דני פרנקו. מאמן נבחרת הנוער
|
חריש עמוק 4 - לקראת אליפות אירופה לנוער
יואב חריש
,21/07/2010
יואב חריש מתרגש כמו רבים לקראת פתיחת אליפות אירופה לנוער בישראל. הוא מאחל לנבחרת הצלחה, אבל מזכיר לכולנו שלא לתלות את כל תקוות הכדורסל בנבחרת אחת צעירה, וממליץ שנהפוך את מדינת ישראל לדרג א' בספורט בכלל ובכדורסל בפרט, לפני שנסתכל על אירופה.
חשיבות האליפות
חלק מאנשי מקצוע ואנשי המינהל של הכדורסל תולים תקוות רבות בנבחרת הנוער שלנו. יתרה מכך, הם רואים בהצלחת הנבחרת את השתקפות הכדורסל שלנו, לכן חזרתה של הנבחרת לדרג א' של אירופה היא משימה ראשונית במעלה, אפילו לאומית.
אם הנבחרת תחזור לדרג א', ולשם כך הצליחו להביא את האליפות לישראל, אז יחזור השקט לכדורסל שלנו. כמובן שזה לא יטאטא את העובדה שנבחרת העתודה נותרה בדרג ב', ושנבחרת הקדטים יוצאת לאליפות אירופה עם מטרה להישאר בדרג א', אבל זה בטח יביא שקט לחלק מקברניטי הענף, וירומם את רוחם אחרי הקיץ הקודם.
לא מסכים
באופן אישי לא ראיתי את הקיץ הקודם כאסון בינלאומי, כמו שלא יצאתי בחגיגות כשנבחרות העתודה הגיעו לגמר אליפות אירופה בתחילת שנות האלפיים. הרי אותו צוות מקצועי שהיה מרחק הפרש סלים מעלייה לחצי גמר אליפות אירופה לנוער ב-2008 הוא אותו צוות שירד לדרג ב' ב-2009, אז המאמנים פתאום פחות טובים? הבעיות של הכדורסל הישראלי עמוקות הרבה יותר מאשר אליפות אירופה כזו או אחרת.
אם לא נעלה לאליפות אירופה בבוגרים אז אנחנו כישלון, כאילו אין עוד נבחרות שמתמודדות מולנו, כאילו אנחנו הכי טובים בעולם ופתאום הגיעה מפלה, כאילו יש לנו את השחקנים הכי טובים, המתקנים הכי טובים, המשאבים הכי טובים ואת הכי הרבה כסף. אז זהו, שלא.
כשאליפות אירופה הייתה אחת לשנתיים (לפני לא הרבה שנים) היו לנו שנתיים להתכונן, התקשורת לא ישבה לכולם על הצוואר ועדיין היינו במרחק משחק מהישג או אכזבה. האליפות הרי בנויה בצורה כזו שבשלב המוקדם מספיק ניצחון אחד משלושה משחקים כדי לעלות ל-1-12. אם הוגרלנו עם נבחרת פחות טובה מאיתנו, או שהתוצאות הסתדרו לנו כמו שרצינו, אז אנחנו אימפריה? פעם הייתה רק יוגוסלביה, היום יש חמש כמוה שבאו ממנה, שלא לדבר על ברה"מ. להסתכל על האליפות עצמה כעל האירוע שקובע את איכות הכדורסל שלנו נראה לא רציני ולא מקצועי.
מתקנים ומשאבים
אני יצאתי לשישה מחנות אימון באירופה עם קבוצות נוער ונערים שאימנתי בשנים האחרונות. אתם בכלל יכולים להשוות את רמת המתקנים שלהם לשלנו? בכל אולם יש שישה סלים לפחות, פרקט, אמצעי עזר, חדרי הלבשה, יציעים, ומיזוג- כן, ב-2010 יש מיזוג באולמות של אירופה.
איך אצלנו בחום הזה עדיין בונים אולמות ללא מערכת מיזוג? איך אולמות שניבנו אצלנו ומשמשים את הקבוצות הבכירות של המועדונים בכל הארץ לא מקבלים מערכת מיזוג אויר, כדי שיהיה הגיוני להתאמן בקיץ (שאצלנו זה בערך תשעה חודשים בשנה)? אני לא מדבר בכלל על ארה"ב, אלא על אירופה הקרובה והלא עתיקה, כגון סלובניה, קרואטיה, סרביה וכיו"ב.
מדינות של ספורט מקצות משאבים וכספים לקידום הספורט. לא סתם ספרד הפכה למעצמת ספורט (לא כדורסל, ספורט בכלל), שם משקיעים אז מקבלים תוצרת. אתם יודעים כמה שעות חינוך גופני יש לילדים בבתיה"ס באירופה לעומת ישראל? מביך לכתוב את ההשוואה הזו. אצלנו יש כאילו משרד ספורט, כאילו איגודים וכולם רבים עם כולם.
יש מינהלת ויש איגוד, יש התאחדות ויש קבוצות, יש ליגת תיכונים ויש ליגה לנוער. הכל מהכל, בסוף לא נשאר כלום. כשאין כסף מהמדינה, ואין השקעה בפריפריות, והספורט במקום האחרון אצל האנשים הקובעים, אז אתם מתפלאים שאנחנו מתנדנדים בין דרג א' לדרג ב'?
