ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

חריש עמוק 2 - מכבי בעוד גמר
יואב חריש ,10/05/2008

יואב חריש נרגע קצת אחרי המשחק הראשון וחזר לנתח את חצי הגמר השני. הפאשלה של רום, הפספוס של גבעתיים ומכבי במרחק נגיעה מדאבל שני רצוף.

הקדמה:
אחרי המשחק הראשון בחצי הגמר היינו זקוקים למס' דקות של רגיעה. אז נחנו וחזרנו לראות את היציעים כמעט ריקים באווירה שיותר הזכירה משחק אימון ממשחק חצי גמר. הסתבר שגבעתיים חזרו מצוין מהפגרה הארוכה, מכבי עדיין לא נחתו מהיורוליג ובסיום הרבע הראשון היה ריח חזק של סנסציה באוויר. אבל אז הגיע הרבע השני, והשלישי, והרביעי, והאופי של גבעתיים, והאופי של מכבי.

המאמנים:
כמו בחצי הגמר הראשון, גם במשחק השני היה דו קרב מרתק בין המאמנים. שניידרמן הגיע עם החלטה לסגור את הצבע ולתת למכבי לנצח בשלשות, כולל קומבינציה לפרקים על רייס. אבן הגיע עם מטרת ניטרולו של דגן ע"י אישית אגרסיבית, איזורית רגילה ובעיקר איזורית לוחצת על כל המגרש. רק ששני המאמנים לא ציפו שדניאל רום יספוג שתי עבירות מהירות ואחריהן עוד שתי טכניות שישלחו אותו לספסל אחרי שלוש דקות ואת גבעתיים עם שש זריקות עונשין וכדור מהצד (שהפך לשלשה) ליתרון 12-3.

דניאל רום:
אני לא יודע מה אמר רום לשופט שגרר פאול טכני. אני גם לא יודע מה הוא אמר שגרר פאול טכני נוסף. מה שאני כן יודע זה שהקבוצה שלו נפגעה מכך קשות. בקבוצה שהחמישייה כ"כ דומיננטית (והכי טובה בליגה) אסור לשחקן מרכזי לאבד את הראש. זה לא משנה אם היה פאול שני שלו או לא, זה בכלל לא אחריותו לקבוע את זה או להביע על כך דעה. תפקידו לשחק ובמקום זה הוא הראה חוסר אחריות שיכול היה לעלות באובדן התואר. הוא שיחק סה"כ שבע וחצי דקות ולא תרם דבר, גרם לקבוצתו להיות בפיגור בהתחלה ובעיקר גרם לגבעתיים להאמין. אסור לשחקן נבחרת, פוטנציאל כמו שהוא, לאבד את הראש בשום משחק, וחבל שזה קרה לו.

העבירות התאזנו לרעת גבעתיים:
ארבע העבירות המהירות שספג רום עלו דווקא לגבעתיים ביוקר בהמשך המחצית. מכבי שיחקה מאוד אגרסיבי מתחת לסל אבל ספגה ב-17 הדקות הבאות רק חמש עבירות נוספות. גבעתיים מצידה חיכתה כנראה לעזרה נוספת מהשופטים במקום להגיב לאגרסיביות של מכבי באגרסיביות משלה. עבירות רכות של פרבר, רוטנברג ובן דוד החזירו את מכבי למשחק עם זריקות עונשין ושליטה בצבע ואפילו יתרון נקודה במחצית שנראה דמיוני לקראת סיום הרבע הראשון..

ניטרולו של דגן:
מכבי סגרו מצוין את דגן לאורך כל המשחק. השומרים עליו התחלפו (לוי, פריש, בר-אבן) כולל הגבוהים שקיבלו אותו אחרי P & R, ההגנה התכווצה חזק בכל חדירה והכריחה אותו לשישה איבודי כדור ולא הייתה לו זריקה נוחה כמעט כל הערב. מכבי שינתה טקטיקה מולו בחצי השני ובמקום חילוף על כל P & R שהשאיר מולו גבוה הם עברו להגיב ב-H & R ועצרו שוב את החדירה. האחוזים הנמוכים שלו מהשדה היו פרי העבודה של ההגנה הצהובה, בחצי השני הוא הרים למס' דקות את הראש והפעיל את הראל לשלשות אבל זה היה מעט מדי בשביל השחקן שהוביל את גבעתיים לאן שהגיעה.

התוכנית של גבעתיים עבדה:
הגנה איזורית לאורך רוב המשחק פיתתה את שחקני מכבי לזרוק מבחוץ. אני בספק עם אבן תיכנן שקבוצתו תזרוק 29 שלשות במשחק, אני בטוח ששניידרמן פינטז שזה יקרה. במשך שלושה רבעים קלעה מכבי רק שלוש שלשות ונכנעה לטקטיקה של גבעתיים, רק שברבע השלישי הם קלעו חמש משבע לשלוש ופתחו פער דו ספרתי, רק בשביל לחזור לרבע הרביעי עם אפס משבע לשלוש ושוב משחק צמוד. במקום לחדור ולחפש את בוכמן בצבע הם התפתו לכדרר ולעיתים נראו בהלם (לוי וטישמן). מכאן הדרך של שניהם לספסל הייתה קצרה ושל שניידרמן לקומבינציה חכמה על רייס. מכבי לקחה רק עשרה ריב' התקפה שזה פחות מהממוצע של קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה בארץ. הם הצליחו להוציא את לוי וטישמן מהמשחק וקיבלו מתנה אדירה בדמות השטויות של רום.

