ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק 4- גליל לוקחים את הראשון בראשון
יואב חריש ,22/04/2010

יואב חריש קפץ לראשל"צ וראה את משחק רבע הגמר הראשון בפלייאוף הנערים בין המקומיים לאלופת הצפון מהגליל. הוא חזר כדי לספר על השוני בסגנונות, הלחץ של הגליל וקצב המשחק שהכריע לטובת האורחים.

כל פוזשן חשוב
משחק מס' אחת ברבע גמר פלייאוף הנערים בין ראשל"צ לגליל. ראשל"צ סיימו במקום הרביעי בדרום, גליל במקום הראשון בצפון. להבדיל מליגת הנוער, שם משוחק רבע גמר הפלייאוף בשיטת הטוב משלושה, ויתרון הביתיות משמעותי, בליגה לנערים רבע הגמר משוחק בשיטת הטוב משניים. הקבוצה שסיימה במקום הנמוך יותר בליגה מארחת את הקבוצה שדורגה גבוה יותר, בהצלבה בין צפון לדרום. לאורך השנים עדיין לא הוכח למי עדיף לארח את המשחק הראשון, ולמי עדיף להתארח. לכאורה, אם משחק הגומלין בבית שלך, אתה מכריע את הסדרה. בפועל, אתה יכול להגיע למשחק הבית בפיגור גדול שקשה מאוד לסגור. לפעמים הפסד בהפרש נמוך במשחק הראשון מביא איתו פחות לחץ מאשר ניצחון חוץ. עם סיטואציה כזו הגליל צריכים להתמודד ביום ראשון.

ראשל"צ- היכרות מוקדמת
את ראשל"צ, אני מכיר מצוין, אחרי ששיחקתי מולם שלוש פעמים העונה. זו קבוצה מוכשרת מאוד, עם שחקן מוביל בדמותו של יניב סולומון, שעושה הכל על המגרש בצד ההתקפי. הצטרף אליו סיימון גרינברג, פורוורד שביצע קפיצת מדרגה רצינית לאורך העונה. משחקן שמשחק עם הגב לסל בתחילת העונה, הוא הפך לשחקן שיודע לשחק עם הפנים לסל, להוריד כדור לרצפה ולחדור לשני הצדדים. הרכז, אסף סמואל, מנהל את משחק הקבוצה והרבה מאוד תלוי בו, בשני צידי המגרש. ראשל"צ קבוצה גבוהה עם מסה בצבע שיוצרת יתרון על הרבה קבוצות בליגה לנערים, אבל ההרכב הגבוה מביא איתו גם חסרונות.

הראשונה בצפון, לראשונה, בראשון
את גליל ראיתי לראשונה אתמול, אחרי ששמעתי וקראתי עליהם רבות. שמעתי שהם מבצעים שמירה כפולה לאורך המשחק, קראתי שהם משחקים קבוצתי ושבכל משחק יכול שחקן אחר לפרוח. אתמול הם לא ביצעו שמירה כפולה בכלל, אבל המשחק הקבוצתי שלהם בלט לטובה. השחקנים שבלטו אתמול בצד ההתקפי היו בראש ובראשונה רועי עמור, כשהצטרפו אליו תומר נתנאל ויוני הלר בדקות מצוינות. בדקות הסיום לקח נדב הראל את האחריות וקלע סלים חשובים דווקא מבחוץ, אבל לאורך כל המשחק נראתה קבוצה על המגרש, מפרגנים, מוסרים, חודרים, ובעיקר לוחצים את הכדור.