ליגה לנוער תחילה
לפני שאנחנו ממהרים להשוות את עצמנו לאירופה, בוא נתחיל בהשוואה למה שהיה כאן לפני ארבע, שמונה ו- 12 שנים. משחקי הליגה לנוער (וליגת התיכונים) היו ברמה יותר גבוהה מהרמה הנוכחית. אפשר להאשים את השחקנים שפחות מתאמנים, את המאמנים שפחות מאמנים, את ההורים שיותר מתערבים, ואת המתקנים שלא מתקדמים. קשה להתווכח עם המציאות שהרמה יורדת.
לפני שאני רץ להתמודד עם אירופה אני רוצה שהליגה המקומית תחזור להציג רמה גבוהה. שנראה קלעים שעומדים מחוץ לקשת ונחשבים באנקרים, שנראה שחקנים אתלטים שקופצים עד השמיים, שנראה רכזים בעלי שליטה פנומנלית בכדור, כאלה שמקבלים החלטות חכמות ונכונות ברגעי לחץ.
מישהו מאנשי המקצוע יכול להצביע על קלע אמיתי שמסתובב בגילאי הנוער או העתודה? אחד שעומד על הקשת והוא באנקר, שחקן ללא פחד, שאוהב ורוצה לקחת את הזריקות המכריעות, וסומך על עצמו שיקלע אותן. מישהו יכול לספר לי על רכז יוצא דופן, כזה שעושה את כולם מסביבו טובים יותר, ששולט בכדור ברמה כ"כ גבוהה שאי אפשר לחטוף לו, שמקבל החלטות נכונות בזמן אמת? מישהו יכול למצוא לי פורוורד שמוביל את הכדור ומשחק בחוץ? בוא נמצא אותם לפני שאנחנו הולכים להילחם בגויים.
אקדמיה
למרות חילוקי הדעות שיש בנוגע לאקדמיה, אני חושב שכל מוסד חדש שקם ויכול לתת מענה לצרכים המקצועיים של חלק מהשחקנים הוא מוסד מבורך. מצד אחד האקדמיה גרמה לחלק מהאגודות להוסיף תכנים שלא היו קודם, כמו תוזנה, פסיכולוגיה, מנטליות, יכולת גופנית, יכולת אישית וכו'. מצד שני, האקדמיה דחפה את האגודות חזרה לבתיה"ס, כדי ליצור מוצר אחד עבור השחקנים, ובכך חיזקה חזרה את הליגה הזו. רבים מסכימים שאין מקום לשתי הליגות יחד, אולם אף אחד לא מוכן לוותר. תוסיפו לכך את פעילות הנבחרות, ותקבלו עומס גדול על השחקנים.
אני הייתי שמח לראות עוד שתי אקדמיות, אחת בצפון ובעיקר אחת בדרום. קשה לי להבין מדוע לאשדוד ולב"ש, שתיים מהערים הגדולות במדינה, אין נציגה בליגה הלאומית לנוער. שלוש אקדמיות היו מאפשרות בסיס רחב יותר של שחקנים, מבלי ליצור לחץ של נבחרת לאומית. פשוט לתת לשחקנים עוד מקום להתאמן ולהתקדם, יחד עם שילוב של בי"ס. בדרום דבר שכזה נראה לי כחיוני להפרחת השממה. יש מס' אנשי מקצוע שצריכים לעבוד במקומות שכאלה, כדי שהם יצליחו. לדעתי בתחום הזה לא חסרים לנו אנשים טובים.
בהצלחה
אני מאחל הצלחה לנבחרת הנוער וגם אגיע לתמוך ולראות. אני מקווה שהנבחרת תעפיל חזרה לדרג א', ומקווה שהקדטים יצליחו באליפות אירופה, אני פשוט לא בטוח שצריך לשפוט את ענף הכדורסל עפ"י האליפויות האלה.
בנייה של מתקנים, הקצאת משאבים, הוספת שעות חינוך גופני בבתיה"ס, יצירת מנגנון פיקוח אחיד, קידום הפריפריות, הקמת אקדמיה בדרום- כל אלה אולי נשמעים כמו שינויים קוסמטיים, אבל הם יעזרו לקדם את הענף ולשפר את הרמה ואת איכות השחקנים. נכון, לא יזיק אם השחקנים ילכו להתאמן קצת יותר לבד (למרות שהרבה עושים זאת), ושחלק מהאגודות יגדילו את השקעתן בנוער, ושההורים יהיו יותר מעורבים ופחות יתערבו, ושמס' דברים נוספים יתקיימו, אבל אל תתלו את כל תקוות הכדורסל ב-12 שחקנים צעירים ובצוות מקצועי.
הלוואי שיעפילו לדרג א', לא אסון גדול אם יישארו בדרג ב'. קודם שנהפוך את מדינת ישראל לדרג א', אח"כ נעפיל לדרג א' האירופי (וזה יהיה הרבה יותר קל משחושבים). אני מאמין שלא רק נעפיל לדרג א', אלא גם נצליח להגיע להישגים בכל הגילאים. רק שבשביל שזה יקרה צריך סבלנות, תכנון נכון, רצון, וקצת כסף לא יזיק.
כתבות אחרונות באתר
|