ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

שמחוני, הגנה נהדרת על דותן

חריש עמוק 3 - מכבי פעם שלישית
יואב חריש ,28/01/2009

יואב חריש שוב ראה איך משחק בין מכבי ת"א להפועל ירושלים נגמר אותו דבר. הוא חזר לספר על ההגנה של שמחוני, היכולת של תמיר, החטיפות של מכבי ורגעי השבירה של ירושלים כשהם מגיעים לרגעים המכריעים מול הצהובים.

דה ז'ה וו
שלוש פעמים ראיתי העונה את הפועל ירושלים משחקת מול מכבי ת"א ומפסידה. זה בסדר, כל הקבוצות הפסידו למכבי עד עתה וסביר שרובן או כולן יפסידו עד לסוף העונה. חזרתי אחורה לטורים שכתבתי על שני המשחקים הקודמים, כדי לראות אם משהו השתנה מאז. מסתבר שהמשחק הזה דמה מאוד למשחק הוקדם בין הקבוצות, בגביע בהדר יוסף. לצערי גם ההערות מהמשחק הזה יהיו דומות להערות מהמשחק הקודם.

שמחוני וההגנה
הגנה מצוינת של שמחוני על דותן לאורך כל החצי הראשון. למרות שלדותן יתרון מהירות, שמחוני נצמד אליו והכריח אותו לכדרר לכיוון הקו, כשהוא מונע ממנו חדירה לאמצע. הוא נצמד אליו לאורך כל המגרש ומנע ממנו את הכדור הרבה פעמים והפך את רג'ואן למנהל המשחק. שתי עב' מיותרות שלו (שנייה בתחילת הרבע השני רחוק מהסל, שלישית מס' שניות לסיום המחצית, שוב רחוק מהסל) מנעו ממנו לשמור דקות ארוכות את דותן במחצית השנייה, והכריחו (יחד עם בעיית עב' של החברים) מעבר לאיזורית, הגנה שמתבקשת נגד ירושלים, עד שיוכיחו אחרת. יש לו הזדמנות לעלות ברמת המשחק שלו דרך ההגנה והוא חייב להיות עקבי בתחום זה, הן בנוער והן בבתיה"ס.

שינוי טקטי באיזורית
במשחק הקודם ירושלים שמרו איזורית כל המשחק, לא התכווצו מהקלעים והשאירו את מלאכת העזרה על החדירות לתמיר. הפעם המצב היה שונה, וחוץ מהתמקדות בשטרקמן הם השאירו את האחרים לבד על השלוש. התוצאה הייתה ארבע שלשות ברבע הראשון (טישמן פעמיים, בוכמן ושטרקמן) ורק עבירה אחת לכל הקבוצה. הניסיונות לאיזורית לוחצת לא צלחו, השחקנים רכים מדי בהגנה ולא הפעילו לחץ על הכדור או סגרו קווי מסירה.
אחרי שספגו עשרים נק' ברבע הראשון, ירושלים ספגו עד הסיום רק עוד ארבעים נק', הרבה בזכות ההתעקשות של מכבי לזרוק מבחוץ ויום קליעה לא מוצלח באופן חריג של שטרקמן.

הולכים על טישמן
ירושלים ניסו במהלך המשחק, במיוחד ברבע הראשון, לבודד בצבע את השחקן של טישמן כדי להכריח אותו לשמור ולהוציא ממנו עב'. הרעיון נכון והביצוע ברבע הראשון היה טוב, כשצוף מאיירס קיבל את הכדור בצבע וייצר נק', כולל מריבאונד התקפה ואסיסטים. תמיר היה פעיל לאורך כל המשחק, שיחק חזק בצבע, תקף את הטבעת וקלע מצוין מחצי מרחק. הבעיה הייתה שדותן ורג'ואן יצאו מהמשחק לחלוטין, לא קיבלו החלטות בהתקפה ולא יזמו פעולות. אליאס-פור ותמיר קיבלו לא מעט דקות יחד וסגרו לחלוטין את הרחבה, בהגנה זה עבד מצוין, בהתקפה היה קשה מאוד לחדור לצבע.