אליה וקוץ בה:
הבעיה התחילה כשהיתרון שלהם צמח ל-21-8. חמש הנק' המהירות של מכבי בסיום הרבע הראשון היו חשובות מאוד והיוו שינוי מומנטום וחזרת הביטחון לצהובים. מרגע זה נראה שהשחקנים לא מאמינים שהם ביתרון ולא מאמינים שהם יכולים לנצח. השלשות של הראל עוד הפיחו תקוות אבל הטעויות שלו ושל דגן הרסו אותן מהר. עידה כמעט ולא נגע בכדור בחצי השני ורוטנברג היה עסוק בלעשות עבירות ולהתלונן במקום לשאול את עצמו למה הוא לא התקדם כמעט השנה. ברבע השלישי הם ספגו 29 נק' וביצעו רק ארבע עבירות כשחצי מהסלים היו בקרש סל פשוט. גבעתיים סיימו את הרבע השני עם שש נק' בלבד, ואת שלושת הרבעים האחרונים עם 42 נק' יחד. החוסן המנטלי והאופי של גבעתיים שוב עמדו למבחן, ושוב, בפעם החמישית העונה מול מכבי, הם כשלו.

אבי אבן והביטחון:
כמה פעמים במהלך השנתיים האחרונות ראיתי משחקים של מכבי וראיתי את אבן מאמן בלי פחד. הוא לא חושש לזרוק את השחקנים המובילים לספסל אם הם לא שומרים או לא מבצעים הוראות ומעלה בביטחון שחקנים חסרי ניסיון מהספסל. חשבתי שהוא לא יעז לעשות זאת במשחקים המכריעים וטעיתי שוב ושוב. גם בעונה שעברה וגם העונה מוכיח אבן שהוא לא דופק חשבון לאף אחד. לוי חלש, פריש במקומו. רום מתפרק, בר-אבן ישחק. בלי פחד, בלי חשש, עם המון ביטחון וסבלנות, ובעיקר הגנת ברזל ברשות בוכמן, מגיע אבן מרחק נגיעה מדאבל שני רצוף.

הספסל והעתיד של מכבי:
מכבי התגברה על עוד ערב בינוני מהעונשין בעזרת שחקני הספסל שנתנו תרומה נהדרת בשני צידי המגרש. פריש ובר-אבן נלחמו בדגן בהגנה וסגרו אותו לחלוטין. בן דוד אומנם ניצל את ההתמקדות בדגן למשחק טוב, יצירתי ואקטיבי, בעיקר במשחק המעבר, אבל זה לא הספיק. בעוד זוהר תרם בהגנה מול עידה, פריש ובר-אבן לא חששו לקחת זריקות גם ברגעים חשובים. החולשה של הגארדים הפותחים והעבירות של רום הכריחו את אבן לשחק דקות ארוכות עם רייס בעמדה מס' 4, וכך פינו דקות משחק לשני השחקנים הצעירים (בר-אבן כיתה י'). הפעולות ההתקפיות של בר-אבן בסיום המשחק הכריעו אותו עם סל חשוב ושני אסיסטים נהדרים.

ביי ביי גבעתיים:
ליבי עם אנשי גבעתיים, אותם אני מכיר שנים רבות. הם מסיימים עונה נהדרת עם חצי גמר פלייאוף וחצי גמר גביע המדינה, בשניהם נעצרו ע"י מכבי ת"א. הפספוס של המשחק עצום כי מכבי שיחקה ללא רום וזו הזדמנות שלא תחזור. שניידרמן עשה עבודה נהדרת עם קבוצה שהייתה לא יציבה לפרקים והחוסן המנטלי שלה הועמד בספק, בשונה משאר הקבוצות שבפיינל פור. הוא צריך להתגאות בשחקנים ובעצמו על העונה, להגיע לחצאי הגמר זה דבר גדול, גם אם אין בסוף תואר. שחקן בחמישיית העונה - זו המחמאה הגדולה למאמן. בהצלחה לשחקנים שימשיכו לבוגרים, לאלה שימשיכו עוד עונה בנוער, לאלה שילכו לצבא ולכל אלה שעשו במלאכה במשך שנה ארוכה ומתישה.

עונשין של שחקני נבחרת הנוער:
כרגיל אני ממשיך במעקב אחרי אחוזי העונשין של שחקני נבחרת הנוער: בוכמן 50 אחוזים (3-6), רייס 75 אחוזים (6-8), עידה 100 אחוזים (1-1), רום לא זרק. יחד הם עומדים על 66 אחוזים (10-15)- עדיין לא מספיק טוב.

תאום המגדל:
24 נק', 8 ריב', 4 אסי', 5 חסי' ושלוש שלשות הם נתונים מצוינים ובוכמן אכן הטביע את חותמו על עוד משחק חשוב.
גם בגמר בתיה"ס שלט בוכמן במשחק אבל אז זה היה בעיקר בהגנה עם חסימות וריבאונד. הפעם הוא לקח אחריות לכל אורך המשחק בשני צידי המגרש עם קליעות לשלוש, סלים מתחת לסל ומסירות נהדרות לשחקנים שחתכו. הוא פתח את המשחק עם חסימה והמשיך עם חסימה אדירה על עידה כשהשחקנים לא היו מוכנים. עם היעדרו של רום וחולשתם של טישמן ולוי הוא לקח על עצמו את המשחק והוביל את מכבי בבגרות ובאחריות. גם הוא, כמו תמיר, חייב להמשיך לעבוד קשה, לא לוותר, ולשפר את העונשין. בינתיים, הילד יצטרך לתת עוד הצגה כזו גם ביום שני מול התאום תמיר כדי לבסס את מעמדו כשליט הבלעדי של הצבע.