עידן רג'ואן, הפועל ירושלים
|
חריש עמוק 3 - חולון לראשונה
יואב חריש
,17/12/2008
יואב חריש ראה לראשונה את חולון במשחק שהוכרע בשניות האחרונות מול פ"ת, מקווה שדברים ישתנו בר"ג ובירושלים ותוהה לאן נעלם הקהל בליגת בתיה"ס.
אין חדש תחת השמש
שוב אני רואה שני משחקים, שוב ירושלים לא קולעים לשלוש, שוב ר"ג רבים ביניהם, שוב פ"ת מפסידה משחק צמוד. רק חולון, בהופעת בכורה, יקבלו קצת קרדיט וסבלנות. בשבוע הבא ייפגשו שתיים מארבע הקבוצות, בעוד השתיים האחרות יפגשו קבוצות צמרת במשחקים קשים. עוד מקצה שיפורים לכולן, רק מחזור שמיני, אבל בעוד ירושלים נלחמת על המקום השני, שלוש האחרות יכולות וצריכות להילחם על המקום הרביעי. בשנתיים האחרונות המקום הרביעי בדרום הדיח את המקום הראשון מהצפון. מי רוצה לסיים את העונה כבר בשלושים למרץ?
ירידה אחרי שיא
הופתעתי מהפסדה של הרצליה במוצקין (מבלי לפגוע במוצקין שעוד לא ראיתי), אבל העובדה היא שהקבוצה הגיעה אחרי ניצחון חשוב בבתיה"ס ואחרי מהפך מרשים בדקות האחרונות. יכול להיות שהאנרגיות נגמרו ו/או שהיו עדיין שיכורים מהניצחון החשוב. פ"ת הגיעו לחולון אחרי ניצחון לא פחות מרשים בבתיה"ס, בראשל"צ אחרי שתי הארכות מול הגימנסיה. הם נראו מחוסרי אנרגיות, שיכורים מהניצחון המרשים בבתיה"ס. העובדה שלשחקנים יש הזדמנות לשחק שני משחקים בשבוע אמורה לדרבן אותם להראות יציבות בשתי המסגרות לאורך זמן. לשחק רק במשחק אחד זה לא מספיק, הנפילה אחרי השיא יכולה להיות מהירה וכואבת.
חולון של וינו
גם חולון לא היו אתמול בשיא הטירוף. גם להם שחקנים שמשחקים בשתי המסגרות, אבל המאמן יניב וינוגרד מטריף אותם כל המשחק, רץ יותר מהם, לפעמים משקיע יותר מהם ורוצה הכי הרבה מכולם. אם השחקנים יצליחו להידבק במוטיבציה והרצון שלו לאורך ארבעים דקות הם יוכלו להתמודד על הפלייאוף ולא יצטרכו להסתבך במשחקים שאמורים להיגמר בהפרש דו ספרתי.
פתיחה חזקה ואגרסיבית
פתיחה מרשימה של 10-0, הודות לניצול שאננות וחוסר ריכוז של האורחים שמסרו לידיים שלהם ארבעה כדורים. חולון טסו בכדרור רק שהפעם האורחים לא הפריעו וכבר אחרי שלוש דקות פער דו ספרתי. ההגנה אגרסיבית, לחץ על הכדור, חילופים כדי לחטוף אבל זה הוביל לבעיית עב' מוקדמת. תומר כהן ודניאל טימקוב נתנו תרומה משמעותית בצבע עם נק' וריבאונד בשני צידי המגרש אבל נקלעו לבעיית עב', דניאל אייליך ומקסים טרקין עלו מהספסל והכניסו תנופה למשחק, הן באגרסיביות בהגנה והן בנק' מחצי מרחק (טרקין) וחדירות (אייליך) נגד הקומבינציה.
