|
חריש עמוק - שני משחקים במחיר אחד
יואב חריש
,13/02/2007
יואב חריש צפה בשבת במכבי ת"א מנצחת את הפועל גבעתיים וביום שני ראה את חיפה מנצחת בכפר-סבא וכרגיל יש לו הרבה מה להגיד (ככה זה שמקבלים שקל על כל מילה).
אחרי שקיבלתי העלאה במשכורת החלטתי להמשיך להגדיל מכסות ושוב צפיתי בשני משחקים. בשבת משחק בלי הרבה ציפיות בדרום, בשני קרב צמרת בצפון. איזה מזל שאני מקבל הוצאות נסיעה ואש"ל...
משחק ראשון: גם עד מחרתיים מכבי לא הייתה מפסידה.
אם לא תאמינו זה לא יקרה:
התחלת המשחק של מכבי קטלנית. לא הייתי בכל המשחקים ואין לי סטטיסטיקה מדויקת, אבל אני משער שברוב המשחקים הם סיימו את הרבע הראשון ביתרון דו ספרתי. הסיבה אינה רק מכבי אלא גם הפחד המנטלי של היריב. מבחינתי אחד הביטויים העיקריים לפחד מנטלי הוא אי ביצוע עבירות. גבעתיים, אחרי שש דקות של משחק ירדו לפסק זמן בפיגור 17-6, כשביצעו עד אותו זמן רק עבירה אחת! ייתכן שהיריב יקלע 17 נק' בשש דקות, אבל שיקלע בשביל זה 17 קליעות עונשין, לא עשר זריקות קלות! דניאל ושוטבין הם השחקנים הטובים בליגה. אבל הם לובשים את המכנסיים כמו כולם ועושים פיפי כמו כולם. אז למה לעשות פיפי כשאתם רואים אותם? הם שיחקו בהילוך ראשון ועדיין לא התאמצו. אנטון החטיא חדירות (כל חדירה שלו צריכה להסתיים בסל ואולי גם בפאול, לא בפאול ואולי גם סל - עוד מעט בוגרים), לא שמר באחד על אחד (הסתמך על החסימה ועל הפחד של היריב) ופשוט נראה אנמי. שון לא סגר לריבאונד, כידרר יותר מדי במקום ונעלם לגמרי מול הגנת הקומבינציה של גבעתיים (ונראה חסר חשק). מצד אחד, נקודת זכות למכבי על יכולת ההרתעה. מצד שני, נקודת חובה ענקית ליריבים עד היום.
התוספת שתופסת:
במהלך הסיבוב הראשון נלחמה מכבי ת"א בבוררות על אייל רוזנטל. אין לי ספק שהמלחמה הייתה שווה. אייל, גארד שמאלי, תורם לקבוצה בשני צידי המגרש ובעיקר עושה את הדברים הקטנים והפשוטים שקבוצה כמו מכבי צריכה, במיוחד עם שני שחקנים מובילים כמו אנטון ושון. בצד ההגנתי הוא לוחץ את מוביל הכדור, מעכב את התחלת ההתקפה, מונע כדור, יורד מהר להגנה ובעל חוש לחטוף כדורים. בהתקפה הוא מוביל את הכדור בביטחון, עוזר לנהל את המשחק, יכול לשבור את ההגנה בחדירה לעומק והוצאת כדור לקלעי או הורדה לגבוה ולקינוח יכול לקלוע לשלוש כשכולם מתקפלים על הצמד המפחיד. כשגבעתיים שוב עשו קולות (רק קולות) של מהפך ברבע הרביעי הוא קלע שלשה חשובה ולאורך כל המחצית השנייה, בכל פעם שגבעתיים איימו (אבל לא ברצינות) להוביל הוא היה שם עם אסיסט נהדר לקליעה חופשית (ספרתי לפחות ארבעה כאלה). עושה רושם שיש לו ביטחון, אומץ וחוצפה חיובית לעשות מהלכים חשובים בזמנים קריטיים. אין ספק בכלל שמכבי יצטרכו שהוא יעשה כאלה כשיגיעו המשחקים המכריעים וכל הקבוצה היריבה, כולל המחליפים, המאמנים וההורים, ישמרו על אנטון ושון.
