ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

שטרקמן, חופשי מדי

חריש עמוק 3 - המשך הגביע והדרבי
יואב חריש ,30/12/2008

יואב חריש ראה את מכבי מתגברת על חצי ראשון חלש מול ירושלים הלוחמת, את ר"ג מביסה את גבעתיים בדרבי בעזרת השלשות של שמריז, ומתנצל באופן אישי בפני דן גולדברג

מחכים לחצי הגמר
יומיים אחרי המפגש בין שתי הראשונות בצפון, נפגשו שתי הראשונות בדרום למשחק באותו השלב בגביע. איך שזה נראה היום, המפגשים האלה היו אמורים להיות חצאי הגמר, אבל ההגרלה קבעה אחרת. ירושלים נאבקה בכל כוחותיה והשאירה הכל על המגרש, אבל ירדה מנוצחת. מכבי לא חוותה השנה או בשנים האחרונות רבע של שלוש נק' אבל התגברה גם על המכשול הזה. אם תעבור את הפועל ב"ש בשלב הבא והרצליה תעבור את 'עופר' ראשל"צ, יחכה לנו בחצי הגמר אולי קרב הענקים האחרון שנשאר העונה. לפחות יהיו לנו שני מפגשים, לצערה של הרצליה...

החצי של ירושלים
שני רבעים ראשונים מלאי הקרבה ונחישות של ירושלים הסתיימו ביתרון חמש. ההגנה האיזורית 2:3 מתחילת המשחק ולאורך כל המחצית התמקדה ביציאה לקלעים והסתמכה רק על עזרה של תמיר נגד החדירות. זה עבד נהדר, מכבי קלעו סל ראשון רק אחרי שלוש דקות ונראו רדומים. ברבע השני מכבי כבר ממש נרדמו, ואם נוסיף לכך ירידה מעולה להגנה אחרי כל זריקה נקבל מצב שהצהובים לא עמדו בו עד עכשיו. האורחים כפו משחק איטי והכריחו את המארחים לזרוק מבחוץ במקום לחדור.

ההתקפה של מכבי הציגה סטטיות מוגזמת, שחקנים הסתכלו אחד על השני בתקווה שמישהו ייצר משהו באופן אישי, לא הייתה תנועה בלי כדור (חיתוכים לצבע או בגב ההגנה) וההתפשרות על זריקות מבחוץ התבררה כטעות. תוסיפו לכך משחק ללא מתפרצות או התקפות מעבר ותקבלו 15 נק' מדהימות במחצית אחת וקבוצה ירושלמית ללא בעיית עב'. טישמן ובוכמן נראו אנמיים, החברים לא תרמו ונראה ששירת הברכות של מאמנם בהדלקת הנרות לפני המשחק הכניסה אותם להלם...

הצהובים פתחו באישית כשטישמן לא כ"כ הסתדר עם הזריזות והמהירות של דותן, שחדר לסל ויצר מצבים. בוכמן שמר את תמיר שקיבל המון כדורים בהתחלה והפעיל עליו לחץ. הבעיה הייתה בריכוז ובקבלת ההחלטות. תמיר חיפש יותר את המגע ופחות לעשות סל (משתהה יותר מדי במקום לעלות מהר לסל, צריך לדעת לזרוק בלי להוריד כדרור), דותן חיפש לחדור במקום לעצור לג'אמפ קצר, וכך נולד הסל הראשון רק אחרי ארבע דקות של משחק. הבעיה החריפה כשמכבי עברו לאיזורית, חוץ מדותן לא הייתה קליעה מבחוץ, ותקבלו רק עשרים נק' במחצית.

אחרי זעזוע מוח ותפרים-החצי של מכבי
החצי השני היה מבחן אופי גדול לשתי הקבוצות. טישמן הוכיח בגרות כשמתחילת הרבע השלישי הוא חדר לסל ויצר מהלכים, גם אם לא קלע. הוא המנהיג של הקבוצה והיה חייב להעיר את הקבוצה. הוא הפעיל לחץ על ההגנה, הגיע לעונשין ונראה ששכח מזעזוע המוח שספג באימון לפני המשחק. בוכמן, שבעקבות אותה התנגשות עם טישמן נזקק לתפרים, גם הראה סימני חיות דרך השינוי הגדול שעשה ג'ימייטיס. עם תחילת המחצית הוא עלה עם שמחוני במקום דקלו, עבר לאיזורית לוחצת שירדה לאיזורית רגילה ובעיקר דחף את קבוצתו לרוץ בכל הזדמנות.

