יניב שטראוס, אלוף
|
חריש עמוק 4- גברים אחד-אחד
יואב חריש
,04/05/2010
יואב חריש חזר מופתע מרמלה, כמו רבים אחרים, אחרי שראה את גליל זוכה באליפות הנוער על חשבון מכבי. הוא מפרגן לגליל ומסביר איך הם עשו את זה, מנחם את מכבי ומסביר למה הם הפסידו, משבח את השופטים ואת מארגן האירוע, ולא שוכח להזמין אתכם לגמר הפלייאוף של הנערים.
גברים אחד-אחד
אני מודה שלא האמנתי. לא חשבתי שגליל ינצחו את המשחק, בטח לא כשהם נכנסו לרבע האחרון בפיגור שמונה. אני בספק גדול אם מישהו מהצופים (למעט חלק מאוהדי גליל ואולי אחד או שניים שיגידו עכשיו שהם ידעו שגליל תנצח...) חשב שהולך להיות מהפך כזה ושגליל ינצחו את הרבע המכריע של העונה ב-13 הפרש! אבל מה זה חשוב מי האמין או לא האמין מחוץ למגרש? זיו בר-תנא האמין. sקה לסיום הרבע השלישי, בפיגור שמונה, כשהספסל של גליל נראה מהורהר, הוא עבר בין כולם, מחא כפיים והעיר אותם. הוא העביר את האמונה הזו לבר מאור, שהעביר אותה למיכאל אלגלי, שהעביר אותה לטל בן-צבי, שהעביר אותה ליניב שטראוס, שהעביר אותה לניצן מדר, שהעביר אותה לעטר צלצר, שהעביר אותה לתום מעין, שהעביר אותה לרן כהן, שהעביר אותה לניר וסרמן, שהעביר אותה למתן סעיד. גם השחקנים הנוספים שלא שיחקו או שיחקו מעט קיבלו את האמונה הזו. וככה מנצחים.
קבוצה
כמו בחצי הגמר, גם בגמר גליל שיחקה כקבוצה לאורך חלק גדול מדקות המשחק. עיקרון הקבוצתיות כ"כ חשוב אצלם, שברגע שהם זונחים אותו, אפילו רק לכמה התקפות או לכמה דקות, התוצאה הופכת לרעתם, כאילו זה נכתב למעלה. במשך חמש דקות ברבע השני הקבוצה קלעה רק נקודה אחת, כשהיא יוצאת מהשיטה שלה ונראית כבויה בהגנה. מכבי רצו ליתרון תשע אחרי פיגור שבע, כשהם מנצלים את הסטטיות של שחקני הגליל בשני צידי המגרש. מצד אחד, עומדים ומסתכלים על החברים זורקים, לא נעים בלי כדור, לא חודרים לסל. מצד שני, לא יורדים להגנה, לא נלחמים על הריבאונד, מקבלים סלים קלים. הפוך לחלוטין מההרגלים.
וכשחוזרים להרגלים הכל נראה פשוט יותר. לפני הדקות האלה, מכבי הובילו לאורך כל הרבע הראשון. ברגע שאלגלי נכנס (במקום בן-צבי, בעיית עב' למרות עבודה מצוינת) השתנתה תמונת ההגנה. הוא לחץ את תמיר שמחוני וכפה עליו איבודי כדור, הריץ את החברים למתפרצות והדביק שוב את כולם במלחמה על כל כדור. אותו סיפור בדיוק קרה בתחילת הרבע הרביעי, כשהוא מוסיף שתי שלשות קריטיות, בזמן שגליל חיפשו מישהו שיקלע משלוש ויצטרף למאור. ואין מה לעשות, קבוצתיות מדבקת, זו "מחלה" טובה, ורק בעזרתה מנצחים את הרבע המכריע של העונה בהפרש דו ספרתי וזוכים באליפות.
