ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק 2- נבחרת הנוער מתחילה
יואב חריש ,23/07/2008

יואב חריש ממשיך לנתח את נבחרת הנוער, כשהפעם הוא מפרשן את בחירת השחקנים לאליפות, את הסיבות לניפויים ואת הקריטריונים לאליפות מוצלחת.

אליפות אירופה בפתח וזה הזמן לחלק השלישי בנושא "ההתחלה של נבחרת הנוער". טור זה אמור היה להתייחס לנושאי העבודה באימונים, לסגנון המשחק ולבחירת השחקנים, אולם בשל החשיבות של נושא בחירת השחקנים והרצון לפרט אשמור את החלקים האחרונים לפעם אחרת. לסיום אנסח את עשרת התקוות שלי לאליפות.

בחירת השחקנים
לכל אחד יש דעה לגבי מי 12 השחקנים שצריכים לצאת לאליפות אירופה. כמי שצפה בחלק מהאימונים ומשחקי האימון לא הופתעתי מרשימת השחקנים שייצאו לאליפות אירופה, שכן הסגל הזה הלך והתגבש ככל שעבר הזמן. למעשה, מאז יציאת הנבחרת לטורניר ההכנה בצרפת לא נעשה שינוי בסגל, למעט הכללתו של דניאל תמיר שהיה פצוע במקום איגור נסטרנקו.

מהקדטים לנוער
שבעה משחקני נבחרת הקדטים שיצאה לאליפות אירופה בספרד ב-2006 (סבג, שירן, אריאלי, ונטורה, רוב, מורן, תמיר) ייצאו עם נבחרת הנוער לאליפות ביוון. דניאל רום שהיה בנבחרת הקדטים, עזב את הארץ וסביר שאם לא היה עוזב היה נוסע לאליפות. מבחינה זו יש המשכיות (המאמן היה דני פרנקו, מאמן הנוער היום) וזה מצב חיובי למרות שישנם שחקנים שפורצים בנוער אחרי שלא היו משמעותיים בקדטים, לעומת שחקנים שבקדטים היו דומיננטיים אבל סיימו את התקדמותם בגיל זה. בסגל הקדטים היו אז גם חן זיגדון, נועם לוי, יואב ארביב ואורי זוהר.

אילו שחקנים אנחנו מחפשים לנבחרת?
12 השחקנים שיוצאים לאליפות צריכים להיות בעלי פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות ביותר. הפוטנציאל חייב להיות משולב בכל האלמנטים (פיזי, טכני, טקטי, מנטלי, אתלטי) ולא רק ביכולת הטכנית או היכולת הגופנית הנוכחית. פוטנציאל בכיתה י"א שלא מתאים לרמת האליפות ולרמת הנבחרת צריך מהרגע שהנבחרת עוברת למתכונת של סגל מצומצם לעבוד באופן אישי על הצדדים שהוא צריך לחזק ולא לשבת על הספסל. שחקן בכיתה י"א ששווה ואף עולה על שחקנים בי"ב (בוכמן, תמיר) צריך להיות בסגל הסופי ולהתקדם מבלי לזנוח את היסודות. השחקנים בכיתה י"ב צריכים להיבחר עפ"י הפוטנציאל להגיע רחוק ולא רק עפ"י יכולתם הנוכחית או יכולתם בליגה לנוער. לא כל מי שמככב בליגה לנוער יכול וצריך להתאים לנבחרת הנוער ולהיחשב פוטנציאל עתידי.

הנבחרת הנוכחית- פוטנציאליים?
מחזור הנוער הנוכחי מציג אפשרויות בחירה מוגבלות למאמנים. הרמה יורדת משנה לשנה ובמחזור הנוכחי אין כישרונות ברמה של כספי והלפרין. הדרך לטיפוח וגיוס הכישרונות עוברת דרך הקמת אקדמיה מיוחדת ו/או ניהול נכון של פעילות הפוטנציאליים (כפי שנכתב בטור הקודם). מס' הכישרונות הלא גדול הקל במידה מסוימת על הצוות המקצועי, למרות שהיה מעדיף מבחר גדול. השחקנים המרכזיים בנבחרת כן מהווים פוטנציאל להגיע רחוק בבוגרים וחשוב לקדם אותם בכל דרך אפשרית ע"י התמקצעות בעמדות וטיפוח אישי מהתחלה (כפי שנכתב בטור הקודם).