דותן נלחץ פעם אחר פעם לפינה של החצי, החברים עמדו במקום ולא יצרו זוויות מסירה והידיים הארוכות של מכבי חטפו כל כדור. קל יותר לרוץ אחרי חטיפה מאשר אחרי סל או ריבאונד, קשה יותר לרדת אחרי איבוד מאשר אחרי החטאה או סל. בוכמן וטישמן הריצו מתפרצות ויחד עם בר-אבן ושמחוני הגיעו מוקדם לקו והמשיכו ללחוץ. ירושלים לא הענישו את מכבי על הלחץ, וגם כשעברו את החצי שיחקו לאט, כששעון ה-24 מתקתק ואין זמן להסתדר. הם המשיכו לחכות לכדור שיבוא אליהם במקום לצאת לפגוש אותו, ולקינוח השאירו את שטרקמן חופשי לשלשות אחרי פרגון של החברים. מכבי קלעו 15 נק' במחצית הראשונה, ברבע השלישי הם קלעו 15 נק' רק במתפרצת ובמעבר.

ברבע האחרון שטרקמן המשיך להצדיק את הפרגון מהחברים וירושלים המשיכו להיתקע מול הלחץ. העייפות של דותן, שלא ירד לנוח לשנייה כל המשחק, נתנה את אותותיה והוא איבד ריכוז וקיבל החלטות לא טובות. כשמכבי עברו ללחוץ אי אפשר היה להוציא אותו, ובחצי הראשון, כשהקבוצה הובילה, היה קשה להוציא אותו ולהסתכן באובדן היתרון. קשה לחזור מפיגור דו ספרתי בלי לקלוע שלשות אז האורחים הראו שכשאין מה להפסיד, הזריקות נכנסות בקלות. רג'ואן ברבע אדיר מכל הטווחים הנהיג את הקבוצה עד לפער חד ספרתי, אבל הגארדים של מכבי הסתדרו בקלות עם ההרכב הכבד שניסה ללחוץ וסגרו את המשחק בדרך לרבע הגמר.

מחמאות ותיקונים
מחמאות לירושלים ולששר על ההכנה למשחק, האיזורית מהתחלה, עצירת התרגילים של מכבי, הירידה להגנה ובעיקר הנחישות והלחימה על כל כדור, באוויר וביבשה. צמצום הרוטציה היה מתבקש, אבל חייבים למצוא שתי דקות מנוחה לדותן בכל מחצית. רג'ואן ממשיך בכושר הטוב וקולע שלשות, אבל חייבים להמשיך לעבוד על השלשות ולדעת להתמודד מול הלחץ ולתקוף אותו (לבוא לכדור כשמקבלים מסירה במקום לחכות לו ולא לכדרר לתוך המלכודות). מחמאות למכבי ולג'ימייטיס על תגובה מצוינת בחצי השני אחרי חצי ראשון חלש. שינוי הטקטיקה, ההרכב וסגנון המשחק הביאו ליתרון בלתי מחיק. ומחמאות לקהל שהגיע, עודד ונתן אווירה של משחק פלייאוף.

יכולים כשרוצים
בורגר ור"ג הגיעו לדרבי אחרי שני הפסדים רצופים, כשהם מציגים קבוצה לא מחוברת שמנסה להתגבר על הבעיות שבתוכה. הרכב השחקנים של הקבוצה שווה מאבק על הפלייאוף, בהנחה שכולם משחקים יחד, מוותרים על הכבוד שלהם למען הכבוד של הקבוצה ונלחמים למען המטרה הקבוצתית. עד עתה זה לא קרה, לכן הקבוצה התאפיינה בחוסר יציבות, כגון הפסד מרגיז בב"ש לעומת ניצחון גדול בחולון. כדי להתקרב לפלייאוף, השחקנים המובילים צריכים להתחבר אחד לשני והמחליפים צריכים לתרום את תרומתם ולדעת את מקומם. אתמול זה קרה, ובגדול.