חופשי על הבר
אחרי חצי גמר שקט, מאור הופיע למחצית השנייה של הגמר ובגדול. אחרי מחצית ראשונה פושרת, עם אחוזים טובים אבל יותר מדי איבודים, הוא חזר לעצמו במחצית השנייה וניצל טעות גדולה מאוד של שחקני מכבי בהגנה מולו. בתחילת הרבע השלישי ובכל הרבע הרביעי מאור הצליח לקבל את הכדור בעמדת ה-45 ולחדור לאמצע הצבע של הצהובים, במקום שהגארדים של מכבי יפנו אותו לקו. הנזק שנגרם היה עצום, הוא קלע באחוזים גבוהים ג'אמפים קצרים גם נגד האיזורית הרכה, וכיווץ אליו את הגבוה ששמר באמצע האיזורית ויצר חור מתחת לסל לאסיסטים קלים. כשהגארדים של מכבי התכווצו הוא מצא את החברים לשלשות קריטיות שגמרו את המשחק. כולם מדברים (ובצדק) על הנק' שקלע, אבל שימו לב שבמחצית השנייה הוא חילק חמישה אסיסטים, שהיו לא פחות חשובים מכל סל שקלע. הוא גם סיים עם שמונה ריבאונדים. אה, כן, ויש לו עוד שנה נוער...
השלשות
מעבר לקבוצתיות ולהגנה של גליל, לכולם היה ברור שהם יתקשו לנצח את המשחק בלי שלשות. לאורך כל המשחק הם קלעו באחוזים נמוכים, ובחלק גדל מהפעמים הוסיפו חטא על פשע, וירדו לאט להגנה. מכבי הענישו בחצי האשון אחרי כל החטאת שלשה בסל מהיר בצד השני, כששמחוני ויונתן שטרקמן הריצו אותם למתפרצות שהפכו ליתרון מספרי. אבל מכבי לא הצליחו לייצר יתרון דו ספרתי שישבור את גליל. השלשה של מעין והשתיים של אלגלי ברבע האחרון הספיקו להפוך פיגור ליתרון (ולניצחון), אבל הנתון המדהים הוא שגליל קלעו רק שש שלשות כל המשחק!
אז איך הם ניצחו?
תוכנית המשחק הייתה ברורה, להישאר קרוב, לא לתת למכבי לברוח ליתרון בלתי מחיק. לחלק את העב' בין השחקנים ולא לתת סל קל. למרות שבחלק מהדקות זה לא עבד, בסיכום תשעה שחקנים ביצעו עב', אבל אף אחד לא יצא בחמש. לחלק את הדקות, כדי שכולם ירגישו במשחק, ואכן תשעה שחקנים קיבלו דקות משמעותיות, ואפילו הדקות המעטות שמתן קיבל היו משמעותיות במאבק שלו מול אקסל ואן-אוורקרק. להמשיך את משחק החדירות כדי להפעיל לחץ על ההגנה של מכבי ולהגיע לזריקות שהם רגילים לקחת. ולשמור. פשוט מאוד.
ההגנה
בטור שקדם למשחק תהיתי כיצד יתמודדו מובילי הכדור של מכבי עם הלחץ של הגליל. מעבר ל-17 איבודי כדור שהפכו לנק' קלות בצד השני, גליל כפו זריקות קשות על הגארדים של מכבי, ופיתו אותם לזרוק שלשות. הפיתיון הצליח, כי הגארדים של מכבי לא הפסיקו לזרוק זריקות על מגנים, בעיקר ברבע הרביעי, למרות שהכדור לא נכנס. הם ויתרו על משחק הפנים, שון לבנובסקי וואן-אוורקרק לא ראו כדור בצבע (היתרון הגדול ביותר של מכבי במשחק), ובעיקר ראינו פעולות אישיות שלרוב לא הצליחו. גליל הוציאו אותם לחלוטין משיטת המשחק בהתקפה ע"י חילופים אגרסיביים על כל חסימה, ובעיקר לחץ בלתי פוסק על כל המגרש. ברבע האחרון הם הכניסו את השמירה הכפולה, הצהובים איבדו את הראש וגם את המשחק.