בעיות טכניות
ההגנות של חולון (איזורית מצ' אפ, איזורית רגילה ואפילו קצת קומבינציה) עשו את העבודה, למרות שהאישית הייתה היעילה ביותר, הן בהתחלת המשחק והן ברבע הרביעי. הבעיה דווקא הגיעה מהצד ההתקפי. טל דניאל יעיל בכל מצב, אורי אסיאו לוקח אחריות ובד"כ החלטות טובות (כולל נק' חשובות ברגעים המכריעים) ואומרים על גל שנס שהוא קולע שלשות (למרות אחוזים לא גבוהים אתמול). החלק הפחות טוב הוא דווקא החלק הטכני, ובעיקר יכולת הכדרור בשילוב קבלת ההחלטות. רוב איבודי הכדור שלהם היו במתפרצת ונבעו מרצון של שחקן לעבור שלושה וארבעה שומרים ולהגיע עד הסל, כשהוא מכדרר דרך האמצע.
אם יקפידו לצאת למתפרצות במסירה ויחפשו להוריד כדורים לחברים כשההגנה מתכווצת (דניאל), ובכלל יוותרו על הכדרור בשביל המסירה אז הם יקלעו יותר נק' ויספגו פחות. יספגו פחות כי כל איבוד שלהם הופך מיד לפוטנציאל של סל בצד שני. האיבוד מביא למצב שזה שאיבד לא חוזר להגנה, השניים שרצו לקבל את הכדור חוזרים מאוכזבים באיטיות והקבוצה נשארת תמיד בחיסרון מספרי. ספרתי 14 נק' שהם ספגו כתוצאה מאיבוד כדור במתפרצת שלהם! שינוי בתחום הזה יביא לקבוצה עוד ניצחונות.
איזורית בעמידה
פ"ת נראו כבויים מתחילת המשחק. איזורית לאורך כל 40 הדקות הייתה מתקבלת אם השחקנים היו מזיזים את הרגליים או לפחות מכופפים אותן. ההתקפות של חולון פגשו חמישה שחקנים עומדים, עוקבים אחרי הכדור במבט עיניהם, מתפללים לזריקה מבחוץ שלא תיכנס. השחקנים צריכים לשמור בצורה יותר אגרסיבית, להפעיל לחץ על הכדור, ללוות את השחקנים שבאיזור שלהם, לשים גוף לפני שחקנים שמתמקמים בצבע, לסגור נתיבי מסירה, אני יכול להמשיך עד אין סוף. כשעברו לקומבינציה על דניאל אז אחד שמר וארבעה עמדו והסתכלו. מול קבוצה עם יכולת טכנית יותר גבוהה זה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. ללחץ הנפלא מהפעם הקודמת שראיתי אותם לא היה זכר וחבל.
נקודות האור של פ"ת
לצד חולשה של שרון ואינסלר, בלטו רום והב ודין ביגל. והב ממשיך להראות גיוון עם קליעה מבחוץ וניסיונות חדירה, לצד משחק עם הגב לסל. כיף לראות אותו, הוא משקיע בהגנה אבל יודע להישמר מעבירות מיותרות, וכשנכנס לבעיית עבירות (חלקן היו גבוליות) ידע לשמור על עצמו עד סיום המשחק. הכניסה של ביגל הכניסה רוח חיים בהגנה האנמית של האורחים. פתאום הייתה תקשורת, מוטיבציה, קצב מהיר, לחץ על הכדור ואגרסיביות. הבעיה הייתה שהוא לא הצליח להדביק את חבריו ליותר משתי ריצות של 9-0, אחת בסיום המחצית ואחת בסיום הרבע השלישי (עם שלשות של סרגיי גליאן). לקבוצה היו שלוש הזדמנויות לנצח את המשחק בעשר השניות האחרונות אבל הם החטיאו את כולן. הפסד שלישי במשחק צמוד, שחקנים צריכים להתחזק מנטלית ולדעת לבצע פעולות בדקות האחרונות.