הרוטציה של מכבי
בעיית העב' של מכבי והחיסרון של זלמנוביץ' (שוב פצוע) הביאה לדקות משחק משמעותיות של דוד לויטס ועמית טננבאום. לויטס המשיך את קו ההגנה המצוין של הקבוצה ובהתקפה לא חשש לקחת זריקות, למרות שהפעם הן לא נכנסו. טננבאום תרם גם הוא הגנתית אבל היה הרבה פחות פעיל בצד השני. אחד השחקנים החשובים ביותר ברוטציה (ואולי הלא מוערכים) הוא דקלו. כשהוא עולה למגרש רמת האנרגיה של הקבוצה עולה מדרגה. הוא נלחם על כל ריבאונד בשני צידי המגרש ורודף אחרי כל לוז בול. הוא לא לוקח על עצמו דברים קשים בהתקפה ובהגנה דואג ליצור מגע עם כל שחקן שעובר בצבע.

החוטפים
שוב איזורית לוחצת של מכבי, שוב מובילי הכדור של ירושלים מבצעים טעויות. אין ספק שלמכבי יש שחקנים בעלי חוש נהדר לחטיפת הכדור, לא רק עם הידיים הארוכות אלא התזמון הנכון לצאת לחטיפה. אבל כמו במשחק הקודם, גם הפעם האורחים כדררו לפינה של החצי והזמינו דאבל אפ. אם הם הצליחו לעבור את החצי אז עברו עוד מס' שניות עד שהם הגיעו לעמדות ההתקפה שלהם וכבר לא נשאר זמן למשהו מסודר. אני מאחל לירושלים שיפגשו את מכבי עוד פעם העונה ומקווה בשבילם שימצאו פתרון ללחץ ולהגנה האיזורית של הצהובים. ממוצע הנק' שלהם מול מכבי בשלושת המשחקים עומד על 51 נק', 22 פחות מהממוצע שלהם, הבעיה שזה פחות או יותר הממוצע שמכבי סופגת.

התבטלות
כמו במשחקים הקודמים, מכבי נזקקה לשתי דקות כדי למוטט את ירושלים. בליגה בירושלים זה קרה בתחילת הרבע הרביעי (ריצת 12-2), בגביע בת"א זה קרה בתחילת הרבע השלישי (ריצת 15-2) ובמשחק הזה בתחילת הרבע הרביעי. ירושלים הורידו אחרי דקה לשלוש הפרש עם פתיחה אגרסיבית של הרבע המכריע ואמונה שאפשר לעשות את זה. מכבי ירדו לפסק זמן וכמו בפעמים קודמות, עלו למגרש כשבוכמן המנהיג אוסף את החברים ומרביץ בהם ציונות. במקום שירושלים ימשיכו את המומנטום הם התבטלו לחלוטין מול הצהובים ופשוט הגישו להם את המשחק. עד הסיום קלעו האורחים חמש נק' (בתשע הדקות האחרונות) ונתנו את האות לחגיגה צהובה קלילה.

לא ברור לי איך השחקנים מאפשרים לעצמם להתפרק בכזו קלות, במיוחד אחרי ששוב היו כ"כ קרובים. מכבי רצו ל-14-2 שהתחלקו כך: שתי נק' קרש סל מול האיזורית (בחזרה מפסק הזמן, כשלירושלים אין אפילו שחקן אחד עם שתי עב' על הלוח), ארבע נק' בריבאונד התקפה (שתיים אחרי זריקת עונשין כשהזורק לקח את הריבאונד של עצמו), ושמונה במתפרצת אחד על אפס אחרי חטיפות ועמידה במקום (לא ביצעו צעד לכדור, לא טרחו לחזור להגנה). הם חייבים להיות חזקים מנטלית כדי להתמודד עם מכבי, רק שבינתיים הם צריכים לשמור על המקום השני וגם זה לא יהיה קל. רק שזה חשוב כדי לפגוש את מכבי רק בגמר ולא לפני כן, אם יגיעו לשם.