי השני עם חדירות, אולם ברור שהקליעה מבחוץ תעמוד למבחן בכל שבוע כשהגנות יצטופפו ויכריחו אותם לזרוק. יצחקי אומנם שיפר את הקליעה מטווח בינוני (ומנהל נהדר את המשחק מול האיזורית), אבל לא כל משחק ניסים-כהן יקלע שלשה עם הקרש מהאמצע. לכו לזרוק, ילדים, הזריקה מבחוץ עלולה לקבוע לכם את העונה.
ניהול משחק
הגארדים של גבעתיים יעמדו בלחץ כבד לאורך כל העונה ויצטרכו לעמוד באתגר. מהרבע השני, כשרכבת המחליפים של ראובן רבינוביץ' נתנה את אותותיה על המגרש, חניכיו של חן שניידרמן נכנעו ללחץ. כששיחק מוביל כדור אחד (גברי או שם-טוב) הלחץ היה כ"כ אפקטיבי שפעמיים המארחים לא הגיעו לזריקה לפני תום שעון ה-24 ובמספר התקפות המסירה הראשונה נמסרה כשעל השעון 10 שניות לסיום ההתקפה. גם כששניהם שיחקו יחד לא הגיעה ישועה אבל לא כל האשמה בהם. שלושת השחקנים האחרים ברחו מהכדור ובמקום לעזור ביצירת זוויות מסירה, חסימה או השתחררות מתואמת לקבל כדור הם השאירו את מובילי הכדור לטרף של האריות.
הספסל של המארחים היה רדום לאורך כל המשחק ולא דחף את הקבוצה. רק לפני שבוע הקבוצה פירקה את הרצליה החזקה בגמר טורניר גבעתיים וחבל שהפעם הם הגיעו ללא אנרגיות. רוטנברג מקבל המון דקות כשחקן חוץ אבל מטר השלשות שזרק היה קצת מוגזם, גם אם ארבע נכנסו. הנוכחות שלו בצבע הייתה חסרה וזה שהוא משחק בחוץ לא אומר שהוא לא ישחק גם מתחת לסל. הוא כמעט ולא חדר לסל אחרי כדרור או שניים או עצר לקליעה אחרי כדרור, ויש לו שנה שלמה להשתפר בזה כדי להיות אחד השחקנים הטובים ביותר בליגה ולקנות את מקומו בנבחרת.
ריבאונד התקפה וסיום מתפרצת
שני המשחקים הציגו שתי בעיות שכבר אפשר להצביע עליהן כמשמעותיות וכזקוקות נואשות לשיפור:
1. הסגירה לריבאונד. יותר מדי ריבאונד התקפה, לא משנה מה גודל השחקן שרץ לריבאונד ומה גודל השחקן שאמור היה לסגור אותו. נמוך לוקח על גבוה, רזה לוקח על מסיבי, כבד לוקח על אתלט. שחקנים לא מחויבים במאה אחוז למשימות ההגנה שלהם שכוללות בסיומן סגירה לריבאונד ואחריות שהשחקן המתקיף לא ייתן פוזשן נוסף ליריבה.
2. החטאות במתפרצת. ספרתי מעל עשרים החטאות של כניסות לסל במתפרצת באחד על אחד או ביתרון מספרי. שחקנים חודרים לסל בשביל להוציא פאול ולא בשביל לקלוע סל. התוצאה, החטאות רבות, זריקות רחוק מהטבעת וחוסר אגרסיביות שמונעים שריקה לטובתם. נא לשפר.
בטור הבא
יום חמישי הקרוב- ליגת העל של בתיה"ס- משחק מוקדם. 'היובל' הרצליה מארחת את ויצ"ו נהלל או 'בליך' ר"ג מארחת את 'אליאנס' ת"א.
------------------------------------
חריש עמוק בקיץ - מחנה לאימונים אישיים
כתבות אחרונות באתר
|