שני סגנונות נפגשים
מצד אחד המארחים, קבוצה עם נוכחות בצבע, פורוורדים חזקים שיודעים לשחק עם הגב ועם הפנים לסל, קבוצה שמתבססת על סלים בצבע, עם קליעה בינונית לשלוש, וריבאונד התקפה משמעותי. מצד שני, האורחים, קבוצה של גארדים שמשחקים בעיקר חדירות והוצאות או הורדות, כל שחקן נוגע בכדור בהתקפה, הולכים על האיש החם ורצים בכל הזדמנות. בנוסף, הבדל גדול היה בגישה ההגנתית. המארחים התקשו להתמודד עם הגארדים של גליל שחדרו בקלות, מצד שני האורחים לחצו על כל המגרש לאורך כל המשחק. אז איך קבוצה אחת קלעה 97 נק' והשנייה 88?

כל קבוצה ניסתה לכפות את הסגנון שלה ולשחק על היתרונות שלה. ראשל"צ הלכה בהתקפה לכיוון של סולומון וגרינברג מהפתיחה ושלטה בצבע, ובהגנה צופפו ופיתו את האורחים לזרוק שלשות ברבע הראשון. האורחים נפלו למלכודת ולפיגור לאורך כל המחצית הראשונה. קבוצה שיוצאת למשחק חוץ, צריכה לפתוח את המשחק בחדירות לסל והכנסות כדור לצבע, לא בזריקות לשלוש על מגן, אפילו אם הם מאוד מאמינים בקליעה שלהם. בצד השני, גליל לא הפסיקו ללחוץ על מובילי הכדור המקומיים, בעיקר על סמואל, והלחץ מצד אחד הניב פירות בדמות נק' קלות אחרי חטיפות וריבאונד, רק שמצד שני כשעברו אותם העזרה איחרה לבוא והמארחים הגיעו לצבע בקלות.

המיפנה
השינוי הגיע באמצע הרבע השני, אחרי שראשל"צ ברחו ל-44-30. היתרון של המקומיים צמח דווקא כשסמואל ירד לנוח, ובן תורג'מן עבר לנהל את המשחק, יחד עם גל כוהנר שנכנס והכניס יותר סדר למשחק. סמואל חדר הרבה פעמים לסל אבל סיים באחוזים נמוכים ואיבד לא מעט. תורג'מן וכוהנר הפעילו יותר את סולומון ובעיקר את גרינברג, ושברו את הלחץ של האורחים במסירה, לא בכדרור.

האורחים שלחו את כל הקבוצה ללחוץ על כל המגרש, תוך כדי תחלופה של שחקנים ורוטציה גדולה (עשרה שחקנים משותפים דקות משמעותיות), והתחילו לעייף את המקומיים. לחץ בלתי פוסק על הכדור יצר חטיפות וסלים קלים וההפרש במחצית עמד על שלוש בלבד. אם ברבע הראשון עמור סחב את הגליל בהתקפה עם קליעות נהדרות מבחוץ וחדירות קלות, ברבע השני הצטרפו אליו נתנאל והלר, עם חדירות נהדרות עד לטבעת. המקומיים איבדו כדור אחר כדור ופשוט לא הצליחו לרדת להגנה. קשה יותר לרדת להגנה אחרי איבוד כדור, עוד יותר קשה כשאין לך כוח. סולומון (ששיחק חולה) כבר היה חסר אוויר בסוף הרבע הראשון, וגם גרינברג האט את הקצב. לאורך זמן היה ברור שראשל"צ לא תעמוד בקצב משחק שכזה, ובסוף דווקא הם נפלו למלכודת של הגליל והפסידו את המשחק.

החצי השני היה המשך ישיר לסיום המחצית הראשונה. גליל המשיכו בלחץ שלהם וברחו עד ל-69-54, שלוש דקות לסיום הרבע השלישי. אלה היו הדקות של ירין פרץ, יהל גרשמן ואוריה רייקין, ששמרו בטירוף על הכדור, לחצו כל דבר שזז ורצו במהירות למתפרצות קלות, כשגרשמן מקנח בשלשות. ההגנה של רייקין שיתקה את סולומון העייף והחולה, והכריחה אותו לזריקות קשות מבחוץ, והראל נכנס לפעולה עם נק' חשובות בצבע ובהגנה סגר את גרינברג.