אין ויכוח
כרמל בוכמן, דניאל תמיר, טמיר אריאלי, רון סבג, יותם שירן, לירן מורן, בן רייס, אור עידה, טל קרפלס - שחקנים אלה יוצאים לאליפות כפי שהיה צפוי ובצדק. בוכמן ותמיר הם כישרונות אדירים בכיתה י"א שאם לא יגיעו רחוק נוכל להאשים את עצמנו (ואותם), אריאלי וסבג שני רכזים מוכשרים בעלי פוטנציאל להגיע לליגת העל, רייס, מורן וקרפלס הם קלעים מוכשרים שבפוטנציאל צריכים להגיע רחוק (אבל חייבים להוסיף אלמנטים ולהתמודד בעמדה מס' שתיים ולא רק שלוש), שירן כישרון גדול שחייב לשחק בעמדה שלוש ועידה מהווה הפתעה נעימה למי שלא מכיר אותו, כשגם הוא חייב לעבור לעמדה ארבע וללמוד לשחק עם הפנים לסל כדי שנאפשר לו להגיע רחוק יותר.

סימני השאלה
אלעד ונטורה, נדב היימן, עומר רוב- לגבי השניים האחרונים אפרט בהמשך, ונטורה קנה את מקומו בסגל ע"י הגנה חזקה, יכולת חדירה והסתגלות למעמד השונה (לא כוכב). ונטורה בהחלט ראוי להיות בסגל הנבחרת, בטח אם הוא מסודר בראש ומכוון רק לטובת הנבחרת. בעיניי, היריב שלו על המקום היה נועם לוי, שיכול לתת את אותם הדברים שונטורה מביא. להערכתי הפור נפל לכיוונו של ונטורה מוקדם מאוד, הן בשל העובדה שהקליעה שלו יותר טובה משל לוי, והן בשל האמונה שיתחבר יותר בקלות לשחקנים וישמור על אווירה חברתית חיובית.

המנופים
הניתוח אישי בלבד ומסתמך על אימונים ומשחקי האימון שראיתי ולא על שיחות עם הצוות המקצועי או ההנהלה.
מרציאנו- בנבחרת הוא לא בלט והתקשה להתמודד הגנתית, כשיכולת הקליעה גם לא באה לידי ביטוי. נופה לפני טורניר ההכנה בצרפת ולא חזר לנבחרת, למרות שאפשר היה להחזירו לסגל המורחב אחרי הטורניר ולתת לו עוד הזדמנות להוכיח את עצמו באימונים, מורן הועדף על פניו בגלל היכולת ההתקפית היותר המגוונת.
לוי- זומן רק אחרי הפלייאוף, נופה לפני טורניר ההכנה בצרפת ולא הוחזר לסגל המורחב. למרות היתרונות, החולשה בקליעה (על-אף השיפור) ויכולת ההסתגלות הפסיכולוגית למעמד של שחקן ספסל שעולה למס' דקות הכריעה לרעתו. יכול היה לקבל יותר הזדמנויות להוכיח את עצמו ולהגיע לסגל הסופי.
נסטרנקו- הוזמן מתחילת הפעילות אבל החסיר לא מעט אימונים ומשחקי אימון בשל פציעות. יצא לטורניר ההכנה בצרפת ולא בלט לעומת הקפיצה שביצע אור עידה. היה יוצא במידה ודניאל תמיר היה עדיין פצוע.
ארביב- הוכנס לנבחרת בשל מצוקת הגבוהים ופציעותיהם, תרם את גופו באימונים בעמדות הפנים (אבל חייב לשחק בעמדה שלוש) והשלים את הסגל ברצון מבלי להתלונן אבל לא מספיק מוכשר כדי להיות בסגל הסופי.
רוטנברג- כיתה י"א שזומן לסגל בשל מצוקת הגבוהים, עדיף שיעבוד על המעבר לעמדה שלוש ולא יסתום חורים כגבוה. עם יותר רצינות ומחויבות הוא יהיה שחקן משמעותי בנבחרת הבאה. לא היה לו מקום בסגל הסופי.
דותן- כיתה י"א שלא השיג מקום בסגל הסופי בעיקר כי יש לו עוד שנה בנבחרת. בשנה הבאה יהיה שחקן מוביל בנבחרת, חשוב שישקיע את הזמן שנשאר בין האליפות לפתיחת העונה לשיפור וחיזוק האלמנטים הטובים והפחות טובים. יכול היה למצוא מקום בין 12 האחרונים במקום נדב היימן או עומר רוב שהועדפו על פניו.

