ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

טישמן, חבל על הילד

חריש עמוק 3 - יומנם של טישמן ובוכמן
יואב חריש ,25/11/2008

ארבע קבוצות בלתי מנוצחות נפגשו במוקד ליגת הנוער, רעננה ומכבי נותרו ללא הפסד אחרי ניצחונות משכנעים. יואב חריש ראה שני משחקי צמרת ומתאר ביומן אישי את מסעותיהם של בוכמן וטישמן בשבועיים האחרונים.

העמק
כדי לעקוב אחרי כל סוגי ההגנות שקבוצה של שרון אברהמי שומרת צריך זיכרון ממש טוב... אישית רגילה, אישית חילופים, איזורית רגילה, איזורית דאבל אפ, איזורית לוחצת, קומבינציה- כל אלה חלק מניסיונות מצד אחד למצוא משהו שעובד, מצד שני לבלבל את היריב ולא לתת לו להתרגל לסוג מסוים של הגנה. כמו שכתבתי בשנה שעברה, אני בספק עד כמה השחקנים מבינים את הדקויות של כל סוגי ההגנות ומצליחים לבצע אותן באיכות גבוהה. ההרכב המגוון שהעמק מעמידים מאפשר להם לשמור את כל הסוגים, הבעיה שאיכות השמירה לוקה בחסר ויכול להיות שעדיף להם להתמקד בסוג אחד או שניים בלבד.

נבות ינאי מנהל את המשחק בחוכמה דרך קבלת החלטות ברמה גבוהה תוך כדי כדרור. רז ירון ועידו לוי פתחו בעמדות הגארד (רותם מענית פצוע ולא שיחק) והציגו יכולת קליעה גבוהה מחצי מרחק. הקבוצתיות שמונהגת ע"י ינאי באה לידי ביטוי כשאחרי חמש דקות של משחק לכל אחד מחברי החמישייה היו נק'. כרם משעור משחק גם בפנים וגם בחוץ, פיזי שיכול לחדור, לקלוע מחצי מרחק וכמובן לקחת ריבאונד התקפה. עוויד בכיתה י"ב הוא לא עוויד של כיתה י"א, הרבה יותר אקטיבי ומיומן, מתמצא בצבע ונע מצוין בלי כדור. השאלה לגביו היא יכולתו לשחק בחוץ, לקלוע מבחוץ, לחדור לסל ולקלוע עונשין באחוזים גבוהים יותר.

השחקנים שעלו מהספסל (אורי משניות, רועי נוביץ, עומר גלילי, דניאל אהרון ולביא ונדל) יצטרכו להשפיע בצורה יותר משמעותית על המשחק ככל שתתקדם העונה. הם יכולים להיות ההבדל בין הצלחה קבוצתית עם הישגים (עלייה לפלייאוף, התקדמות בגביע) לבין עונה במרכז הטבלה. הקליעה של ונדל מבחוץ משמעותית ואמורה לפתוח את ההגנות ולתת לעוויד להתבודד בצבע, האחרים יצטרכו להשפיע בהגנה (אהרון) ולאפשר את דקות המנוחה שכ"כ חשובות לינאי (נוביץ וגלילי) ולעוויד (משניות).

ה-P & R של העמק
משחק הבין-שניים של העמק היה מרכז ההתקפה של האורחים. כמעט כל התקפה התחילה או הסתיימה ב-P & R בין ינאי לעוויד שהניב המון נק'. המארחים ניסו לבלום את הביצוע ע"י השהייה וחזרה אבל ינאי תקף את הסל וחדר נהדר (סיים או הוציא לקליעה). ניסיונות לבצע חילוף גם לא עזר והכדור נכנס מהר פנימה לעוויד שהעניש מתחת לסל. בפעמים היחידות שהם עברו מתחת לחסימה (או בחלון) הם מנעו את החדירה והימרו על הקליעה לשלוש של ינאי . במשחק הזה הוא החטיא את הזריקות וכדי להיות מוכן למשחקים הבאים הוא חייב לזרוק עם יותר ביטחון ובלי מחשבה. אפשרות נוספת של ההגנה צריכה להיות דאבל אפ שיוציא מיד את הכדור מינאי ועם רוטציה חכמה שתמנע כדור מעוויד ותצא מהר לקלעים.