לשחק כשהפיגור גדול ולשחק כשכמעט מהפך :
ברוב המשחק ההפרש נע בין שלוש לעשר נק' והתוצאה הסופית מרמה. יש הבדל בין התחושה שאין מה להפסיד לתחושה שהמהפך קרב. כשמכבי עלו ליתרון עשר הגנת המארחים התקשחה. כשגבעתיים ירדו למינוס שלוש מכבי קלעו סלים קלים. כשמכבי עלו לפלוס עשר ההתקפה המקומית זרמה. כשגבעתיים ירדו למינוס שלוש הם איבדו כדור פשוט. כשהפיגור גדול אפשר לשחק בתחושה שאין מה להפסיד. השלשות הקשות נכנסות, היריב מחטיא מתחת לסל וההפרש יורד. אבל ההתקרבות מחזירה תחושה לא נעימה - יש לנו מה להפסיד!!! ושוב הידיים מזיעות, הכדורים מחליקים או שמוסרים מסירת רוחב טיפשית. אל תתנו ליצר הרע שבמוח לתעתע בכם! חזרתם למשחק, עשו את הדברים הפשוטים, אל תהססו במהלכים! במקרה הכי גרוע תחזרו למצב שהייתם בו לפני כמה דקות. זה כמו עם בחורה - בתחושה שאין מה להפסיד אתם ניגשים ללא חשש. לפני הנשיקה הראשונה אתם מהססים כי יש לכם מה להפסיד. אל תהססו! במקרה הכי גרוע תחטפו ייבוש (אלא אם אתם משה קצב או חנן גולדבלט אבל רק לכאורה...). עצה טובה, כדאי שאני אנסה ליישם אותה, עכשיו נשאר למצוא בחורה... אדווח לכם אם הצלחתי או התייבשתי...
משחק שני: אקשן עד השניות האחרונות.
מל-ח-מה: כפ"ס:
פחות טובים מקבוצות הצמרת, אין כוח בצבע, אין עומק בספסל והגארדים לא יציבים. אבל הוד בן הרצל עושה עבודה גדולה ויוצר מהשלם יותר מסכום חלקיו. השחקנים לא מוותרים בשום שלב, הלחץ אגרסיבי על כל המגרש אבל בגלל ספסל קצר זה מתבצע רק בפרקים קצובים, הקליעה הופכת לפקטור חשוב במשחק המסודר לכן השחקנים צריכים ללכת לזרוק שעות ולשפר את השילוב בין החודר שמוסר (עצירה על שתי רגליים) למקבל (ליצור זוית מסירה). עמית קפלן, דור נויברט ואריק רוזנס עשו שינוי גדול. קפלן לחץ את טמיר אריאלי וחטף לו, עצר מתפרצות בעבירות, לחם על כל כדור אבוד ושמר את אור אברהמי מתחת לסל (למרות שהוא נמוך ממנו בראש). דור נויברג נלחם בגבורה מול הקו הקדמי של חיפה ורותם תרם באסיסטים. רועי דיין ביצע חדירות מגוונות ויעילות לסל. אור טלרמן אימלל את אריאלי עד שנגמר הכוח. ניר דיין ניצל רק בחצי השני את השמירה הלקויה של אברהמי, חדר חזק על הימין, הוציא ממנו עבירות וקלע בביטחון. לקח אחריות כשחיפה איימה לסגור את המשחק וקלע נק' חשובות. גיל אמיתי צריך לשפר את בחירת הזריקות ולא לבצע עבירות טיפשיות. בתחילת ההארכה עם ארבע עבירות לא רצים בטירוף לריבאונד התקפה ומטפסים על שחקנים. אולי תנצחו אותם אבל הם יעשו לכם את המוות בדרך...