הסיפור של זיגדון
היה בנבחרת מתחילת הפעילות, נופה לקראת טורניר ההכנה בצרפת ואחריו לא חזר לנבחרת מיוזמתו. יש לו מקום מבחינה מקצועית בנבחרת. הניפוי שלו לקראת טורניר ההכנה נבע להערכתי מהרצון לתת להיימן אפשרות אמיתית להוכיח את עצמו. הוא לקח קשה את הניפוי וחש שנעשה לו עוול, בנוסף לעובדה שעומר רוב צורף גם הוא על חשבונו. באימונים ובמשחקי האימון שראיתי הוא לא הרשים, אולם ההתייחסות אליו הייתה לא כאל שחקן מוביל והוא שולב במשחקים בתור שחקן 11-12, ואם היה מקבל ביטחון ואמון מלא היה מציג יכולת גבוהה יותר. הוא לא הצליח להתמודד עם מעמדו המקצועי החדש ולמרות שקיוויתי שאחרי הניפוי הוא יחזור לאימונים, יקנה את מקומו בחזרה ויוכיח לצוות המקצועי שמקומו לפני היימן ורוב, הוא שיחק לידי הצוות המקצועי וחבל. הודעת העזיבה רומזת שאולי הוא לא התאים לנבחרת ולא הגיע לו להיות בה. לשחקן מוביל ברמתו אסור לוותר והוא חייב היה לרצות להיות בנבחרת למרות הקשיים. הפרישה המוקדמת גורמת לתחושה לא טובה ולכולם יש חלק בכך.

הסיפור המיוחד של היימן
גארד ישראלי שגר בארה"ב, לא שמענו עליו עד שזומן להיבחן בנבחרת. מבחינתי זה לא יהיה רציני לחוות דעה על שחקן שבקושי ראיתי (משחק אימון מיד כשהגיע ומעט אימונים). עפ"י הנתונים נראה שהוא בלט במשחקים הראשונים של טורניר ההכנה בצרפת. השאלה לגביו היא האם שחקן שלא גר בארץ צריך לקבל את האפשרות לשחק בנבחרת נוער (בשונה מבוגרים). מכיוון שהשחקן לא בחר לרדת מהארץ בגיל צעיר (המשפחה קבעה לו) לא צריך "להאשים "אותו בבריחה מהמדינה. אני סבור שראוי לתת לו הזדמנות להיבחן, אולם בכל זאת צריכה להינתן עדיפות לשחקנים ששיחקו בנבחרות הצעירות ובכל השנים בארץ אם הם לפחות ברמתו. מגיל 18 הוא כבר יוכל להחליט לבדו אם לעלות לארץ ולשרת בצבא. מי שמייצג את הנבחרת צריך לבצע שירות צבאי (כלשהו) אולם אם יבחר לשחק בחו"ל אין לראות בזאת סיבה למנוע ממנו לשחק בנבחרת העתודה או הבוגרת. לגבי נבחרות הנוער והקדטים ראוי ששחקנים שגרים בארץ יקבלו עדיפות. בהנחה שניתנו הזדמנויות שוות לכולם צריך לכבד את החלטת הצוות המקצועי, אולם היה אפשר לנהוג אחרת בנוגע להשתלבותו על חשבון שחקנים אחרים.