אחרי ארבע דקות התוצאה הייתה 11-10 לגבעתיים. בשבת, בהדר יוסף, אחרי ארבע דקות נקלע הסל הראשון... שתי עב' מהירות של שרמן על סולומון הכריחו את ר"ג לעבור לאיזורית שנשארה עד לסיום ועצרה את קבוצת ההתקפה הטובה של גבעתיים. אם נגד ירושלים האיזורית הייתה מתבקשת והצפיפות מנעה מסירות פנימה ללא איום של שלשות, נגד גבעתיים ההגנה יצאה מצוין לקלעים (הרט, רוטנברג) וסגרה בצורה מצוינת את קווי המסירה פנימה. כנפו, שרמן ושמריז מאחור יירטו כמעט כל מסירה לסולומון או רוטנברג בצבע, סגרו לריבאונד ורצו למתפרצות.

להתעורר
שניידרמן וגבעתיים חייבים להתעורר לפני שהמאבק על הפלייאוף יברח להם. הפסד לחולון בבית ולר"ג בהפרש כזה הופכים את המשחק בשבוע הבא בבית מול ראשל"צ למשחק בעל חשיבות עליונה. ההגנה הפסיבית והאנמית שילמה מחיר כבד בכל רבע. שחקנים שמבצעים פעם אחר פעם את אותה הטעות באיזורית, מכווצים על פרצלינה ומשאירים את שמריז חופשי (לא ידעתם שהוא קולע?) לארבע שלשות ברבע הראשון כנראה לא הגיעו מרוכזים ואחראיים. מעבר של שניידרמן להגנה מעורבת על שמריז עצרה אותו ואת ר"ג ברבע השני אבל הם עדיין שיחקו בלי אנרגיות.

כששומרים את שמריז קומבינציה, ברור שצריך לשים לב באיזורית לדוף ולשרמן, אבל הם נשארו לבד והחזירו את הביטחון למארחים. שמריז, למעט זריקה אחת, היה מאוד סבלני ונתן לחברים להוציא לפועל. שרמן וסולומון המשיכו את מדיניות אי ההגנה ההדדית, רק ששרמן המשיך עם עבירות מיותרות. אהרוני היה היחיד שניסה להעיר את הקבוצה בחדירות נהדרות, מעבר מהיר של המגרש ואקטיביות בהגנה. אבל כשרוטנברג רדום, הרט לא קולע והרכזים לא מצליחים לשלוט בקצב המשחק אז הצרות מתחילות.

השינוי
הבריחה של ר"ג החלה בסיום הרבע השני, דווקא בעזרת המחליפים. אופק נחמן, ליאל גלאם, גיא צור ובעיקר חן ויישינקר הכניסו תנופה אדירה למשחק ההגנה של המארחים. חטיפות של ויישינקר וחסימה של נחמן הריצו את ר"ג עד ליתרון 11 במחצית. התחלת הרבע השלישי הייתה המשך ישיר לסיום קודמו. גבעתיים, הפעם באישית, קיבלו מיד שלשה משמריז ונתקעו מול האקטיביות ההגנתית של המארחים. ויישינקר המשיך לנהל בצורה יעילה את ההתקפה, כנפו המשיך לשלוט בצבע בשני צידי המגרש ושמריז (כמובן) סגר את הרבע עם שלשה.

שניידרמן עוד ניסה את אהרוני בעמדת הרכז ברבע הרביעי אבל ההתפרקות הייתה כבר בלתי נמנעת. ר"ג לא הפסיקו להילחם, לשמור ולקלוע (דוף הפציץ באחוזים נהדרים וחדירות חכמות, שמריז המשיך) ועצרו את גבעתיים על פחות מ-15 נק' בשלושה מהרבעים, כולל 26 נק' במחצית השנייה. אומנם רק דקה לסיום, ביתרון 30, הרגיש המנכ"ל, עופר ארליך, שהמשחק גמור ושאפשר לשמוח, אבל מסתבר שכשרוצים אז יכולים. הפרגון לשמריז ולדוף היה מדבק, שרמן הביא את האנרגיות החיוביות הידועות שלו, כנפו נלחם והחברים ויתרו על זריקות למען היד החמה ובעיקר נלחמו בהגנה.

התנצלות
ישנו שחקן ברעננה בשם דן גולדברג. אני כותב כבר לא מעט זמן את שם משפחתו עם תוספת של האות נ', כלומר דן גולדנברג. כמה פעמים אפשר לכתוב דן גולדנברג במקום דן גולדברג? כמה פעמים אפשר לומר לי שזה לא דן גולדנברג אלא דן גולדברג? מתי אני כבר אקלוט שזה לא דן גולדנברג אלא דן גולדברג? אז זהו, די, עד כאן. התנצלות לילד, למשפחה ולמועדון נשלחת מכאן. מעתה אמור גולדברג, דן גולדברג.