הרז של רעננה
ניסים-כהן ממשיך לדפוק הופעות כל שבוע בשני צידי המגרש ולהיות אחד השחקנים המעניינים בליגה. יכולת אתלטית אדירה, כוח מתפרץ שמאפשר לו לחדור משני הצדדים ואינטנסיביות בלתי פוסקת הופכים אותו לשחקן שכיף לראות. החיבור עם ראובן רבינוביץ' מדהים ונראה שיש ביניהם המון כבוד הדדי. רבינוביץ' נותן כבוד לכל השחקנים, ניסים-כהן לא תמיד נתן כבוד למאמנים שאימנו אותו אבל נדמה ששנה שנייה ברציפות שהוא מצא את המנוחה והנחלה.

הקליעה שלו מבחוץ תעשה את ההבדל בין שחקן נוער טוב לשחקן בוגרים טוב. בינתיים הוא קולע באחוזים גבוהים (אתמול שלוש שלשות) למרות שאת טכניקת הזריקה שלו לא בדיוק מלמדים בבי"ס למאמנים. המוטיבציה והרצון שלו להיות על המגרש מביאים למצב שכשהוא יורד לנוח (עבירות או תשואות מהקהל) הוא עדיין מתעצבן ורוצה להמשיך לשחק. אם ישמור על קור רוח (במידת האפשר) וישמור בהגנה כמו תמיד, גם הגנת קומבינציה כמו של העמק לא תעצור אותו מלהוביל את הליגה.

עוד שני סודות רעננים
עידו קפלן היה מאוד משמעותי ויעיל במשחק. יצחקי נראה חיוור וקפלן נכנס מהר לעמדת המנהיג עם הגנה אדירה ומעבר מהיר למתפרצת וסלים קלים במעבר. ללביא ולניסים-כהן שקלעו נהדר הצטרף גם בר ויגודמן עם ידית נפלאה וביטחון עצמי גבוה. הוא יכול לעשות את ההבדל במשחקים הגדולים. יצחקי נשאר לבד לזריקות והוא חייב לזרוק בלי לחשוב ובלי היסוס. ימשיכו להשאיר אותו לבד, חובת ההוכחה עליו. ואפרופו קומבינציה, נדמה היה שיותר קל לרעננה לשחק ארבעה מול ארבעה מאשר חמישה מול חמישה. יכולת החדירה שלהם כ"כ גבוהה שאם נותנים להם מרווח לשחק קשה מאוד לעצור אותם. רז זז הצידה והשאיר את הבמה לחברים שחדרו והענישו בקלות.

בסופו של יום
העומק של רעננה הכריע. תוסיפו לזה את העובדה שמענית הפצוע לא שיחק, יחד עם אירוע יוצא דופן בתחילת הרבע הרביעי ותקבלו משחק של עשרים הפרש שהיה בצמוד ברובו. במינוס תשע, שמונה דקות לסיום, לקח אברהמי פסק זמן. עוויד מיד החליף בגדים ורץ אל מחוץ לאולם. לקהל (ואני ביניהם) לא היה ברור מה קרה עד שאביו הסביר שלילד יש טיול שנתי לאילת והכיתה יוצאת ממש ברגע זה אז הוא חייב ללכת. ממש ברגע זה? ממש ברבע זה? לא יכולים לעכב את האוטובוס עוד רבע שעה? תוך דקה רעננה רצו ל-6-0 וסגרו את המשחק. תהנה בטיול, ילד.

גבעתיים-מכבי: משחק העונה?
למכבי הגנה שבה חמישה שחקנים שומרים כמו שבעה, עם מוטת ידיים ענקית ואתלטיות שלא נגמרת. איזורית לוחצת גרמה למארחים לאבד את הראש מוקדם ולא לראות נתיבי מסירה. קשה לבוא בטענות לגבעתיים אבל מקבוצה במקום הראשון בדרום מצפים ליותר. מקום ראשון כי מקום שני אחרי מכבי נחשב למקום הראשון. הבדלי הרמות גדולים מדי, רק שהפעם זה לא רק כי מכבי לוקחים את כל השחקנים, כי מכבי השנה לא ביצעו העברות (אבל הביאו מספיק שחקנים בשנים קודמות- טישמן, שמחוני). בוכמן, שטרקמן, בר-אבן וזלמנוביץ' גדלו במועדון, הבעיה נמצאת אצל הקבוצות האחרות שלא מגדלות מספיק שחקנים, כך שהפער צומח לא בגלל האיכות הגבוהה של מכבי אלא בגלל האיכות הנמוכה של היריבות.