עומר רוב, איתן רוב, דני פרנקו ומה שביניהם
הדיבורים סביב עומר והשפעת אביו, איתן, יו"ר הועדה המקצועית, נשמעים בד"כ בחדרי-חדרים. נפגשתי לשיחה ארוכה עם יו"ר ועדה המקצועית לפני מס' שבועות (כאיש כדורסל שהנוער יקר לליבו ולא כפרשן). תוכן השיחה כמובן יישאר ביני לבינו והוא לא מעניינו של אף אחד. המצב שבו נמצא היו"ר, כמו גם בנו ומאמן הנבחרת הוא מצב כמעט בלתי אפשרי. לא משנה מה יוחלט לגבי הילד, תמיד ישייכו את ההחלטה לאביו. מצד אחד, זה "המחיר" שצריך לשלם כשהבן משחק בנבחרת שהאבא אחראי עליה. מצד שני, הייתי מציע להתרכז בשחקן. עומר גארד מוכשר שנופל בין העמדות, פייטר שמתחבר נהדר לחברים. עפ"י האימונים שראיתי, כולל משחק האימון השלישי מול אוקראינה, הוא השתלב להפתעתי לא רע מבחינה מקצועית, אולם הוא יכול לתרום בנקודות ספציפיות ולא בהכרח כשחקן מוביל. על הנייר הוא לא קופץ לרשימת 12 השחקנים הטובים ביותר שיש לנו אבל הוא מתאים לנבחרת בעמדת השחקן ה-12, אם יידרש יעלה למגרש בלי פוזות ופרצופים וייתן הכל למען הנבחרת.

תמיד ידברו, השאלה מה יהיה בסוף?
אין לדעת איך תתפתח האליפות ואיך יגיבו השחקנים תחת לחץ. דרור חג'ג' הגיע לטופ של ליגת העל אחרי שהיה בליגה הארצית, כנ"ל אבי סוכר. לא כל מי שאנחנו חושבים שיכול להיות שחקן באמת יהיה שחקן, ותמיד אנחנו מגלים הפתעות בדרך וכאלה שחשבנו שאין להם סיכוי פתאום מגיעים רחוק. לכל אחד יש דעה משלו ומי שמחפש רע ימצא אותו בכל דרך אפשרית. מבחינת השחקן אני מקווה שיצליח ולא ימצא מוטיבציה מהשמועות שאחרים מפיצים. אני תמיד בעד מוטיבציה ממקום חיובי ולא ממקום שלילי. את תוצאת המבחן לגביו, כמו לגבי שאר שחקני הנבחרת, נוכל לקבוע רק בעוד מס' שנים.

תיאום ציפיות קצר לקראת האליפות:
עשרת התקוות- מה הייתי רוצה שיקרה באליפות ובסיומה:
1. שהשחקנים ישחקו בעמדות שמתאימות להם לקראת המעבר לבוגרים.
2. שכל השחקנים יסיימו את האליפות עם ממוצע דקות סביר (לא פחות מ-10 ולא יותר מ-28) כולל דקות ברצף (לא דקה פה, שתיים שם) כשכולם מקבלים הזדמנות להוכיח את עצמם.
3. שלפחות שלושה שחקנים יהיו בסיום האליפות בטופ 10 של חלק מהקטגוריות האישיות.
4. ששחקן אחד שלנו יהיה בחמישייה הראשונה או השנייה כשבוחרים בסיום האליפות.
5. שאחוזי הקליעה שלנו מהשדה (כולל לשלוש) יהיו סבירים (ל-2 לפחות 45%, ל-3 לפחות 35%- בקשות צנועות).
6. שהנבחרת תקלע באחוזים גבוהים (למעלה מ-75) מקו העונשין בממוצע למשחק.
7. שקבלת ההחלטות של כולם ושל הגארדים בפרט (יחס אסיסטים-איבודים וחטיפות) יהיה חיובי בממוצע.
8. שלא נפסיד בקרב הריבאונד בכל משחק.
9. שהנבחרת תנצח את המשחקים הצמודים (עד 5-6 הפרש).
10. שנעלה למשחקי הדירוג 1-12.