ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק - לקראת הגמר
יואב חריש ,28/05/2008

לקראת משחק הגמר הגדול הבא עלינו לטובה, יואב חריש נכנס לנעליים הענקיות של שני המאמנים לקראת הערב שיכול לשנות את חייהם הספורטיביים.

לו הייתי מיקי:
הייתי ממשיך לטרוף את הקרשים:
אחרי שהרגנו את נהריה עם 26 ריב' התקפה ו-33 נק' כתוצאה מהם, ואחרי שבני השרון לקחה 16 ריב' בהתקפה מול מכבי, אנחנו נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים הכי טוב ונלך לריבאונד התקפה בטירוף. ההבדל בינינו לבין בני השרון הוא שאנחנו לא נהיה כאלה פראיירים ולא נקלע רק 12 נק' כתוצאה מהריבאונד. ניצחנו את מכבי בריבאונד בכל המפגשים ועשינו להם נזקים רציניים מתחת לסל, לכן אנחנו בונים על לפחות15 ריבאונד התקפה ו-25 נק' כתוצאה מהם.

הייתי מייצר קצב מהיר ע"י לחץ על הכדור על כל המגרש:
ראינו מה עשה למכבי הלחץ של בני השרון כשהם איבדו 17 כדורים אבל להבדיל מבני השרון אנחנו נעניש אותם במתפרצות. הבעיה שבמשחקים נגדנו מכבי מרגישים נוח , לא מאבדים את הכדור ומוסרים הרבה אסיסטים. כדי לעצור את החלק הקריטי הזה אנחנו נלחץ את קאמינגס והלפרין ונוריד זמן מהשעון, נשמור בלי דאבל אפ בפוסט ונכריח זריקות מחצי מרחק. נמנע מהם משחק קבוצתי, נוריד את כמות האסיסטים שלהם ואת כמות הפוזשנים ע"י סגירה לריבאונד (בני השרון זרקו עשר פעמים יותר ממכבי בחצי הגמר) ונרוץ בכל הזדמנות עם השחקנים הצעירים שלנו מול הותיקים והעייפים שלהם שנסחטו לחלוטין רק לפני מס' שעות.

לא הייתי נותן למכבי שלשות:
הם קלעו רע מאוד בחצי הגמר (4-17) אבל אלה היו זריקות טובות ברובן שביום נתון אמורות להיכנס ובשביל מכבי יום נתון זה משחק על האליפות אצלה בבית. הם גם קלעו מולנו בממוצע 32 אחוזים לשלוש שזה פחות מהאחוז השנתי הממוצע שלהם (כמעט ארבעים). למרות כל הנתונים האלה אסור לנו להתפתות ולהשאיר אותם לבד. הלפרין, שארפ ובלות'נטאל יקלעו כשזה חשוב, כמו שבד"כ הם עושים. מוריס גם ישחיל, פתאום כספי בטירוף, ביינום תופס יום ואז גארסיה וקאמינגס גומרים אותנו. שינצחו אותנו ע"י קליעת שתי נק' בכל פעם, שוויצ'יץ' ינסה לחפור מול הסוללה שלנו, שלשות בהיכל מול קהל מלא יכניס אותם לטירוף שלא תהיה ממנו דרך חזרה.

הייתי מתכונן לאיזורית מצ' אפ ומעניש עם טאקר כארבע:
ראינו את האיזורית 2:3 מצ' אפ של מכבי בחצי הגמר וזה כנראה מה שהם עשו אי שם בים המלח. זה עבד יפה מאוד בחלקים הראשונים עד שבני השרון עברו לארבעה גארדים והרי ברור שאנחנו נעשה את אותו הדבר. זה יהיה בשלב שבראון במגרש יחד עם טקאר, סימונס ושני מנועי הטורבו שלנו. הם יחדרו, הפורורדים יקלעו, בראון יטחן ומכבי יבינו שאנחנו זה לא בני השרון ולנו יש גם את ווישהאם ודיקסון שיכולים לקלוע ולחדור. אם תהיה בעיה נכניס את דיקסון/ווישהאם על חשבון אחד הגארדים יחד עם ווטסון או תמיר במקום בראון כדי לשמור על החוק הרוסי ועל מבנה התקפה קטלני.

הייתי פותח עם סימונס וטאקר, אסור לתת למכבי הרגשה טובה בהתחלה:
סימונס וטאקר הם סיוט מתמשך עבור כל קבוצה, כולל מכבי. פתיחה בלי אחד מהם עלולה לתת להלפרין הנחה בשמירה על אחד מהגארדים, אלא אם מתכוונים לשים את קאמינגס על סימונס- ולזה נשמח מאוד. נק' של ווישהאם מהספסל יהיו הרבה יותר חשובות מאשר בחמישייה, כי אנחנו צריכים במשחק גדול את השחקנים הגדולים שלנו בפוקוס מלא. מצד שני, סימונס על קאמינגס כדי להימנע מעבירות בהתחלה יהיה מצוין בשבילנו, רוט ישמור את הלפרין וטאקר את כספי. פותחים כמו שצריך (לא כמו בחצי הגמר) ומראים למכבי מהרגע הראשון שהערב הזה שייך לנו, הרי אנחנו הכי טובים ברבע הרביעי אבל צריך להגיע לשם.