עדיין בשלהם-ירושלים
עדיין רק דותן מראה קליעה לשלוש ושוב נגד איזורית תמיר לא רואה כדור במשך דקות ארוכות. תמיר חייב להיות מופעל בצורה קבועה בכל התקפה, בטח שנגד איזורית. אם הוא ייגע בכדור אז הוא יפנה מקום לאחרים שיחתכו או יבואו לקליעה מחצי מרחק. ברגע שאין נק' במתפרצת או במשחק מעבר ומגיעים למשחק מסודר אז יש בעיות. רג'ואן במשחק טוב מאוד לקח אחריות (יחד עם דותן), קלע מצוין מחצי מרחק, סיים חדירות וכמו תמיד נתן הכל בהגנה.
דותן צריך לשנות את כיוון החדירה שלו ולחפש חדירות לאמצע הצבע. החדירות על קו הבסיס וההתחייבות למסירה באוויר יוצרים איבודי כדור שאפשר למנוע. הקבוצה צריכה לדעת לסגור משחקים מוקדם יותר, כדי לא להיתקע במגרשים בהם הקבוצה המארחת חוזרת ואז זה יכול ללכת לכל כיוון. בכל מקרה, לשים את הכדור בידיים של דותן (6-6 מהעונשין בדקה האחרונה) זה רעיון טוב. איזורית מול ערב כזה של ר"ג הייתה צעד נבון, כשהמארחים לא נתנו לאורחים סיבה לאורך כל המשחק לרדת מהאיזורית. הבעיה שזה היה כך גם בצד השני...
עדיין בשלהם-ר"ג
את חילופי הדברים בין שרמן לשמריז שמענו עד היציע, וחבל. אם השניים ילמדו להוביל יחד את הקבוצה במנטליות חיובית אז הקבוצה תוכל להגיע לפלייאוף, אחרת אין להם סיכוי. או שהם יבינו שהם תלויים אחד בשני או שהם יהיו תלויים אחד ליד השני. זה פוגע להם במשחק באופן אישי וכמובן שבאופן קבוצתי. כנפו שיחק מצוין בשני צידי המגרש, שמר מצוין את תמיר, עשה נק' בצבע וידע למצוא את השחקן הפנוי. סוף סוף הוא קיבל מצ' אפ שמתאים לו מבחינה פיזית והוא עמד בו בכבוד.
פרצלינה ניהל בצורה טובה את המשחק, מצא פרצות נגד האיזורית, סיים מתפרצות ולקח אחריות. חלק מהעצירה של תמיר מגיע לו, אחרי שידע לבוא לעזור בזמן הנכון. עם אחוזי קליעה כ"כ נמוכים מבחוץ קשה לנצח ולפצח הגנה איזורית, אבל הרבה זריקות היו לא טובות, לא מתוכננות, כפויות (למרות שלא היה לחץ של זמן) עם יותר מדי כדרורים ופחות מסירות. בחמש הדקות הראשונות של הרבע השלישי ספרתי רק זריקה אחת טובה ומתוכננת! השחקנים צריכים ללמוד לוותר על זריקות קשות בשביל זריקה טובה יותר של החבר.
איפה הקהל?
בכל שבוע אני רואה גם שני משחקים בליגת בתיה"ס, אחד במגרש ואחד בטלויזיה. ביום חמישי הייתי בתיכון 'היובל' הרצליה שאירחו את 'מטרווסט' רעננה. שתי קבוצות שמצליחות גם בליגה לנוער, שחקנים מוכשרים שמשחקים בשלב שבו כל משחק קובע. לאכזבתי נכחו באולם חוץ ממני עוד כעשרים איש (הורים וחברים). חשבתי לרגע שהגעתי למשחק נוער... מה הטעם בליגה הזו אם גם כאן לא מגיע קהל? איפה המנהלים של שני בתיה"ס האלה? למה לא שלחו את התלמידים בהמוניהם לעודד במשחק? שתי ערים קרובות ובקושי עשרים צופים? והיה אחלה משחק, אז תדעו שהפסדתם. לשחקנים שמשקיעים כ"כ הרבה מגיע הרבה יותר צופים במשחקים.
כתבות אחרונות באתר
|