ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

תום חבקין, מחויבות בלתי מתפשרת

חריש עמוק 3 - הגמר החשוב באמת
יואב חריש ,20/02/2009

יואב חריש טוען שהגמר החשוב באמת לא היה אתמול ביד אליהו אלא בראשל"צ. הוא כותב על הפציעה של טישמן, היכולת של הרצליה, ההגנה של חבקין וקצת על המזל שביקר ביד אליהו עם הסתכלות לעתיד.

הגמר החשוב באמת
עם כל הכבוד לגמר הגביע בין חולון לחיפה ביד אליהו אתמול, הגמר החשוב באמת היה אתמול אחה"צ בראשל"צ, בין 'היובל' הרצליה לעירוני ט'. שתי הקבוצות הטובות ביותר בליגת העל לבתיה"ס בעונה זו הגיעו לישורת האחרונה ראש בראש כדי לעשות היסטוריה. עירוני ט' להיות התיכון הראשון שזוכה באליפות שנייה ברציפות, 'היובל' לזכות לראשונה בתואר. רוני קאן מול עידן פלדה, טישמן מול וינטר ושמואלי, רוטנברג מול חבקין, בוכמן מול לויצקי- מה צריך יותר?

אנחנו מתכננים ומישהו צוחק
לפני הניתוח המקצועי של המשחק, חייבים להודות שהפציעה של טישמן טרפה את הקלפים. בלעדיו עירוני ט' קבוצה שונה לחלוטין, להבדיל ממכבי ת"א בליגה לנוער, שם יכולים להשלימו שמחוני, שטרקמן ובר-אבן. המחליפים שלו בביה"ס לא הצליחו להיכנס לנעליים שלו במשחק כ"כ מותח ובשידור ישיר. אין להאשים אותם על כך, החוויה שעברו רק תחשל אותם לשנתיים הבאות. אני לא יודע בדיוק את האבחון של הפציעה, אבל ברור היה שלמרות הניסיונות אין אפשרות שהוא ישחק ויתרום. אפשר לתכנן המון דברים, קשה לתכנן מה עושים במקרה שכזה. אני לא אומר בוודאות שאם טישמן היה משחק אז עירוני ט' היו מנצחים, אבל אני בהחלט אומר שאם הוא היה משחק אז היה מתפתח משחק שונה לחלוטין.

מגיע להם
'היובל' הרצליה נחשבים לאימפריה במושגים של הכדורסל הישראלי. קבוצת הנוער עושה חיל וכעת ביה"ס השיג את התואר הנכסף. נכתבו ונאמרו לא מעט מילים על פועלו של רוני קאן בהרצליה, על דרכו ומשנתו. אני יודע באופן אישי כמה חשוב היה לו לזכות בתואר ולהראות בתוצאות שהדרך שלו עובדת. אבל גם קאן עבר שינוי מהעונה הראשונה שלו בהרצליה, אז הגיע לגמר התיכונים והפסיד לנדב זילברשטיין ו'הגימנסיה' ראשל"צ. הוא יותר טקטי, הכניס הגנה איזורית והשתמש בה, ודוחק בשחקניו לשחק מהר.

כל אלה משתלבים יחד עם היכולת האישית הגבוהה של השחקנים וקבלת ההחלטות שלהם. כתבתי במהלך השנה על הרצליה בנוער הרבה מילים חמות, בביה"ס הצטרף אליהם גיא לויצקי ולהפתעתי שידרג אותם לאלופים. ההפתעה לא משום שהוא לא שחקן טוב, שהרי גם עליו כתבתי הרבה מילים חמות בעונה שעברה. לא הייתי בטוח איך הוא ישתלב בנבחרת כשהוא לא יכול לשחק בנוער, מה גם שסבל מפציעות במהלך העונה. אבל לויצקי הרים את רמת הקבוצה עוד צעד למעלה, בדיוק הצעד שהיה חסר להם כדי לזכות באליפות. ההופעות שלו בחצי הגמר ובגמר ראויות לשבחים, ושוב, רק מעצימות את ההישג המרשים של קאן.

המשחק
עוד לפני הפציעה מצא טישמן את עצמו מתמודד עם בידודים וחדירות בכל התקפה. זו לא פעם ראשונה שאני רואה שמאמנים תוקפים את טישמן, מכריחים אותו לשמור ומנסים לעייף אותו בהגנה ולהוציא ממנו עבירות מוקדמות (גם ששר עשה זאת במשחקים של ירושלים). מה שכן, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שחקנים הולכים עליו בלי פחד מבוכמן. וינטר חדר עליו והזמין את בוכמן לדו קרב, כנ"ל שמואלי. זה מסר חשוב מאוד למכבי ת"א לקראת שני המשחקים במסגרת חצי גמר הגביע לנוער. השחקנים של הרצליה מוכנים לחדור ולקבל גג מבוכמן. זה לא ישבור אותם והם ימשיכו לחדור עליו ועל טישמן.

העומק הכריע
ההבדל הגדול היה בין הספסלים. בעיית עבירות מוקדמת של וינטר ולויצקי הכניסה למשחק את רוטשילד, חממי וקטלאן, שחקנים שרואים המון דקות לאורך כל העונה בשתי המסגרות ומתמודדים כל שבוע ברמות הגבוהות ביותר של הגילאים האלה. לעומתם, בלט חוסר הניסיון של אלן סקוורר, אוראל לב, נועם שמיר וזיו זילבר, ולמרות הרצון שלהם הבדלי הרמות היו ברורים. תוסיפו להרצליה את שמואלביץ' (עולה על הרט וטננבאום) ותקבלו גארדים שלחצו על הכדור וטרפו את המגרש בכל רגע נתון. כשטישמן ניסה לחזור הם מיד הסתערו על האריה הפצוע והבריחו אותו חזרה לספסל.