לו הייתי צביקה:
הייתי סוגר לריבאונד בכל מחיר, כולל אני את מיקי וגיא את עופר:
הריבאונד יהיה פקטור עיקרי וזה ידוע לכולם. אם כל הגארדים לא ישתתפו ויעזרו בתחום הזה אז חבל על הזמן שלנו. מהתחלה הלפרין, קאמינגס, כספי וביינום חייבים לסגור ולרדוף אחרי כדורים רחוקים. נסגור את טאקר עם הפנים אליו, ווי'צי'ץ ומוריס יסתדרו עם ווטסון וקמפבל. כדי להתמודד מול בראון נהיה חייבים בשר טרי אז באטיסטה יעלה וגם אותו נסגור עם הפנים. כל אחד מהגארדים חייב לקחת לפחות ריבאונד הגנה אחד על כל חמש דקות שהוא על המגרש.

הייתי מאט את קצב המשחק, הולך על סקור נמוך ומשחק התקפות ארוכות:
אנחנו מאוד עייפים אחרי המאמץ האדיר שהשקענו בחצי הגמר, ולמרות שיש לנו ספסל רחב רוב השחקנים לא בכושר טוב לעומת חולון. נשחק לאט ובטוח עם התקפות מעבר של P & R והתקפה סבלנית שתלך פנימה לוויצ'יץ' (הוא בקושי שיחק נגדם בליגה, כמו עם בני השרון, אז גם הפעם הוא יהיה טוב), חדירות של הלפרין/ביינום ושלשות של הקלעים. הם לא קבוצת הגנה גדולה, אפשר להניע מולם את הכדור, לחדור ואין מה לחשוש מחסימות (הם בין הגרועים בליגה). אנחנו קולעים הכי טוב בליגה מהשדה אבל אנחנו חייבים משחק של פחות מ-55 זריקות לכל קבוצה, יותר מ-60 זריקות זה הקצב שלהם ולנו אין כרגע כוח לרוץ אחריהם.

הייתי עוצר ריבאונד התקפה ומתפרצות בעבירות ושולח אותם לקו:
הם אומנם קלעו באחוזים טובים בחצי הגמר אבל הגמר זה אופרה אחרת. הלחץ ידבר, הידיים יזיעו, הקהל יצעק והמחשבות לא יפסיקו לרוץ בראש. בכל המשחקים בינינו לא היה לחץ וגם אז הם בקושי הגיעו ל-73 אחוזים מהקו, טאקר כבר נתן את המנה החיובית שלו בחצי הגמר ואנחנו לא ניתן להם סלים קלים במתפרצת או לעלות מהר לסל אחרי שהם לוקחים ריבאונד התקפה. בראון קולע עונשין מצוין אבל הוא צעיר והלחץ ישפיע עליו. מי שרוצה לנצח אותנו בגמר שיילך לקו העונשין ליותר מ-30 זריקות ויקלע ב-80 אחוזים, וחוץ מזה מי אמר שאם נעשה עבירות אז ישרקו לנו אותן?

הייתי שומר אישית טקטית ומפתה אותם לשלשות:
הכרחנו את בני השרון ל-27 שלשות בחצי הגמר שזה תשע יותר מהממוצע שלהם, חולון קלעה באחוזים לא טובים בחצי הגמר (5-17) ואם אתם רוצים עוד תזכורת- במשחק בינינו ביד אליהו חולון קלעה רק 4-20 לשלוש. תוסיפו לזה משחק גמר עם כל הלחץ שיהיה ואנחנו מאמינים שאם הם יזרקו יותר מהממוצע העונתי שלהם (19) הם לא יקלעו באותם אחוזים (38) וזה יתסכל אותם מאוד. בשביל זה הרי יש לנו את יתרון הביתיות וכדי לסגור את הסיפור נצטרך לסגור לריבאונד, על הריבאונדים הארוכים שהגארדים יצטרכו לקחת גם בעקבות השלשות שהם יזרקו כבר כתבתי, אנחנו לא נותן להם לבוא בחופשיות לצבע מול האיזורית אלא נעמוד גוף מול גוף באישית חכמה.

הייתי זורק שלשות, מפעיל מוקדם את הספסל ומתכונן לרבע הרביעי:
כי אנחנו בבית שלנו ובמשחקים החשובים אנחנו קולעים. אנחנו הכי טובים בליגה בשלשות, שארפ ובלות'נטאל יראו הרבה דקות ויקלעו במעבר, הלפרין יעניש ומוריס יפתח את הרחבה. נכניס מוקדם למשחק את הספסל (שיותר יעיל לאורך העונה) כי השחקנים עייפים ונצטרך שחקנים רעננים לכל אורך המשחק. גארסיה יהיה מצ' אפ מעולה לסימונס וטאקר וישגע אותם באגרסיביות שלו. כספי יטריף את טאקר ובאטיסטה לא פוחד מבראון. וכן, אנחנו מחכים לרבע הרביעי- אחרי שחיסלנו את בני השרון ועצרנו אותם ללא סל שדה, אחרי שחולון כמעט פישלו ברבע האחרון שלהם, אחרי שהפכנו את המשחק מולם בליגה בבית בשניות הסיום, אנחנו נעמוד בלחץ של הדקות המכריעות. מה איתם?