כולם שומרים, כולם נלחמים, כולם קופצים על כדורים, כולם דוחפים. זה הסוד הגדול. לעיתים חשבתי שהם משחקים עם שבעה או שמונה שחקנים בהגנה, כי כמעט ולא היו רגעים ששחקן צהוב היה לבד. היכולת הגופנית והטכנית שלהם לשמור אחד על אחד, לעזור על החדירה הראשונה וגם לצאת לשחקן עם כדור שעומד על קו השלוש ראויה לשבח. ברבע המכריע הם פיתו את הצהובים לשלשות וסגרו את הצבע לחלוטין. היו רגעים שהם היו אובר אגרסיביים, ושלחו יותר מדי בקלות את מכבי לקו (התלהבות וחוסר ריכוז), אבל הצהובים קלעו רק ב-60 אחוזים, והמשיכו את רמת הקליעה הנמוכה מהקו שהפגינו בחצי הגמר. וכשסוגרים את ההרכב הגבוה של מכבי על שמונה כדורים חוזרים בהתקפה בלבד אז אפשר לנצח. שטראוס תרם רבות בתחום הזה, מדר היה מצוין ברבע הרביעי בתחום הזה ובכלל.
ההתקפה
אחד הנתונים החשובים הוא שגליל איבדו רק עשרה כדורים במהלך המשחק. מול שחקנים גבוהים ואתלטים, ובדקות ארוכות מול איזורית לוחצת, הם הצליחו לשמור על הכדור ומכבי חטפו רק שבע פעמים. אין ספק שהאיזורית הלוחצת של מכבי הוציאה אותם במשך דקות מסוימות משטף וקצב המשחק שלהם. הם הגיעו פתאום לזריקות בסוף שעון, לעיתים הלכו על פעולות אישיות והעיפו יותר מדי שלשות מפתיעות (וסרמן, צלצר). בדקות שכהן ומעין חדרו לסל ויצרו עבור החברים הקבוצה שוב תיפקדה מצוין. לשטראוס היו יותר מדי דקות שהיה בלי הכדור, אבל בן-צבי כרגיל היה בכל מקום ושיחק בצבע של הצהובים כאילו הוא סנטר. אחרי הסל של מדר כבר היה ברור לכולם שהמשחק שלהם, ואפילו הטעויות שהם ביצעו בשתי הדקות האחרונות לא מנעו את הניצחון.
האכזבה הצהובה
אין ספק שהאכזבה במחנה הצהוב גדולה, אבל בסה"כ הם עשו עונה נהדרת. גביע המדינה, שליטה מוחלטת במחוז הדרום, מעבר חלק של רבע גמר וחצי גמר הפלייאוף, ורק הפסד בגמר. ברור לי שזה כואב להם, אבל כמו שאמר המאמן, אריק ג'ימייטיס- "מי שלא יודע להפסיד, לא יודע להעריך את הניצחונות". ג'ימי מאמן נהדר, הפגין שקט נפשי לכל אורך המשחק ולא נלחץ גם ברגעים הקשים, ובסופו של יום מאמן תלוי בשחקנים שלו.
זלמנוביץ' נקלע לבעיית עב' מוקדמת ולא הציג את היכולת שלו מחצי הגמר. תומר בר אבן קלע באחוזים נמוכים וכמעט שלא תרם לניהול המשחק. שטרקמן נסגר ברוב דקות המשחק ע"י הגארדים של הגליל. שמחוני נתן הכל (כולל אסיסטים וריבאונדים) אבל קלע באחוזים לא גבוהים (למרות שתי שלשות יפות בתנועה). לבנובסקי וואן-אוורקרק (כל אחד בנפרד) היו רכים מדי בצבע ולא מימשו את היתרון הגדול שהיה להם. יכול להיות שבדיעבד במכבי מתחרטים שלא נתנו להם להיות יחד על המגרש בשלב כלשהו, ובמקום זה התאימו את עצמם לגודל של היריב. גלעד גינצבורג דווקא נתן דקות טובות ברבע השני, ואוראל לב שוב הגיע למשחק חשוב כשעשה את כל הדברים הקטנים והגדולים לאורך כל המשחק.