ההגנה של חבקין
היכולת ההתקפית של חבקין והכישרון ידועים לכולם, השאלה לגביו היא מוסר העבודה שלו, המחויבות וההגנה. סיבה נוספת לשמחה הייתה אתמול לדני פרנקו, מאמן נבחרת הנוער, כשראה את חבקין מציג מחויבות בלתי מתפשרת, תשוקה בלתי נגמרת והגנה נהדרת לאורך כל המשחק. למרות שבקושי ראה כדור ברבע הראשון (הרט שמר אותו מצוין, מצ' אפ מעניין של פלדה) הוא המשיך לשמור כשניטרל לחלוטין את רוטנברג בחצי השני, מנע ממנו את הכדור בצבע ויצא להפריע לכל זריקה שלו מבחוץ (רוטנברג פספס הזדמנות להתעלות בזמן חשוב). הרצון והמוטיבציה נותנים תקווה שאם ימשיך באותו קו יוכל באמת לגדול להיות שחקן בוגרים יעיל, בינתיים נסתפק בשחקן נבחרת נוער משמעותי בשני צידי המגרש.

נגד איזורית
עידן פלדה עבר בחוכמה להגנה איזורית מוקדם מאוד במשחק. הפציעה של טישמן, יחד עם הרצון לשמור על בוכמן ורוטנברג ולהכריח את הרצליה לנצח מבחוץ, עקב אכילס שלהם, הצדיקו איזורית. ושוב, הרצליה הוכיחו שהם בכושר קליעה מצוין, משחקים קבוצתי ויודעים בכל זאת לחדור את ההגנה ולא רק להתפשר על שלשות. לא מעט שלשות שלהם באו דווקא במשחק מעבר, עוד נשק שהיה חסר להם. בד"כ הם לא רצים, משקיעים הרבה בהגנה ומשחקים לאט בהתקפה. ככל שהעונה מתקדמת הם מענישים את היריב במתפרצות ובהתקפות מעבר. כל שלשה של חבקין במעבר הייתה כמו חץ בלב של עירוני ט'.

האימפריה סיימה את דרכה
עירוני ט' תבנה את עצמה מחדש, כמו כל אימפריה בליגת בתיה"ס. להבדיל מאגודות שיכולות לבנות מגיל קטן, תיכון צריך כמעט כל שנתיים להתחיל מחדש. בעונה הבאה הטריו הנהדר כבר לא יהיה ושחקנים אחרים יצטרכו לקחת על עצמם את האחריות. ספק אם נראה בעתיד הקרוב בגילאי הנוער שחקן כמו בוכמן. צוות השחקנים הנהדר סיים שתי עונות מופלאות עם זכייה מדהימה בעונה שעברה והפסד בגמר הזה. מהיכרות עם פלדה, שרף ובעיקר דוד וקנין, אני בטוח שעירוני ט' תחזור למעמדים המכריעים מהר יותר ממה שמצפים.

ההמשך
הרצליה נפרדים מלויצקי ויתגעגעו אליו בהמשך המאבקים בנוער. השחקן היחיד שהסתכל לבוכמן בעיניים ולא מיצמץ, למרות שבוכמן חסם אותו לא מעט פעמים. הוא לקח זריקות נהדרות מחצי מרחק והמשיך להפעיל לחץ על בוכמן, ולא פחות חשוב - נתן לו קונטרה בהגנה. בלעדיו יצטרך יואב אלבז להשלים את החסר, כשטישמן ובוכמן יחכו להם בחצי גמר הגביע ואולי בגמר הפלייאוף. רק שבמכבי יש עוד גארדים טובים, כך שהולך להיות דו קרב אדיר בין שתי הקבוצות, נותר רק לחכות בסבלנות.

המשהו הזה
ברכות לחולון על הזכייה בגביע, הכאב של חיפה מובן. אבל שלא יהיה ספק, מה שקרה אתמול ביד אליהו בשניות האחרונות לא קשור לכדורסל. אין לו קשר למאמנים, שופטים, קהל ושחקנים. יש רק דבר אחד ואני לא יודע איך לקרוא לו. אפשר להגיד מזל, גורל, אנרגיה, שכל אחד יבחר לעצמו. בשניות האלה לא הייתה טקטיקה, לא היה אימון ולא היה משחק. הרבה אנשים אוהבים את הכדורסל בגלל הרגעים האלה. אני לא נמנה עליהם, אני לא אוהב שהמזל מחליט מי ינצח, אני מעדיף שהקבוצות יכריעו.

ההשוואה
מבלי לפגוע בבוגרים, ראיתי אתמול בגמר התיכונים שחקנים עם יסודות כדורסל טובים יותר מהשחקנים הבוגרים בגמר הגביע. את בוכמן, לויצקי, רוטנברג וחבקין אי אפשר בכלל להשוות ברמה ההתקפית לווטסון, קוז'יקרו וקוקיה. הם היו עושים להם בי"ס, וזה משמח כי למען האמת היו חלקים לא נעימים לצפייה בערב בגמר הגביע בין חולון לחיפה. שלושת המבוגרים מפצים על היעדר יכולת התקפית במלחמה חסרת פשרות, משהו שהילדים צריכים שיהיה להם. זה מעודד להמשך ולעתיד הכדורסל הישראלי, ומי יודע, אולי לא עוד הרבה זמן נראה את השחקנים האלה משחקים בגמר שמתקיים בשעות הערב ולא בשעות אחה"צ...