החזרה הזמנית של ראשל"צ
ואז חזר כוהנר למגרש, ולקח אחריות בזמן שכולם זזו הצידה והתכוננו לתבוסה. שש נק' רצופות שלו החזירו את הצבע לפנים של המקומיים, ויחד עם סולומון שחזר ממנוחה קצרה הצליחו לצמק לשש הפרש בכניסה לרבע האחרון. הבעיה של המקומיים הייתה שהם היו צריכים להתמודד עוד עשר דקות עם ההגנה של הגליל, למרות שזו הגנה עם חורים וחסרונות. לעיתים עברו את השחקן הראשון בקלות, ברגע שעברו את קו ההגנה הראשון העזרה בד"כ איחרה להגיע, על חצי מגרש הקו היה יותר מדי פתוח לחדירות קלות ללא עזרה, וריבאונד ההגנה היה חולשה רצינית.

ברגע שהמקומיים הרגיעו את קצב המשחק, שיחקו לאט והלכו פנימה, ההפרש ירד (70-68 בתחילת הרבע הרביעי). ברגע שעברו לתחרות ריצה, ההפרש צמח (87-77 באמצע הרבע, יחד עם נק' חשובות מבחוץ של הראל והגנה טובה על סולומון). דקות הסיום של האורחים היו בדיוק כמו כל המשחק שלהם, בריצה מטורפת. הבעיה הייתה שגם להם כבר התחיל להיגמר החמצן, ואז הגיעו איבודי כדור והחטאות מתחת לסל בפרט וקבלת החלטות שגויה בכלל. הייתה להם הזדמנות לגמור את המשחק בהפרש דו ספרתי בשלוש הדקות האחרונות, אבל הם כנראה לא יודעים לשחק לאט... אז הם רצו, וראשל"צ שוב ניסו לרוץ איתם, ובמשחק הטעויות בדקות אלה ידם של המקומיים הייתה על העליונה, שוב בעיקר הודות לכוהנר. רק שאז הגיעו שלוש חטיפות גדולות שהקפיצו את ההפרש משלוש לתשע בתוך 30 שניות. המקומיים כנראה שכחו שההפרש קובע, ונתנו לאורחים סלים קלים.

סיכום ושונות
ראשל"צ זקוקים לסולומון בריא ודומיננטי. הוא חייב לשפר את עבודת הרגליים באחד על אחד כי עוברים אותו בקלות והוא מסתמך על יכולת החסימה שלו. הבעיה שלקראת השלבים הגבוהים בקריירה שלו הוא יצטרך לשמור, בעיקר כשהוא יפגוש שחקנים בגודל שלו. על הכישרון שלו אין ויכוח, עבודת רגליים חייבת לבוא בגיל הזה, אח"כ זה כבר מאוחר. בנוסף, הוא חייב לעבוד על הרמה יותר מהירה של הכדור למצב של קליעה, כי כרגע הביצוע איטי מדי. גרינברג חייב להתרכז בעונשין כי הוא מפספס נק' קלות. קבלת ההחלטות של סמואל קריטית למשחק הגומלין.

גליל שיחקו בצורה מפרגנת בהתקפה, כשכל שחקן מרגיש חלק ומביא איתו את התחושה הזו להגנה. מצד אחד פרגון, מצד שני קבלת החלטות לא מספיק טובה, בעיקר בדקות הסיום. עמור חייב לשפר את קבלת ההחלטות ולדעת מתי לרוץ ומתי לעצור. הקבוצה מבצעת עבירות אבל כמה אפשר לשרוק? האגרסיביות שלהם מכריעה את המשחק לטובתם. וכל זה בלי לבצע דאבל אפ אפילו פעם אחת...

לקראת יום ראשון
בשבת אכתוב לקראת משחק הגומלין שיתקיים ביום ראשון, כולל התייחסות רחבה לחוקי המשחק (בעיקר דאבל אפ ועזרה בהגנה), לשופטים ולאיגוד השופטים.