הבעיה של מכבי בדקות רבות הייתה הקבוצתיות בשני צידי המגרש. הרעיון לתת מרחק לשחקני הגליל היה נכון, והאחוזים שלהם הוכיחו את זה, אבל גליל לקחו 17 ריבאונדים בהתקפה מול הגנת הגארדים הגבוהים של מכבי. לא רק וסרמן ומתן עשו נזק וקלעו נק' מריבאונד התקפה, בן-צבי ומאור שוב היו שם והביכו אותם. בהתקפה צמד הגבוהים זרק רק שמונה פעמים לסל בכל המשחק! אומנם הם הגיעו לקו ל-12 זריקות (צריך להוסיף אותן למס' הזריקות מהשדה, כי לפחות בחלקן בוצעה עליהן עבירה בזמן שזרקו), אבל זה עדיין מעט מדי. בחצי הגמר שחקני מכבי חילקו 23 אסיסטים, בגמר רק 16. בדקות רבות של המשחק השחקנים שיחקו לבד, כל אחד ניסה להציל את המולדת ולהתמודד לבדו מול ההגנה הצפונית.
השופטים
אחלה. ירון זריף נהנה מאוד מהמשחק והירבה לחייך, וזה בהחלט עדיף מאשר לראות אותו זועף... אלי מירון שוב הוכיח שהוא שופט מצוין עם ריכוז וגישה נכונה, והשלים אותם עידו פרידמן שתרם את השקט שלו למאמץ. משחק לא קל לשיפוט עבר בצורה חלקה. אפשר שלושה שופטים בכל משחק נוער?
האירוע
שוב לא הגיע מספיק קהל, אבל הפעם קשה לי לבוא בטענות לגליל. משחק בשעה חמש אחה"צ מקשה מאוד על אגודה להביא קהל למשחק שמרוחק מס' שעות וכשזהו יום לימודים רגיל. באיגוד צריכים לחשוב להזיז את המשחק לשעה שבע או שבע וחצי, כמובן בתיאום עם הערוץ המשדר. אתמול לא היה שידור ישיר אחר בערוץ חמש בשעה שבע וחצי, ולמען האוהדים אפשר וצריך היה להזיז את המשחק לשעה מאוחרת יותר. אני מניח שהערוץ קבע את שעת השידור, אבל כפי שכבר כתבתי לפני גמר הגביע, אפשר וצריך לשכנע אותם לשדר בשעה שמתאימה לנו, או שלא צריך בכלל. כזכור, גמר הגביע הוקדם מיום שני ליום חמישי בשל צרכי שידור. עיינתי בתוכניות שהיו באותו יום שני בערוץ חמש ומה גיליתי? שידורים חוזרים מליגת האלופות ומהליגה הספרדית (מח' 27 למי שמתעניין...). וכמו ששרו אוהדי הגליל: "איפה הקהל של מכבי?", להביא את אילן השועל זה יפה אבל ממש לא מספיק.
מבחינת האיגוד, כל האירוע, החל מהפיינל פור, היה מהמשובחים שאורגנו בשנים האחרונות. כל הדברים הטובים שאיפיינו את חצאי הגמר היו גם אתמול. בנוסף, במחצית המשחק התקיים טקס הפרידה משחקני כיתה י"ב של אגודות הנוער לאומית (מסורת שהחל עמוס פרישמן, האחראי המקצועי על הליגות באיגוד הכדורסל, עוד בשנה שעברה). זהו טקס מכובד שבסיומו מקבל כל שחקן תעודה ושעון יוקרתי. רעיון נהדר שמראה על חשיבה מקורית ואיכפתיות.
זה עוד לא נגמר
הידעתם שלבר מאור, מיכאל אלגלי, רן כהן, תום מעין, מתן סעיד וגיל בן כליפה יש עוד שנה נוער? הידעתם שהגליל זכו השנה באליפות עם סגל משמעותי של י"א? ולא שחלילה אני מבטל את תרומתם המשמעותית של שטראוס, וסרמן, בן-צבי, צלצר ומדר. תוסיפו ל-י"א את השחקנים של הנערים לאומית שמתמודדים על האליפות ותבינו שגליל מועמדת רצינית לאליפות גם בשנה הבאה. ואפרופו הנערים לאומית, מחר תתחיל סדרת הגמר בין גליל ל...מכבי. נקמה ספורטיבית של מכבי או המשך המומנטום של הגליל? נדע בראשון הבא בהדר יוסף, בואו בהמוניכם.
כתבות אחרונות באתר
|
|