צעירים לנצח: חיפה:
תכירו את חיפה- קבוצה שנהנית מהחיים. צעירים (הרבה י"א) אבל קשוחים עם גודל ומסה של הרבה שחקנים. שי זרצקי המאמן מנצח על התזמורת, משנה הגנות ולוחץ גם בהרכב גבוה. רצים מצוין למתפרצות עם הגנה חכמה ושליטה בריבאונד בשני צידי המגרש (אברהמי, מרגוליס, אזולאי, סווטקין) ובעיקר מחוברים ומגובשים. אור אברהמי אקטיבי מתחת לסלים (אבל לא פותחים משחק חוץ ומחצית בזריקה לשלוש), אבל לא מראה יכולת חדירה. שחר מרגוליס מצוין, אתלט, מוביל כדור, חודר, קולע, בעל ראיית משחק, משקיע בהגנה. טמיר אריאלי מנהל נהדר את המשחק, חדירה טובה וקליעה נקייה מחצי מרחק. נראה שהוא מתעייף מהר מדי וממש לא לעניין לתקשר עם אבא ביציע כשאתה יושב על הספסל. לא לקח מספיק אחריות כשכפ"ס שמרו קומבינציה את מרגוליס ואברהמי אבל לפני ההארכה קלע סל חשוב ובהארכה שלט לחלוטין, חדר לטבעת ולא החטיא עונשין. טל אזולאי אתלט שקולע מבחוץ וצביקה סוויטקין תורם מתחת לשני הסלים. דן סבן ודור ליאתים לא מתביישים לעשות עבודה שחורה, תומר בלוש תורם מהספסל וברק מכטינגר הצעיר יוסיף בהובלת הכדור ודקות מנוחה לאריאלי. This Team Is For Real!
טמיר אריאלי
הכניסה להורים אסורה!:
בסיום המשחק התרחש אירוע מכוער, אביו של אחד השחקנים ירד למגרש וצעק על אחד השופטים. אני לא אציין שמות אבל זו בושה וחרפה! איך אתם, ההורים, מצפים שהילדים שלכם ילמדו להפסיד בכבוד אם אתם לא יודעים? מה יש לכם לחפש על המגרש אחרי סיום המשחק? מה יש לכם לומר לשופט? עברתם קורס שיפוט לאחרונה? עברתם בחינה בחוקה? נניח שהשופט טעה. נניח שהוא שפט גרוע. נניח שאין לו מושג בשיפוט. איך זה קשור אליכם??? אתם באמת חושבים ששופט בא לדפוק את הילד שלכם בכוונה? זו ממש מגלומניה! אם שכחתם, אז העיקר זה הילדים, לא אתם! החוכמה להתנהג כמו שצריך כשדברים לא מוצאים חן בעיניכם. צריכה להגיע התנצלות ומהר, ראשית בפני הבן שלך שביישת אותו ואח"כ בפני השופט ובפני כל מי שראה. אני לא בא לחנך, אני רק תורם למען שיפור החינוך במדינה שמידרדרת, ואם נרצה או לא נרצה, החינוך מתחיל בבית. אני יודע שמקרה בודד אינו מעיד על הכלל אבל הוא גם פוטנציאל להישנות ואת זה חייבים למנוע! לשופט אני יכול לומר שימשיך לשפוט כמו שהוא יודע ושיתייחס רק לשחקנים ולמאמנים. גם לי הורה אמר פעם שישפץ לי את הפרצוף ועדיין לא נזקקתי לניתוח פלסטי...
לפני הסוף- כדאי ש...:
- שון ואנטון ישחקו חזק מתחילת המשחק. תעזרו לקבוצה להוביל בעשרים הפרש אחרי הרבע הראשון ואז תנוחו. זה נקרא להפחיד ולהרתיע, זה נקרא לנצל את המקסימום בזמן שאתם על המגרש וזה בעיקר נקרא להיות מקצוענים.
- מי שלא היה במשחק שישאל על הדאנק של דניאל רום ממכבי במתפרצת עם פאול. תענוג!
- האחים המבוגרים מראשל"צ יגידו תודה לאחיהם הצעירים שניצחו את ירושלים.
- קבוצות ילחצו על כל המגרש לא רק כדי לצאת מפיגור אלא כחלק משיטת משחק.
- שחקנים ייגשו למאמן ויבקשו תרגילים לשיפור יכולות ויישארו לבצע אותם אחרי האימון. זה הבסיס להצלחה.
כתבות אחרונות באתר
|
|