עצוב לי
אם גבעתיים מבצעים במשך שלושה רבעים רק שבע עב' קבוצתיות אז אין כאן בכלל פייט. סביר שמכבי ינצחו אבל לפחות שיעבדו קשה בשביל הניצחון. עושה רושם שהם משחקים בהילוך ראשון, לעיתים קצת כדורעף עם היריב שמעלה והם מנחיתים ובעיקר תחושת התבטלות של היריב. לא ראיתי את כל הקבוצות העונה אבל כרגע נראה שרק רעננה והרצליה יכולות לדגדג אותם. מכבי לא כאלה גדולים כמו שעושים אותם. נכון, בוכמן דופק דאנקים, חודר אחרי שינוי כיוון וקולע שלשה אחרי הטעיית חדירה, אבל להתבטל מולם זה הכשלה עצמית. אפשר להפסיד, תתחילו לתת להם פייט.

שבועיים בחייו של בוכמן/טישמן
אחרי שניצחנו בירושלים בנוער קיבלנו ביום שלישי חופש (11.11). ביום רביעי התאמנו עם נבחרת ביה"ס ועם מכבי אחה"צ. ביום חמישי שיחקנו מול 'כצנלסון' כפ"ס בליגת העל לבתיה"ס, ניצחנו ומיד רצנו לארוז כדי לנסוע לטורניר במוסקבה, רוסיה. נחתנו בחמישי בלילה וביום שישי שיחקנו מול נבחרת אוקראינה ועשינו ניצחון גדול. הלכנו לישון, קמנו למחרת ושיחקנו מול נבחרת ליטא. ניצחנו גם אותם, הלכנו לישון וקמנו למחרת כדי לשחק בגמר הטורניר מול חימקי מוסקבה. הפסדנו (הרבה בגלל השופטים) וביום שני טסנו חזרה לארץ- זה היה יום החופש שלנו (17.11).

ביום שלישי שיחקנו בליגת נוער מול מכבי פ"ת בבית. ניצחנו וביום רביעי התאמנו עם ביה"ס. ביום חמישי עשינו שני אימונים (בי"ס ונוער) וביום שישי היה לנו משחק נגד 'קרית שרת' חולון. הפסדנו וגם התבאסנו כי היה אימון ראשון של נבחרת הנוער וישבנו בצד. בשבת התאמנו עם הקבוצה ובראשון התאמנו עם ביה"ס ועם הקבוצה לקראת משחק העונה מול גבעתיים. ביום שני ניצחנו את גבעתיים והיום היה לנו יום חופש (25.11).
סיכום קצר: 13 ימים, שבעה משחקים, שמונה אימונים, יום חופש אחד שכלל טיסה חזרה מרוסיה לישראל.

מחר (26.11) ומחרתיים נתאמן עם מכבי ועם ביה"ס כי יש לנו משחק נגד תיכון 'זיו' ירושלים ביום שישי אבל זה באסה כי שוב נפסיד אימון נבחרת. בשבת נתאמן בנוער ובראשון נתאמן בביה"ס ובנוער לקראת משחק הנוער באשקלון ביום שני. אח"כ נתאמן בשלישי בביה"ס וברביעי עם מכבי ועם ביה"ס לקראת משחק ביום חמישי בכפ"ס נגד 'כצנלסון'. אח"כ נלך בשישי להתאמן בנבחרת הנוער. בשבת ובראשון נתאמן עם הקבוצה לקראת משחק בית מול 'עופר' ראשל"צ ואז יהיה לנו שוב יום חופש (9.12).
סיכום קצר: 13 ימים, ארבעה משחקים, 14 אימונים, יום חופש אחד.

לתשומת ליבם של כל המנהלים, המאמנים ואלה שרואים את עצמם אחראים להתפתחות, להתקדמות ולבריאות של שחקני הכדורסל בישראל.
לשחקנים אין קשר לפסקה זו שנכתבה על דעתי בלבד ואינה מתייחסת בצורה כלשהי לתחושותיהם האמיתיות.