ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

בן דאודי, גבעתיים

חריש עמוק 4 - גבעתיים הבטיחה את ההישארות
יואב חריש ,16/02/2010

יואב חריש ראה את הדרבי הגדול בין גבעתיים לר"ג, משחק שהיה חשוב לשתי הקבוצות מסיבות שונות. המארחת ניצחה והבטיחה את הישארותה בליגה, הודות למחצית שנייה גדולה של ליאור שם-טוב ולמשחק נהדר של אור יוסיפוב. האורחים, מצידם, פיספסו הזדמנות לסגור עניין בחצי הראשון, ונכנעו לאיזורית מצוינת של המארחים בחצי השני.

יכלו אבל כנראה לא רצו
לפעמים אפשר לסגור משחק כבר בחצי הראשון. אמנם בתקופה של שעון 24 השניות המומנטום משתנה הרבה פעמים וה"רוח משנה תכופות את כיוונה", אבל לפעמים יתרון של 15 בסיום החצי הראשון יכול לשבור את הקבוצה שבפיגור. ר"ג פתחו מצוין את המשחק, בעיקר הגנתית בתחום אחד ספציפי, ואל תתנו ל-21 הנק' של גבעתיים ברבע הראשון להטעות אתכם. הלחץ של חן ויישינקר, אור בנשחר, אלון אברמוביץ' וליאל גלאם על הגארדים של גבעתיים הביא לחטיפות רבות שהסתיימו בנק' קלות. לא רק תומר גל ויותם אטיאס איבדו כדורים, אפילו ליאור שם-טוב איבד שלושה כדורים ונראה פתאום אנושי ביחס של אסיסטים-איבודים.

ר"ג קלעו 50 נק' במחצית הראשונה, רובן במעבר ובמתפרצות קטלניות אחרי חטיפות. פעמיים הם ברחו ליתרון דו ספרתי, הפעם השנייה ארבע דקות לסיום המחצית. גבעתיים ירדו לפסק זמן השני והאחרון שלהם במחצית, ונראו כמו מתאגרף מתנדנד שמחכה לאגרוף האחרון. במקום לעלות ולשבור סופית את היריב, שחקני ר"ג עלו שאננים ונכנעו לריצת 8-0 תוך דקה! זה היה הרגע שסימן את השינוי במשחק. גבעתיים חזרו מפסק הזמן בשמירת קומבינציה, שחקני ר"ג איבדו את הראש ומצאו את עצמם בפסק זמן וביתרון שתיים בלבד. נק' זכות רבות שייכות לאור יוסיפוב, שבמחצית ראשונה מצוינת שמר את גבעתיים במשחק עם שלשות ומשחק אינטליגנטי מתחת לסל.

ר"ג יכלו לסיים את המחצית עם 60 נק', אבל החטיאו מס' דו ספרתי של זריקות עונשין. הם הצליחו להכניס את גבעתיים לבעיית עב' מהירה בכל אחד מהרבעים הראשונים, אבל לא תרגמו את זה לנק'. בפועל, זה חזר לרדוף אותם במחצית השנייה. שחקנים חייבים ללכת לזרוק מאות זריקות עונשין בשבוע, כדי לקלוע את השתיים הספציפיות שהם מקבלים במשחק. צריך להתאמן בדופק גבוה, כדי לדמות מצב של משחק. לעמוד ולזרוק 500 זריקות מבלי לזוז יתרום לטכניקה, אבל לא להתמודדות המנטלית עם הזריקה במשחק. לא לחינם זה נקרא באנגלית זריקות "חופשיות", או זריקות "חינמיות"...

רצו אבל כבר לא יכלו
החצי השני נפתח בשיוויון 54, אבל תחושת השינוי כבר הייתה באוויר. גבעתיים פתחו את המחצית עם הגנה איזורית 3:2, כשהשחקנים ממש מלווים ומעבירים שחקן התקפה ממגן למגן, כמו שכתוב בספר. הם נעזרו בפסיביות של אברמוביץ' שלא הצליח בשום שלב להיכנס למשחק, בסטטיות של שאר הגארדים וברכות של בר ראובן בצבע. בעיית העב' של גל ביאלסטוצקי (שלוש ברבע הראשון) השאירה אותו לדקות רבות על הספסל, ופגעה בשטף ההתקפי של האורחים.

הנעת הכדור של ר"ג מול האיזורית הייתה רק מסביב לקשת, החדירות היו בד"כ על הקו וברוב הפעמים אף מחוצה לו, והזריקות תמיד עם יד בפנים. לאורך כל המחצית השנייה גבעתיים נשארו באיזורית שהייתה מוצלחת ועצרה את ר"ג על שש נק' בלבד בכל הרבע השלישי. האורחים המשיכו לחדור ולהתחייב באוויר למסירה, כשאין שחקן חופשי באופק. זה הוביל למתפרצות קלות אחרי שהמקומיים חיממו מנועים, יותר נכון שם-טוב חימם מנועים, ואז הגיעה הריצה שגמרה את המשחק.

כבר בליגת בתיה"ס, כשראיתי אותו, כתבתי שתענוג לאמן שחקן כזה, וכיף להיות חבר שלו לקבוצה. כל מה שצריך לעשות זה לזוז בזמן ללא כדור למקום הנכון, והוא כבר ימסור לך. אצל שם-טוב אפשר באמת לומר שכל מסירה לסל שלו זה אסיסט (assist), הוא ממש עוזר לחבר שלו לקלוע סל! הוא מוליך את החבר לעמדה ולמקום שממנו הוא צריך רק לנגוח, והכדור ברשת. אני ספרתי 11! אסיסטים שלו בחצי השני, כלומר מתוך 48 נק' של גבעתיים הוא יצר 23 נק' לבדו! ושלא תתבלבלו, גם בחצי הראשון גבעתיים קלעו 48 נק', רק שזה היה בזכות שלשות על סוף שעון של יוסיפוב, גל ואטיאס, ופחות משחק קבוצתי. בחצי השני יוסיפוב המשיך לחגוג בצבע על ההגנה הרכה של האורחים והעניש אותם בכל הזדמנות.

קצת גבעתיים, קצת ר"ג
נמרוד טבת הוא אחד מהשחקנים שהכי מרוויחים ליד שם-טוב. מיקום מצוין, יחד עם קליעה ברגש מתחת לסל מביאה אותו כמעט בכל משחק למספרים כפולים. אם היה קצת יותר אקטיבי, היה עובר גם את ה-20. בן דאודי עדיין לא נכנס מספיק לעניינים למרות שהנוכחות שלו משמעותית. השלשות של נדב פרישמן באות אוטומט עם ביטחון אבל לפעמים צריך לדעת לוותר. בלי קשר, הוא זה שדפק את השלשה שסגרה סופית את המשחק. מהצד השני, יונתן אברמזון חייב לעבוד על הגנה בלי לדחוף את הידיים, כי יכולת אתלטית יש לו. גיא צור חייב לעלות עם יותר אנרגיות מהספסל, זה לא משנה מי פותח, משנה מי מסיים.